You`ve Got it All - Dafna Lustig
עורכת: יערה שחורי
הוצאת כתר מבית מודן, 2025, 164 עמודים מודפסים
דפנה לוסטיג היא עיתונאית ושדרנית ברדיו ובטלויזיה. נדמה לי שראיתי אותה כמה פעמים בטלויזיה. חשבתי שיש לה בטח משהו מעניין לספר, ולכן הזמנתי את הספר הזה לספרייה. כשהגיע זימנתי אותו אלי.
הסיפור פה, רחב יריעה מבחינת הזמנים אבל קצר במלל. אני אוהבת את זה, כבר כתבתי כאן לא פעם על כך.
זה מסופר בגוף ראשון, והשמות הם השמות האמיתיים של הדמויות בספר, לפעמים אלה הכינויים שלהם במשפחה הזאת.
דפנה היא ילדה, אחר כך נערה, אחר כך חיילת ואישה. כל הזמן היא גם בת וגם אחות, ובהמשך גם אֵם. היא גרה עם משפחתה בכפר שמריהו, בבית ענק עם בריכה, יש להם מבשלת ונהג וכל הפינוקים שהיינו מאחלים לעצמנו.
היא ביתו של שמחה, איש אמיד, חזק כלכלית וחברתית, אך פצוע מלחמה, נכה בכסא גלגלים, וגם לוקה בדיכאון קליני. יש דינמיקה מאד מיוחדת בינו לבין דפנה, קשר הדוק וקשוב ביניהם. אימה של דפנה היא אשת חברה עשירה, עם כל מה שכרוך בכך - בגדי מעצבים, הבושם הנכון ואביזרים חיצוניים שמשדרים כסף. היא אֵם נוכחת בחייה של דפנה ושל אחיותיה, שאינן דומות זו לזו.
""תעקבי אחרי זה," היא אמרה לנו כשהתלוננו, רונילי ואני, על כאבי בטן, או ראש, או גרון. "תעקבי אחריו, אחרי הכאב שלך. תוודאי שהוא כאב עמיד, כאב עם כוונות, לא איזה כאב סטז'ר שתכף בוחר לסגת ולהכאיב לגוף אחר. וכשתדעי את זה, כשתדעי שהכאב שלך הוא כאן, נשאר איתך, אז תחזרי אלי. נתייחס אליו. נבדוק."" עמ' 58
"השם של אבא מופיע על הצג השחור של הסטארטק, זה שהבנים מהשכבה כל כך התלהבו כשהגעתי איתו למסיבה. "אשכרהההה יש לך סטארטק!!!" אורן אמר. אמרתי לו שאין לי מושג מה יש לי, אבא פשוט קנה. "יש לך הכול," הוא אמר וקרא לבומשיווה (כינוי) שמיד אמר, "פלאפון פצצה, מתבזבז עלייך." ואורן המשיך אותו, שני קולות שמדברים קו אחד של מחשבה, "את כזאת בזבוז של עשירה."". עמ' 75
החיים במשפחת לוסטיג מתנהלים בנוחיות מירבית, דפנה מתמרדת לפעמים, למשל בשירות הצבאי שלה, בהתנסויות שלה תוך ההתבגרות שלה, אבל יש איזו שלווה ונועם בבית המשפחה ובין חבריה. אבל יש סוד אחד שקופץ פתאום, כשאף אחד לא מוכן לזה והוא מנכיח את עצמו ומגרד את הנשמה.
זה ספר שיותר מכול מדבר על הזיקה המיוחדת בין האיש החזק שהיה אביה של דפנה לבינה, שקיימת גם אחרי שמת. ההספד שהיא סופדת לו בסוף הספר חזק מאד, נוקב, במיוחד לאחר שהסוד הגדול של המשפחה נחשף.
השיח עם הסופרת על הסיפור המשפחתי שלה, מה שהביא לכתיבת הספר מופיע בעיתונים, למשל כאן. זהו ספר שמציג משהו ישראלי לאורך שנים, לא דווקא הישראליות שכולנו מכירים. שמחה לוסטיג היה מבכירי היהלומנים בארץ, עיסוק שירש מאביו, והילדות של דפנה בכפר שמריהו - ואולי גם המשך החיים שלה - הם לא בדיוק הלחם והמים הנפוצים כאן.
תחילת הספר היתה קצת איטית לי, אבל בהמשך הוא התרומם מאד. בהחלט נכנס ללב וכתוב טוב מאד. מומלץ.
"היא לא תענה לי, אני לא מצפה שהיא תענה לי. במקרה הכי טוב היא תקרא לי "נודניקית", תגובה שלמדתי לאהוב, אבל אני לא מצפה ממנה לתגובה. כבר שנתיים אני לובשת כמו מעיל ארוך את אי הידיעה. אני חושבת שזה מחמיא לי, הלוק של ההכחשה." עמ' 138
