המופע של גארי - נל ליישון

Memoirs Of a Dipper - Nell Leyshon

תרגמה מאנגלית: רותם עטר

הוצאת תשע נשמות,2022, 277 עמודים

נקרא כעותק דיגיטלי 

אחרי הספר צבע החלב שאני וכל מי שאני מכירה אהבנו כל כך, חיכיתי מאד לעוד ספר של הסופרת המוכשרת הזאת. והנה הגיע המופע של גארי, שהתיישבתי לקרוא אותו כשאני לוקחת אוויר מדי פעם כדי לשרוד את הכאב שבו.

"ברוכים הבאים למופע שלי שבו אני אספר לכם כל עצמי בלי הפסקה ואתם לא תספרו לי כלום על עצמכם. ככה זה. קוראים לזה מופע כי יש מישהו שמופיע וזה אני ולא אתם."

גארי הוא פושע קטן בעל עינים כחולות כמו דיו, שמרגיש מה שאנשים בסביבתו חושבים, כן, גם מה שאנחנו הצופים בו חושבים ורוצים. הוא כאילו מסתכל על העולם מבחוץ באמצעות איזה חוש שישי, ויודע. ממש יודע. 

"אני מבין שלכל בנאדם יש הילה כזאת מסביבו, וזה הטריטוריה של החיה שבתוכם. ואני צריך לחדור לתוך הטריטוריה שלהם בשביל שההילות שלהם ושלי יתערבבו. אני צריך להשקיט את החיה שלהם. ובשנייה שאני מצליח בזה, הם בכיס שלי. אני יכול לעשות מה שאני רוצה." 

 זה לא מונע בעדו מלהסתבך ואף לשבת בכלא. 

הוא גדל במקומות המצחינים של לונדון. בביבים. אימו אלכוהוליסטית, אביו פושע אלים, שלא מהסס להכות אותו עד זוב דם וגם לזרוק את כלבו האהוב במקום נטוש כשהילד איתו באוטו. יש לגארי אח, אלן, שחוטף מכות מגארי, ואחות קטנה, תינוקת, שרון. שניהם גדלים בבית הזה, מוזנחים ומוכים. הקורא.ת מובל.ת אל הסימטאות האפלות של לונדון ויכול.ה לחוש את מה שעובר על גארי שם. 

גארי הוא כייס (Dipper). כשהוא גונב הוא מרגיש התרגשות אדירה. "אני וביק נכנסים בשקט, סוגרים את הדלת מאחורינו. ביק הולך ישר לסלון. אני לא. אני עומד בכניסה החשוכה, הלב שלי טס. הנה עוד פעם ההרגשה הזאת: אני חי." 

הוא צורך סמים כבדים וגם כשהוא מתאהב הוא מגיע לשפל המדרגה. ועם זאת, יש לגארי גם קטע רגיש מאד, רובין הודי כזה. הוא שוכב עם אישה, אך כשהוא רואה שיש לה ילד מוזנח הוא עוזב. הוא פורץ לכספת של מפעל ומחליף את מעטפות המשכורות בין אלה של הבכירים לאלה של הזוטרים. הוא זועם על פגיעה באישה קשישה וחלשה.  "זה היה בגלל הילד ההוא שעמד בדלת. המשקל של החיתול שהיה תלוי עליו. פיפי של לילה שלם. זה וגם איך שהוא הסתכל עלי." 

מידי פעם, כשהסצינה קשה מדי בוחרת ליישון, להסיט את מבטנו אל הסוף הטוב שיהיה לסיפור, כדי שלא ננטוש, אל בנו של גארי, שהוא אוהב וגאה בו מאד, אל האושר שהוא גורם לו. 

אנשים בסביבתי אמרו שאי אפשר להניח לספר הזה. אני דווקא הייתי צריכה מדי פעם אוויר ממנו. קטעים מסויימים היו קשים לי מאד. הסוף אכן טוב. נסגרים חשבונות. שונה מאד מצבע החלב אך עדיין, זהו ספר מצויין בעיני. הזרקור מופנה אל ההישרדות של אנשים קטנים וקשי יום בלונדון, שלכאורה, אין להם סיכוי לצאת מהאשפתות שהם חיים בהן. אין רגשנות יתר שבד"כ מאוסה עלי בספרות, אבל יש רגש במינון נכון ומדוייק. היחסים בין גארי לאלן הרחיבו לי את הלב. הכתיבה בספר הזה, כמו בצבע החלב מיוחדת ומתאימה לנוף, לסיפור, לגיבור, ללונדון שמתחת. הרבה אחרי אמצע הספר פתאום יש כותרת: פרק ראשון. ומכאן יש התחלה חדשה. למרות שאנחנו יודעים שיהיה מהפך, זה תופס אותנו לא מוכנים.

יש ספרים של ליישון שלא תורגמו עדיין:

Black dirt, Devotion ו - I Ellyn, שנקרא מעולה.

האם נרצה לקרוא אותם? ללא ספק. זורקת את הכפפה הזאת פה.  

יופי של ספר. מומלץ מאד.