חפש בבלוג זה

יום שבת, 27 בנובמבר 2021

מלון אדלון סאגה משפחתית - רודיקה דנרט


Rodica Doehnert Das Adlon
מגרמנית - אברם קנטור
ספריית פועלים 2021, 400 עמודים

הספר הזה הוצא בגרמניה, והודפס גם באנגלית וכאן אצלנו. אימי היתה ילידת ברלין אך מעולם לא הסכימה לחזור לשם. אני נסעתי לשם לפני כמה שנים ואפילו צילמתי את הבית בו נולדה וגדלה עד גיל 10 בערך, אז החליטו הוריה לעלות לישראל. בתקופה שכבר החלו להצר את צעדיהם של יהודים שם, סבא שלי, לאחר שכמה פעמים ויתר על האישור לעלות שהיה לו לעלות לארץ עבור אנשים שהיו צריכים את זה יותר לדעתו, החליט לבסוף ועשה מעשה. אבי, שהגיע מקמניץ, אז עיר קטנה בגרמניה, הקפיד לומר לנו תמיד שאימי באה ממעמד גבוה משלו, בגלל מוצאה הברלינאי.

הספר הזה מספר את סיפורו של מלון אדלון, מלון יוקרתי ומפואר גם היום, שהתחיל מחלומו של נגר צעיר, לורנץ אדלון שמו. אדלון שכנע את הקיסר וילהלם השני שהוא יבנה את הבניין היפה והמפואר ביותר שיאדיר את שמו. זוהי סאגה משפחתית שעוברת מסוף מלחמת העולם הראשונה דרך חמישה דורות של נשים חזקות. הוא מתחיל במקביל מקתרינה שהיא אדריכלית שעובדת על שיחזור ובנייה מחודשת של מלון אדלון בברלין, ומסוניה, סבתה, שגרה בו תקופה ארוכה מאד. סיפורן של נשות המלון מתחיל מסבתה של סוניה, ואשתו של לורנץ אדלון, אוטילי, שעל ערש דווי טבעה את המשפט "הנשים במשפחה שלנו אינן שוות כלום!" (ההדגשה במקור, עמ' 172). בתה, אלמה, שהיא סבתה של סוניה, ילדה את ביתה שלה לאחר היריון אסור. אם זה נשמע לכם עמוס, תוכלו להיעזר בתרשים של עץ המשפחה שנמצא בתחילת הספר.  
יש פה סיפור טוב ומעניין מאד, אבל לצערי בעיני הוא מסופר לא טוב. הבעייה העיקרית שלי היא עם משפטים בעברית, שנראים כאילו לא שמו דגש מספק על הניסוח. הנה כמה דוגמאות:
"לפרידה התנשקו ארוכות, והצטערו שעליהם להיפרד." עמ' 97
"וכדי להדגיש את כוונותיה המשפחתיות, הוסיפה מרי-לו אייטל, בלי כל מושג ובנאיביות,..."עמ' 270
""אני לא מסוגל לטרוף בכמות שאני רוצה להקיא," אמר נסיך הציירים לקבוצה". עמ' 276
"למה אתה משאירה אותי לבד אִתה?" עמ' 285
 זה נראה כאילו פרסמו את גרסת הבטא של הספר.
נראה שלחלק ממי שקרא את הספר זה לא הפריע. אני שמעתי את אמי אומרת לי, כנראה בתרגום מגרמנית, "מה עושה אותך לחשוב ככה?". דברים כאלה ממש מעכבים לי את הקריאה וגם מורידים מההנאה. חבל.

אחרי שכל זה נאמר, צריך אולי לציין שוב שהסיפור מעניין. יש בו מידע היסטורי בדוק, נשען על עובדות. יש סיפור מעניין מאד במשפחה הזו ובאנשים שהקיפו אותה. וכמובן, זה מלון שהוא מוסד חשוב גם היום, ובתור שכזה מעניין ללמוד על קורותיו.
הספר עוּבַּד גם, כמו שניתן לראות כאן בקישור, לסרט וסדרת טלויזיה בגרמניה, נראה טוב באמת, אף שהוא דובר גרמנית בלבד, מן הסתם. יש גם ספר שנכתבו על ידי הדה אדלון, אחת הדמויות החשובות בספר, שלא תורגם. לשיקולכם.

 
  


 

יום שבת, 6 בנובמבר 2021

נערה במעיל כחול - מוניקה הסה

 

Girl in the Blue Coat - Monica Hesse
מאנגלית: גרשון גירון
הוצאת פן ידיעות אחרונות, 2021, 288 עמודים

הספר מתרחש באמסטרדם של 1943. חבורת צעירים מנסים לשרוד ולהרים את הראש מול הזוועות שמתרחשות מול עיניהם. 
הָנֶקֶה היא נערה נוצריה הנראית ארית, גבוהה, בלונדינית, עיניים ירוקות. יש בה את כל מה שצריך כדי לשרוד בתקופה שבה הסיפור מתרחש. היה לה חבר שנהרג במלחמה והיא מתאבלת עליו, וגם חשה רגשות אשם בגלל נסיבות מותו. היא סוחרת בשוק השחור בתלושי מזון ובמוצרים אחרים שאנשים מבקשים ממנה, תוך שהיא עובדת כפקידה אצל קברן. זהו מבחינתה סוג של מלחמה פרטית בכובשים. היא מתבקשת ע"י לקוחה שלה, אישה מבוגרת ובודדה, למצוא עבורה את מרים, ילדה יהודיה שנעלמה מהמסתור בביתה לאחר שמשפחתה נרצחה. לאחר התלבטות וחשש הנקה מקבלת על עצמה את המשימה. במהלך חיפושיה היא פוגשת את אחיו של אהובה המת, המצרף אותה אל חבורת הצעירים שמצילים ילדים על ידי העברתם למשפחות מאמצות תוך סיכון חייהם. אחת מהם אף מצלמת ומתעדת את המתרחש. הנקה מגיעה בעקבותיהם אל התיאטרון, המקום המפואר והתרבותי באמסטרדם, שהפך לתחנת מעבר חשוכה, צפופה ומצחינה שבה נמצאים משפחות יהודיות בתנאים לא תנאים, בדרכם למחנות הריכוז. גם כאן הנקה חושבת לוותר, אך בכל זאת ממשיכה.

אווירה של פחד מפני החיילים הנאצים הממלאים את העיר ומפילים חיתיתם על התושבים מלווה את הסיפור כולו. הגיבורה היא דמות שלמה ועגולה. לפעמים אנוכית, לפעמים אמיצה, לפעמים פועלת מהבטן. גם חבריה לקבוצה אינם חסרים פגמים. הסיפור מסופר בגוף ראשון. כל אלה תורמים לאמינות הסיפור. הסופרת היא עיתונאית וערכה מחקר רציני על שהתרחש באמסטרדם של המלחמה ההיא. 
בסוף הספר יש הערה על הדיוק ההיסטורי וזה מאיר טוב יותר את מה שקרה שם באמת: "שיעור שיתוף הפעולה ההולנדי היה גבוה יחסית, ואפילו מתנגדי הכיבוש נכנעו לתחושת הביטחון הכוזבת שנוצרה בעקבות האופן ההדרגתי שבו נאכפו ההגבלות הנאציות: המדינה היתה משולה לצפרדע במים שרותחים לאט." עמ' 282.
הספר קריא מאד, הוא גם כתוב טוב, וזכה לביקורות טובות אצלנו וגם בעולם, אבל משהו בו היה לי כאילו אנמי. ולכן אני - פחות.