שבועת אמונים - דומניקו סטרנונה

 

Confidenza - Domenico Stranone

מאיטלקית: שירלי פינצי לב

הוצאת כתר הסדרה הקטנה, 2021, 235 עמודים

הסדרה הקטנה של כתר מגישה לנו מעדן ספרותי נוסף. בכתיבה דחוסה לעיתים אך מרתקת מביא לפנינו סטרנונה סיפור של סודות. הספר מחולק לשלושה חלקים לא שווים, שלושתם מסופרים בגוף ראשון. חלק הארי מסופר על ידי הגיבור הראשי - פייטרו ולה. ולה הוא מורה בתיכון בן 30, איש מרשים למראה ונמצא בזוגיות עם תלמידתו לשעבר - תרזה קוודררו, שהיא שנונה עוקצנית ואפילו לא מעט אגרסיבית. בשלב מסויים, וכדי לקבע ולחזק את הזוגיות שלהם, כל אחד מהם מגלה לבן או בת זוגו סוד קשה משמעותי ונורא שלא היה רוצה שייתגלה לאיש. 

"תרזה יזמה בזהירות את ההצעה, היא אמרה: אני אספר לך את הסוד הכי נורא שלי, שגם ביני לבין עצמי קשה לי להתוודות עליו, אבל אתה צריך להפקיד בידיי סוד שווה ערך, משהו שאם ייוודע לאחרים יהרוס אותך לנצח." עמ' 10

זמן קצר לאחר מכן הזוגיות שלהם מתפרקת, וכל אחד מהם פונה לדרך אחרת.

פייטרו נישא לנדיה ומוליד איתה 3 ילדים. הוא מתקדם במקצועו ונעשה פרופסור בעל דעות מאד מגובשות נגד החינוך ההמוני באיטליה. הוא מרצה מבוקש ומוערך מאד, למרות שבתוך תוכו הוא מרגיש חסר חשיבות וחלש, ומאד חשוב לו שההערכה שאנשי המקצוע חשים כלפיו תישמר. תרזה מצידה עוזבת את איטליה אל מעבר לים ונעשית חוקרת אקדמית חשובה ומוכרת בעולם. השיח ביניהם מתחדש לאחר שנים, כשכל העת מרחפת מעל הקשר הזה השאלה אם הסודות יישמרו או שיתגלו, ומה ייקרה אם... 

"ואז, ממש לפני החתונה, כרעם ביום בהיר ותמיד ללא עקביות, כמעט מתוך אותו זיכרון ילדות, הופיעה פתאום המחשבה: ואם תרזה, באחת מהתפרצויות הזעם הרגילות שלה, רק כדי לרתק אותי לאחריות שלי, תאתר את נדיה ותספר לה את הסוד שלי?" עמ' 32

החלק השני מסופר מפיה של אֶמה, בִּיתו של פייטרו, והשלישי מפיה של תרזה קוודררו. בסגנון צלול ואינטליגנטי מובל הקורא אל תוך הסצינה הזאת ומרגיש חלק ממנה. במהלך הקריאה מהדהדות שאלות. עד כמה משפיע הסוד על ראייתו של פייטרו את  עצמו כאדם, כאב וכאיש מקצוע. עד כמה גדולה החרטה על הפקדת הסוד הזה בידיה של אהובתו משכבר, ועד כמה הוא חושש מהתגלותו?

לכל אורך הספר נפרשים רמזים וקריצות אל הקורא, והנה הנה מתגלה הסוד. אבל לא. המתח נשמר. כמובן שאין לי כוונה לספר לכם אם ואיך... סטרנונה מצליח להשאיר את הקורא דרוך ומסוקרן לאורך כל הספר, ועושה זאת בכשרון המוכר לנו כבר מספריו הקודמים.

ממליצה לכם בחום לקחת אותו אליכם ליד ולהתמסר.

  

    

    

השושבין - סביון ליברכט

 

השושבין - סביון ליברכט

The Bridesman - Savyon Liebrecht

הוצאת כתר ספרים הסדרה הקטנה, 2020, 188 עמודים

לפני הכל אני אומרת לכם: זהו ספר שנקרא ביעף ובהנאה גדולה. לא קראתי הרבה משל ליברכט אבל זוהי מבחינתי מין היכרות מחודשת עם הכתיבה הנהדרת שלה. 

הגיבור הוא מיכה, סופר צללים בן 40 שחי בלוס אנג'לס, בן למשפחה ענפה ממוצא פרסי, המוזמן ע"י אדלה ועל חשבונה לשוב לארץ. להזמנה מצורפים כרטיס טיסה במחלקה הראשונה וכן חדר במלון יוקרתי. אדלה שהוא זוכר מילדותו היא נערה קצרת רואי וצולעת ששודכה לדוֹדוֹ משה, היפה והאהוב, אך הנכה והגדול ממנה בשנים רבות. אדלה זכתה ליחס משפיל ומבזה מצד המשפחה שלו. אבל מיכה, שהיה ילד בן 9 כשהכיר אותה לראשונה התייחס אליה בחמלה ורוך, וכשהגיעה העת התעקשה אדלה שהוא ישמש כשושבין בחתונתה. כעת הוא חוזר לארץ ופוגש את אדל, השונה תכלית שוני מאדלה שהוא זוכר. אדל היא אשה יפה ללא משקפיים, צליעתה כמעט ואינה מורגשת והיא אשה חזקה בעלת עסק לבגדים יקרים שהיא מייצרת בעצמה. היא זוכרת שֶמיכה חלם כילד לכתוב סיפורים ואת הסוד שהיא כומסת היא מבקשת לספר לו.   

"אני מכיר את הרגע הזה היטב. לפעמים הוא קורה במפגש הראשון ולפעמים נדרשות פגישות רבות, שיחות ארוכות של הליכה מהוססת בתוך אפלה עד שלפתע משהו מתבהר לי. עכשיו אני מתעכב, יודע שאם אשב ואמתין, מכאן ינבעו דברים והנה הם כבר מתחילים להתנסח בלשון מקבילה, זאת שפת הספר שאכתוב. קרה שתהיתי גם שנים רבות לאחר שספר נכתב והודפס מה היה בדיוק הדבר בהבעתם של האנשים המספרים לי את סיפורם שבדיעבד התחוור לי כנקודת הדופק של חייהם." עמ' 114

הסיפור כמו נקרא מעצמו, מרתק ומושך. היו רמזים בשלב קצת מוקדם לטעמי באשר לטיבו של הסוד, אבל אין ספק שהכתיבה פה מענגת והספר כולו מאד מומלץ בעיני. אהבתי גם את האפשרות שניתנה כאן לשמוע מקולה של ליברכט המובא מפיו של מיכה, הסופר, את המניע והמנוע שמביא לכתיבה ואת התהליך שהוא עושה בדרך, עד ללידתו של ספר.  

"אבל כאן חזרתי להיות מיכה הילד, השושבין המיועד, ואני כורע ברך מול דודי משה, מביט לתוך אישוניו הקפואים ומלטף את אצבעותיו הנחות בחיקו חסרות תנועה, זוכר את האצבעות האלו הרועדות תמיד, שכבר מיצו, כנראה, את כל מחסני הרעד שהוקצבו להן ועכשיו הן דוממות, ובליטוף הזה אני מוסר לו את אהבתי שהייתה רדומה בתוכי אבל לא קהתה כלל כל השנים שלא התראינו." עמ' 176

ילד בולע יקום - טרנט דלטון

Boy Swallows Universe - Trent Dalton

מאנגלית: שאול לוין

הוצאת כנרת זמורה 2021, 463 עמודים

מה שכתוב על הכריכה נשמע לי פומפוזי ומוגזם, אבל אז נכנסתי לעובי הקורה ואתם יודעים מה? לא מופרך.

נכנסתי לריאיון עם טרנט דלטון הסופר של הספר הזה. דלטון הוא עיתונאי מוערך באוסטרליה, וזהו ספר הביכורים שלו. מלבד העיניים שלו, שדיברו אלי בַּריאיון בכחול בלתי אפשרי, והמבטא האוסטרלי שהוא מוסיקה לאוזני בגלל אנשים יקרים לי מאד שגרים שם, השתכנעתי שהספר צריך להיות לי ביד בגלל הסיפור שהוא מספר.

"אמא אומרת שאוגאסט הפסיק לדבר בערך בזמן שהיא ברחה מאבא שלי. אוגאסט היה בן שש. היא אומרת שהיקום גנב את המילים של הבן שלה כשהיא לא הסתכלה, כשהיתה שקועה מדי בכל מה שהיא הולכת לספר לי כשאהיה גדול יותר,..." עמ' 13

..."היא כל כך מופלאה אמא שלי שזה ממלא אותי זעם. שילכו להזדיין כל הבניזונות שעמדו מטר ממנה בלי לבקש קודם רשות מזאוס." עמ' 90

איליי, מי שמספר לנו את הסיפור המופלא הזה, רוצה יותר מהכל להיות איש טוב. הוא בודק את האנשים שמסביבו, לעיתים אף שואל אותם אם הם אנשים טובים. מעניין אותו לדעת איך מישהו נהיה רע, ולמה הוא בוחר בזה. 

"אוגאסט יושב ליד השולחן בסלון וסופר כסף, החיוך אסיר התודה ופעור-העיניים של שֶלִי האפמן במהדורת חדשות הצהריים באותו יום נשאר עם אחי אוגאסט, אילם רגשני שכמותו. הוא הדליק בו משהו בפנים. כעת הכתה בו ההבנה שנתינה היא אולי בדיוק מה שהיה חסר בחייהם של האחים בל, אוגאסט ואיליי." עמ' 360

הסיפור מתחיל כשאיליי בל הוא בן 8 ואחיו השותק אוגאסט (גאס) בן 9. אוגאסט הוא סוג של גאון עם מעֵין כושר נבואי, מה שמכניס טיפה של פנטסיה לסיפור. הוא מתקשר ע"י ציור אותיות וסימנים באויר. האנשים הקרובים אליו מבינים אותו היטב אבל החברים בבית הספר לועגים לו. אין אבא בתמונה. הם גרים עם אמם ובן זוגה לייל שהוא סוחר הרואין, ומשמש כדמות אב להם. לייל הוא האיש האהוב ביותר על איליי, אלא שלייל נעלם יום אחד, ואימם הולכת לכלא. הם עוברים אל אביהם, עימו אין להם קשר מגיל צעיר. האב הוא שיכור עם התקפי חרדה קשים. הדמות היחידה האמינה עליהם, כביכול המבוגר האחראי, מי שנשאר איתם ועליו הם סומכים - הוא הבייביסיטר שלהם, סְלִים. סלים הוא עבריין שהואשם - בצדק או שלא - ברצח, והוא אלוף הבריחות מהכלא, סוג של הודיני של בתי כלא. (השיחות של איליי עם סלים הרימו אותי לגובה רב לא פעם, וכך גם ההתכתבויות של איליי עם עבריין אחר בכלא, אלכס). מול המשפחה הקטנה הזאת עומד ברון סמים אכזרי שנחשב בבריסביין לאיש מוסרי התורם לחברה, בהיותו בעלים של בית חרושת לאיברים תותבים. 

איליי חולם לבנות קריירה של עיתונאי של פלילים. "כאן עושים אותו. כאן בונים את העיתון. סלים סיפר לי על המקום הזה. כל הכתבים באים הנה ומקלידים את הסיפורים שלהם והסדרים עורכים את הסיפורים על מתכת במכבשי הדפוס באחורי הבניין...אני נושם עמוק ואני נשבע שאני מסוגל להריח את הדיו כי אולי זה בדיוק הדדליין והמכבשים כבר פועלים ואני הולך להיות חלק מהמקום הזה איכשהו, יום אחד, אני פשוט יודע את זה,..." עמ' 174

אחיו הנערץ של איליי, גאס (המקביל לדבריו של דלטון לאחיו הבכור), מגלה חדר סודי בבית אימו, שאין בו כלום מלבד טלפון אדום, באמצעותו הוא שומע מישהו שאומר לו מה לעשות, בעיקר כדי לשמח את אימו הכלואה בבית כלא בחג המולד. "כל האמהות האלה מעבר לכביש הן באמת האגוזים הקשים. הן מתעוררות כל יום בידיעה שיש איזה חרא קטן כמוך שמחכה לאהוב אותן בחזרה." עמ' 239

במהלך הספר אנחנו מלווים את ההתבגרות של איליי. הוא צריך לשרוד סכנות ולהתגבר על קשיים ואתגרים רבים, ועושה את זה במידה כזו או אחרת של הצלחה, ותוך סיכון חייו. הסיפור כתוב בסגנון כתיבה מיוחד, מדהים בעיני. לפעמים אפשר ממש לשמוע את איליי בוכה, למשל, למרות שהמילים המפורשות של בכי לא מוזכרות כלל. קראתי אותו לאט. מדי פעם הייתי צריכה לנשום, לנוח. יש בספר קטעים מאד לא קלים לעיכול, והשפה לעיתים קרובות בוטה ומכאיבה, אבל מי שייקח אותו אליו וייכנס לעולם הזה ירוויח חוויה מיוחדת ויחידה במינה. פעם בלא מעט זמן ובכמה ספרים נתקלים במשהו כזה, שהוא בא מרחוק, שהוא שונה, שהוא אחר, ושהוא כל כך כל כך טוב. 

הספר לא כולו קודר ויש בו גם הומור. לקראת הסוף הוא גם ספר מתח לכל דבר ועניין ואי אפשר להניח לו. הוא זכה לפרסים ושבחים - גם כאן בארץ - והוא מעובד לקולנע.

מומלץ ביותר. 

""אף פעם אל תשכחו, שניכם, אתם חופשיים," הוא אומר. "אלה שעות השמש שלכם ואתם יכולים להאריך אותן לנצח אם תראו את כל הפרטים." ... זאת פיסת חוכמת-הכלא האהובה על סלים. נצל את הזמן שלך לפני שהוא ינצל אותך." עמ' 87