כתב כמויות - ורד גלאון

Bill of Quantities - Vered Galon

עורכת הספר" מירי רוזובסקי

שתיים הוצאה לאור, 2022, 252 עמודים כולל תודות

הוצאת שתיים שפרצה לחיינו לאחרונה כבר הוציאה תחת ידיה כמה פנינים והספר הזה שכאן הוא בהחלט אחת מהן. 

יסמין, אדריכלית ותיקה ומוערכת, היא רווקה מושבעת שאינה רוצה להכניס אף אחד לחייה. היא מתכננת דירות, וכשהסיפור שלפנינו מתחיל היא קצת מתעייפת מהמקצוע המאתגר והכבד הזה. היא מתכננת לפרוש לאחר עוד עבודה אחת שתקבל על עצמה. מי שפונה אליה בבקשה לתכנן את הבית שלו הוא לא אחר מאשר בן זוגה לשעבר, יוחאי, זה שאהב אותה מאז היותה ילדה צעירה. עכשיו הוא נשוי לסמדר, ומתכנן להביא עמה ילדים לעולם, דבר שאינו עולה יפה. יסמין מסכימה לתכנן את הבית הזה, למרות הקושי הרגשי הכרוך בכך, והם פונים לקבלן שהם מכירים וסומכים עליו. אלא שהעניינים מסתבכים בגלל חשד שהקבלן, עלי אבו-סמיר מטייבה, חשוד איכשהו בפעילות עוינת, ויסמין מגיעה מפוחדת למשטרה לחקירה אצל השוטר החוקר דניאל. היא שוכחת שם את תעודת הזהות שלה ומכאן מתפתח סוג של סיפור אהבה. מכיוון שהרבה מעובדי הבניין כאן הם ערבים, נושא התקשורת הבעייתית בין יהודים לערבים תופס מקום חשוב בסיפור. 

יסמין היא אישה מורכבת, אישיות שפחות מוכרת לי, ומעניינת מאד בשל כך. סיקרנה אותי הבחירה שלה באוטונומיה מוחלטת על עצמה, בלי הצורך להתחשב באיש שיפריע לה בבית, בודאי לא בן זוג או ילדים, למרות שהיא מאד אוהבת ילדים של אחרים. 

""אז פלומש היא חיית-מפלצת-חמודה-ומפחידה-ביותר שחיה במגלשות של גני שעשועים מקוצרים. בגלל זה קוראים לה הפלומש מהגנש" ..."מיכאל שותק ועוד קצת שותק, וכשהוא שואל בשקט:"נכון את סתם אומרת?" אני מחבקת אותו חזק ועונה במהירות, "בטח חמוד! ברור שאין...הוא נרגע ואומר: "חבל, בטח הייתי יכול לאלף אותו..."" עמ' 40

"הפחד הגדול שלי הוא להיתפס לא מוכנה, ומשום שקשת הדברים שאליהם אני עלולה להיות לא מוכנה היא אין-סופית, המאמץ הכרוך בלהיות נינוחה הוא כמעט בלתי אפשרי." עמ' 95

בעמוד 126 מתחיל הפרק "נגרות חרש". הרבה בפרק הזה כתוב בערבית באותיות עבריות. אני, לבושתי, לא יודעת ערבית והמומנטום בקריאה נעצר כאן. זה כמובן נועד להבליט את חוסר התקשורת בין הגיבורה למי שעמד מולה, בסיטואציה מאד לא נוחה. זה האיר את החשדנות בדו שיח הזה, ואת החשש והתסכול הנובע מכך. לא, אין כאן ערבים רעים ויהודים טובים. אבל חוסר התקשורת הוא ללא ספק קשה לגיבורה, וגם היה קשה לי. 

"אף שגם אני עמדתי עכשיו מעל העיר עם כוס קוקטייל-קוקטי-קוסמופוליטי-קומפקט שרק אלוהים יודע מה גורם לו להיראות זרחני כמן סטיק-לייט, הרגשתי עלובה כמו חרצית בזר חמניות." עמ' 56 

חרצית בזר חמניות. נפלא בעיני.

ובסוף, גם סיפור האהבה שפה היה מיוחד ושונה. ומעניין מאד. הכתיבה כאן נהדרת ואינטליגנטית. יש הומור ויש סיפור טוב. הדמויות עגולות ומעניינות. 

הספר מומלץ מאד. מי שיודע ערבית אולי יהנה אף יותר, אבל גם מי שלא - צפוייה לו חוויה מצוינת שתישאר איתו. 

ניצוצות של אהבה - קתרין סנטר

 

.

Things You Save in a Fire - Katherine Center

מאנגלית: דנה טל

הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2022

389 עמודים מודפסים, נקרא בקובץ דיגיטלי

אחרי שהמלצתי לכם פה  על הספר צעדים קטנים של אהבה של קתרין סנטר, וכמו שאיימתי אז, שאם יתורגם עוד ספר שלה אני אתייצב, אז כך אכן עשיתי. הבטחתי ולכן אקיים. זה שוב ספר קליל ומתוק, רומן רומנטי, אבל כזה שכיף לקרוא וכן, כמובן שהם מתחתנים בסוף. אם זה לא היה הסוף זה היה ספר מסוג אחר כנראה. אז אין טעם להתנפל עלי בעניין הספוילר פה.

הגיבורה, קייסי האנוול, היא לוחמת אש ממש טובה. לא סתם אחת מן השורה, אלא מי שזוכה באות הגבורה של מחלקת כיבוי האש של אוסטין, לאחר שהצילה ילדים מאוטובוס שהיה מעורב בתאונה. מי שנותן לה את הלוח המכובד הוא לא אחר מאשר הית' תומפסון, מי שאחראי לטראומה שהיא נושאת עימה מגיל 16, מיום ההולדת שלה. ממש באותו היום, אימה עוזבת אותה ואת אביה לאנחות ונוסעת אל בן זוגה. כשהית' מטריד אותה במהלך הטקס היא מכה אותו, ונדרשת על ידי המפקדת שלה להתנצל. היא מתנגדת לכך והאפשרות היחידה שנוצרת עבורה היא לעזוב. אבל קייסי מכורה לתפקידה ככבאית ופרמדיקית. בניגוד לרצונה היא  עוברת לתחנה אחרת במקום מגוריה של אימה, לה לא סלחה וממנה התנתקה בעשר השנים האחרונות. 

היא מתחילה דרך חדשה במקום שבו מזלזלים בנשים וביכולת שלהן להיות יעילות, ולמרות ההמלצות שהתקבלו עליה כל הצוות משוכנע שהיא תתנהג כמו אישה רגשנית. קייסי נחושה להוכיח את עצמה, בלי רגש, בלי לתת לעצמה הנחות ולהצטיין גם יותר מהגברים שבחבורה. אבל יחד איתה מגיע לתחנה בחור חדש, טירון, והוא מקשה עליה מאד מאד להתנהל על פי מה שקיבלה על עצמה.

זהו ספר טיסות קליל עם תבלון קל של קיטש אמריקאי. יש בו מתח, בעיקר לקראת הסוף, שריפות שמסכנות חיים, אהבה כמובן, חברות של לוחמים, סיפור נעורים לא פתור, יחסים מורכבים בין בת לאימה, חברות נשית קשוחה אך גם רגישה. למדתי ממנו הרבה על פעילויות והתנהלויות של מכבי אש שאני, לפחות, לא היכרתי, כמו גם על סוגים שונים של ספורט אתגרי. ספר עם ניחוח פמיניסטי, חמוד מאד, ומומלץ.

 

בת שבע סלון כלות אשדוד - יהודית איתן

 

Yehudit Eitan - Bat-Sheva - Bridal Salon - Ashdod 

עורכת הספר: עלמה כהן-ורדי

הוצאת כנרת, זמורה, דביר, 2022, 222 עמודים

השם של הספר הדליק אותי, אבל אני גדלתי בבאר שבע. אותי לא קונים עם שיח רחוב שאינו אותנטי. אז פה חשדתי. ומה שקרה הוא שחליתי (בקטנה) והתחלתי כמה ספרים שלא הצליחו לי, ואז הספר הזה נדחף והזמין את עצמו, והתחלתי אותו, ונשביתי. השאר היסטוריה. תוך יום וחצי סיימתי אותו ורציתי עוד כזה.

"בת שבע לובשת את השמלה הכחולה עם הוִוי שרואים קצת ציצי ונשאר גם לחשוב איך יש בפנים, ונוסעת לתל אביב." עמ' 95

זהו סיפור על בת שבע, בתשי, אישה גדולה, שמנה ומנהלת טבעית. יש לה, כאמור, סלון לשמלות כלה שנשים מגיעות אליו מרחבי הארץ. היא יודעת לחוש מה הכלה רוצה ולתת לה בדיוק את זה. יש לה גם שלוש בנות שעוזרות לה בעסק הזה וגם בעל אהוב, איציק, שגם הוא עוזר. יש בדים שצריך להביא מ"נחלת" בתל אביב, יש תיאום טלפוני ויש שירות לקוחות. בסלון יש גם מטבחון שיש בו לעיתים קרובות פיצוחים ועוגות, וגם תה ומילים טובות למי שצריך. הכל עובד כמו שעון. אבל כשאיציק מטיח בבת שבע שהיא שמנה, והיא חשה שאיציק, בעלה ואהובה כבר 30 שנה, בוגד בה - היא מסתגרת.

"היא בטלויזיה. לפחות רואה סרט מה שבא לה. לא ספורט, לא חדשות, למה תמיד אותו הדבר, או רצים אחרי כדור או רצים במלחמה, היא לא אוהבת. סרטים זה כן. שאפשר לבכות טוב-טוב עם עצוב של אחרים." עמ' 103

ואז מהר מאד, כמו עוף החול, בתשי יוצאת לדרך חדשה, מתוך העלבון, מתוך ההבנה. היא יורדת במשקל. היא מקפידה על תסרוקת אצל שושנה, שמה גם אודם. במקביל, יחד עם בִּיתה הבכורה ירדנה, היא פותחת סניף בתל אביב ונוסעת להביא בדים מפריז כי "שָנזֶליזֶה עושה טוב לבריאות."

ואז גם מופיע שלום איש העוגות המעולות, המחזר המושלם. 

אני רוצה להגיד לכם: זהו ספר חביק. לפני הכל רוצים לחבק את בתשי, על ההחלטות שלה, על ההתנהלות שלה, על היכולות שלה לרפא את כאביה ואלה של אחרים בדרכים חומריות כמו גם רגשיות. הגיבורה הראשית כאן היא דמות זוהרת, ואז יש גם את כל הדמויות האחרות המתבלות את הספר הזה בריח נענע ודבש, בטעמים של מלח פלפל, מעט לענה וגם שוקולד, ובצבעים, המון צבעים. חגיגה. חתונה. 

"איך לא ידעה, את זה היא לא מבינה. שֶחַיּּה בצבע בז', אפילו לא לבן, אפילו לא שחור. כמה פריז עוד יש!" עמ' 203

הסוף הוא בדיוק כמו שראוי לספר הזה. בלי קלקלנים מיותרים אומַר לכם: לא מה שחשבתם. רוצו לקרוא. 

המופע של גארי - נל ליישון

Memoirs Of a Dipper - Nell Leyshon

תרגמה מאנגלית: רותם עטר

הוצאת תשע נשמות,2022, 277 עמודים

נקרא כעותק דיגיטלי 

אחרי הספר צבע החלב שאני וכל מי שאני מכירה אהבנו כל כך, חיכיתי מאד לעוד ספר של הסופרת המוכשרת הזאת. והנה הגיע המופע של גארי, שהתיישבתי לקרוא אותו כשאני לוקחת אוויר מדי פעם כדי לשרוד את הכאב שבו.

"ברוכים הבאים למופע שלי שבו אני אספר לכם כל עצמי בלי הפסקה ואתם לא תספרו לי כלום על עצמכם. ככה זה. קוראים לזה מופע כי יש מישהו שמופיע וזה אני ולא אתם."

גארי הוא פושע קטן בעל עינים כחולות כמו דיו, שמרגיש מה שאנשים בסביבתו חושבים, כן, גם מה שאנחנו הצופים בו חושבים ורוצים. הוא כאילו מסתכל על העולם מבחוץ באמצעות איזה חוש שישי, ויודע. ממש יודע. 

"אני מבין שלכל בנאדם יש הילה כזאת מסביבו, וזה הטריטוריה של החיה שבתוכם. ואני צריך לחדור לתוך הטריטוריה שלהם בשביל שההילות שלהם ושלי יתערבבו. אני צריך להשקיט את החיה שלהם. ובשנייה שאני מצליח בזה, הם בכיס שלי. אני יכול לעשות מה שאני רוצה." 

 זה לא מונע בעדו מלהסתבך ואף לשבת בכלא. 

הוא גדל במקומות המצחינים של לונדון. בביבים. אימו אלכוהוליסטית, אביו פושע אלים, שלא מהסס להכות אותו עד זוב דם וגם לזרוק את כלבו האהוב במקום נטוש כשהילד איתו באוטו. יש לגארי אח, אלן, שחוטף מכות מגארי, ואחות קטנה, תינוקת, שרון. שניהם גדלים בבית הזה, מוזנחים ומוכים. הקורא.ת מובל.ת אל הסימטאות האפלות של לונדון ויכול.ה לחוש את מה שעובר על גארי שם. 

גארי הוא כייס (Dipper). כשהוא גונב הוא מרגיש התרגשות אדירה. "אני וביק נכנסים בשקט, סוגרים את הדלת מאחורינו. ביק הולך ישר לסלון. אני לא. אני עומד בכניסה החשוכה, הלב שלי טס. הנה עוד פעם ההרגשה הזאת: אני חי." 

הוא צורך סמים כבדים וגם כשהוא מתאהב הוא מגיע לשפל המדרגה. ועם זאת, יש לגארי גם קטע רגיש מאד, רובין הודי כזה. הוא שוכב עם אישה, אך כשהוא רואה שיש לה ילד מוזנח הוא עוזב. הוא פורץ לכספת של מפעל ומחליף את מעטפות המשכורות בין אלה של הבכירים לאלה של הזוטרים. הוא זועם על פגיעה באישה קשישה וחלשה.  "זה היה בגלל הילד ההוא שעמד בדלת. המשקל של החיתול שהיה תלוי עליו. פיפי של לילה שלם. זה וגם איך שהוא הסתכל עלי." 

מידי פעם, כשהסצינה קשה מדי בוחרת ליישון, להסיט את מבטנו אל הסוף הטוב שיהיה לסיפור, כדי שלא ננטוש, אל בנו של גארי, שהוא אוהב וגאה בו מאד, אל האושר שהוא גורם לו. 

אנשים בסביבתי אמרו שאי אפשר להניח לספר הזה. אני דווקא הייתי צריכה מדי פעם אוויר ממנו. קטעים מסויימים היו קשים לי מאד. הסוף אכן טוב. נסגרים חשבונות. שונה מאד מצבע החלב אך עדיין, זהו ספר מצויין בעיני. הזרקור מופנה אל ההישרדות של אנשים קטנים וקשי יום בלונדון, שלכאורה, אין להם סיכוי לצאת מהאשפתות שהם חיים בהן. אין רגשנות יתר שבד"כ מאוסה עלי בספרות, אבל יש רגש במינון נכון ומדוייק. היחסים בין גארי לאלן הרחיבו לי את הלב. הכתיבה בספר הזה, כמו בצבע החלב מיוחדת ומתאימה לנוף, לסיפור, לגיבור, ללונדון שמתחת. הרבה אחרי אמצע הספר פתאום יש כותרת: פרק ראשון. ומכאן יש התחלה חדשה. למרות שאנחנו יודעים שיהיה מהפך, זה תופס אותנו לא מוכנים.

יש ספרים של ליישון שלא תורגמו עדיין:

Black dirt, Devotion ו - I Ellyn, שנקרא מעולה.

האם נרצה לקרוא אותם? ללא ספק. זורקת את הכפפה הזאת פה.  

יופי של ספר. מומלץ מאד.

  

 

ברכה - רונית פיינגולד

Bracha - Ronit Feingold

הוצאת שתיים 2022, 124 עמודים

פעם, כשהמדינה היתה צעירה ונלהבת, וכולם היו חכמים כל כך ונחושים, ולא טועים אף פעם, היו תינוקות שנעלמו להוריהם בבתי החולים. רונית פיינגולד היא בִּתם של מרים (שלימים נקראה מרים עקביא, הסופרת), וחנן יעקובוביץ, והיא נולדה שבע שנים לאחר לידתה והיעלמותה של אחותה הגדולה ממנה. 

מרים וחנן היו פליטי שואה יתומים שהגיעו לארץ, לקיבוץ שחבריו האידיאליסטים קיבלו אותם בסבר פנים יפות, אך חשדניות. לא פעם האידיאל גבר על החמלה והרגישות הבינאישית. מה שהיום היינו מגדירים כטעות ואפילו כזדון, נראה אז מתאים ונורמטיבי. 

בנובמבר 2019 נוסעת הסופרת עם חברות לביאנלה בונציה, והיא נאלצת - בגלל גשם - לתפוס מחסה שמתברר כמֵיצַג על חטופי תימן. המפגש עם הנושא הזה העיר בה את הצורך לבדוק ולחקור מה עלה בגורלה של אחותה החסרה. המיצג הניח לפתחה את התעלומה שליוותה את השתיקות בחייהם של הוריה, והיא היתה נחושה להיפנות ולגעת בנקודה הזאת. במשך כל חייה ביכרה להתעלם מהפצע הזה שלא הגליד עד לאחר מותם של הוריה, ועתה הגיעה העת. 

התינוקת נקראה ברכה מתוך הרצון של הוריה לסמל את הברכה שבשחרור מהעבר הכואב שלהם, ולתקווה שנכון להם עתיד מבורך בארץ החדשה הזאת. הלידה של ברכה היתה קשה מאד, מרים התקשתה להיניק אותה, והאחיות לא הכילו את הקושי הזה ואף גערו באם המתוסכלת. לאחר כיומיים סיפרו לאם שהתינוקת נפטרה ולא מסרו פרטים נוספים על מה באמת קרה שם, גם מתוך זלזול בעולים החדשים ששפתם עילגת עדיין. גם המסמכים שנגעו בחייה הקצרים ובמותה של הילדה היו מאד מעורפלים. שני ההורים הכאובים חוזרים לקיבוץ ותוך זמן קצר מצוּותים לסידור העבודה. בעלון הקיבוץ יש דיווח מפורט על לידות של עגלים, אך תינוקת שנולדה ומתה צריכה להיות מושתקת בבחינת כישלון שאין לדבר בו. מי שחוזר לאחר לידה של תינוקת מתה מצופה להעביר דף ולהמשיך במחויבויות שלו למשק. הספר מכאיב בשתיקות האלה. 

הספר הקטן גדול הזה הוא פריו של מחקר של הסופרת, ממקום מאד אישי, שהגיש לסופרת את הוריה מנקודת מבט שלא הכירה.  אך הוא מעלה שאלות רחבות יותר המדהדות בחברה שלנו היום, הכאילו חכמה יותר. הקטנת החווייה של ההורים ההמומים מצד הצוות הרפואי ומצד חברי הקיבוץ שזרה בי חוט עצוב וגם מקומם במהלך הקריאה. דור המקימים ידע להסתכל על עצמו במבט גאה, אפילו מעריץ, והיו לכך סיבות טובות, מן הסתם. אבל לא ידעו אז להכיל ולקבל את השונים. וגם היום, לא תמיד אנחנו מספיק רגישים. 

ספר עצוב ורגיש, פותח צוהר לנושא מושתק שהיה חייב להיפתח כבר מזמן. 

מומלץ.

 

ספר החרקים הגדול - יובל זומר

 

The big book of bugs - Yuval Zommer

הוצאת שוקן לילדים, 2022, 63 עמודים

העיסוק בחיות ממלא את ימיו ושעותיו של נדבי. הוא בוחן וחוקר וצובר ידע רב שמפתיע את כולנו לעיתים קרובות. הוצאת שוקן פרסמה עוד אחד מהאלבומים הנהדרים שהוא אוצר בליבו, אך הפעם היה כאן אתגר שהיה עליו להתמודד איתו. נדבי פוחד מעכבישים. רציתי להביא אליו את הספר הזה כדי שאולי, מתוך היכרות וידע - יחשוש פחות. ואתם יודעים מה? גם אני מעדיפה לדעת יותר ממה צריך להיזהר ומה דווקא יפה בעולם הזה של הקטנים, שחלקו צבעוני וקסום וחלקו כהה ומסתורי ואף מסוכן, ויש בין היצורים הקטנים האלה אפילו כאלה שהם גם וגם.

אז מה שלמדנו מהאלבום היפהפה הזה:

לא כל היצורים הקטנים האלה הם באמת חרקים. חרקים הם רק אלה הבנויים משלושה חלקים שהם: ראש, חזה ובטן. לפעמים יש להם שתיים או ארבע כנפיים, הם תמיד בעלי שש רגלים - לא יותר, לא פחות - ומחושים. 

חיפושיות הן משפחה של חרקים שבוקעים מביצים כזחלים, הם הופכים לגולם ומגיחים ממנו כחיפושית בוגרת. המושיות, מה שאנחנו קוראים פרת משה רבנו (או בלשונה של תמרי: רבת מושינו) מקושטות בד"כ בנקודות - 0-12 כאלה והן אוכלות כנימות ועוזרות בכך לחקלאות. 

פרפרים עוברים מפרח לפרח ומאביקים אותם. יש להם מחושים וחדק ארוך שבעזרתו הם מוצצים צוף. גם הם מתפתחים במחזוריות של ביצה-זחל-גולם-פרפר.

נמלים מעבירות מסרים ביניהן בעזרת המחושים שלהן. 

פרקים מיוחדים ומעניינים מוקדשים לדבורים, חרקי הלילה והטרמיטים. תמצאו כאן תשובה לשאלות כמו: למה הזבובים מזמזמים סביב האוכל, כמה רגליים יש לנדלים, למה הצרצר מצרצר ואיך זה עובד אצלו, למה גמלי שלמה נקראים כך ועוד. ואז מגיעים לחלק שדן בעכבישים. פה ניקח אתנחתא קלה ואז נמשיך.

נגיע אל החרקים שיש לנו בבית וננסה להבין למה הם פה, וגם נלמד איך החרקים בכל זאת עוזרים לנו.

זהו אלבום יפהפה, כמו כל האלבומים החגיגיים של שוקן לילדים, והוא בהחלט יכול לשמש כמתנה לחג המתקרב.

לבד מהציורים המקסימים וההסברים המרתקים, יש בכל זוג עמודים חידת חקר לילדים, מה שמגביר את תחושת הגילוי והסקרנות בקריאת הספר. אין צורך להילחץ, בסוף יש גם תשובות. 

אלבום מקסים שיצא במקור בבריטניה הגדולה ומשם הגיע אלינו אבל כמו שתראו כאן, גם לארצות רבות אחרות.