ורד חצות - לוסינדה ריילי

Midnight Rose - Lucinda Riley

מאנגלית: דפנה לוי

 הוצאת מודן, 2024, 488 עמודים

לוסינדה ריילי המנוחה היא סופרת מאד אהובה בספרייה שלנו. כל ספר שלה שמתורגם עכשיו נחטף מיד ונעלם מהמדפים. אני, למען האמת, כמעט ויתרתי. זה לא זרם בהתחלה, והרגיש כמו רומן רומנטי די נמוך. הייתי קוראת עמוד או שניים ונרדמת. אבל כשכתבתי על כוונתי לנטוש בקבוצות הקריאה השונות בהן אני משתתפת, הזדעקו התגובות והזהירו, והמליצו מאד מאד להמשיך. אז הנה אנחנו כאן.

יש כאן שני סיפורים. סיפור המסגרת הוא רומן רומנטי לכל דבר ועניין ורק בסוף מתרחש בו משהו שמרים אותו ומתחבר אל הסיפור השני. ויש את סיפור הליבה שהוא אכן מעניין ומרגש. בקטע הזה, שהוא יותר משמעותי בספר, אף נרשמו אצלי דמעות. 

אנהיטה (אנני) היא בת למשפחת אצולה ענייה בהודו שנמצאת תחת שלטון בריטי. היא בת מאה והיא כותבת מכתב לבנה שנעלם. היא יודעת בתוך תוכה שהוא חי אבל הוא לא איתה וכבר שנים רבות, מאז ילדותו, היא מחפשת אותו. על ערש דווי, כשהיא גוססת היא קוראת לנין שלה, ארי מאליק, מפקידה בידו את המכתב שכתבה ומפצירה בו לחפש את בנה האבוד. 

רבקה היא שחקנית אמריקאית יפהפיה שהקריירה שלה בשיא, והיא בזוגיות עם ג'ק, שחקן שהקריירה שלו מדשדשת. הוא מפרסם שהם מאורסים למרות שהיא עדיין לא אישרה זאת. רבקה מצטלמת לסרט באחוזה מתפוררת שבה נמצא לורד אנגלי מתרושש, ששוקל למכור אותה, אך שמח להשכיר אותה לצוות של הסרט המצולם. לאחר שהיא אינה עונה לו בטלפון מגיע ג'ק לאתר הסרט שבו היא מככבת.

ארי הוא איש עסקים מצליח. הוא מגיע לאחוזה בה הכל קורה ומוצא קצוות חוטים שעשויים לקשור את מי שגר באחוזה לסיפורה של  הסבתא-רבתא שלו. 

הספר הצליח מאד בעולם, והוצאות רבות הדפיסו אותו, בכל המֶדיות. מהכריכות ניכר שמדובר ברומן רומנטי, אך כזה שיש בו נופך אתני היסטורי. מצטיירת בו תמונה של הודו בתקופת מלחמת העולם הראשונה, וזהו בהחלט ערך מוסף לו. סופו מפתיע מאד. 

אני יכולה בהחלט להבין למה כל כך הרבה אנשים אהבו את הספר הזה, ולמה הוא זכה להצלחה כזאת בעולם.

  

  

  

  

  

  

  

  

אנחנו מפענחים רציחות - ריצ'רד אוסמן

 

We Solve Murders - Richard Osman

מאנגלית: רחל פן

הוצאת פן, ידיעות ספרים, 2025, 415 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

זהו הספר השני של אוסמן שאני קוראת. הראשון היה מועדון הרצח של יום חמישי שהיה חביב מאד. זכור לי ההומור המוצלח בו. גם בספר הזה יש הומור יבשושי וטוב. הספר מתרחש כאן ועכשיו. צ'אט GPT מופיע כאן במלוא הדרו השימושי, ובצורה חביבה מאד. 

"זה מדע, אתה מבין. לעיתים קרובות מאד הוא האויב של העבריין ההגון. לכן צ'אט GPT הוא מתנה משמים. לאחר כתיבת אימייל, הודעה, כל דבר למעשה, אתה יכול פשוט להעביר את הטקסט בצ'אט GPT, והאישיות שלך נמחקת מיד. ה GPT משטח אותך, מגהץ את הקמטים, שוטף אותך, מוּזרוּת אחר מוּזרוּת, עד שאתה נעלם. " עמ' 6

הסיפור מתחיל כשמשפיען רשת אחד נרצח. הוא נמצא מת כשהוא ירוי בראשו, ומושלך קשור בחבל מיאכטה באוקיינוס האטלנטי. אי אפשר היה למצוא הרבה ממנו, כי הכרישים גמרו איתו ואחרי יום הוא כבר לא עניין אף אחד, כי ככה זה בעסקי הבידור. 

איימי וילר, הגיבורה הראשית כאן, היא שומרת ראש. היא נשואה לאדם וחמיה הוא סטיב וילר, שוטר לשעבר, אלמן בודד המתגעגע לאשתו המתה ומדבר אליה. יש לו חתול שנקרא טראבל, שהוא וסטיב מגנים זה על זה. בשלב זה של הספר איימי נשכרת להגן על סופרת. היא יושבת על כיסא מתנפח בבריכה, בביתה של רוזי ד'אנטוניו, סופרת מצליחה ומבוקשת מאד של ספרי מתח. רוזי היא אישה מבוגרת (אבל גם בת בלי גיל), חובבת החיים הטובים. כרגע אף אחד לא מנסה לרצוח אף אחת מהן. "זה זמן מה שאיימי לא ירתה במישהו, אבל את לא יכולה לקבל הכל." עמ' 9

אבל, כמובן שלא בשביל ההשתכשכות הזאת בבריכה התכנסנו הערב.

זוהי עלילה משעשעת שבה משתתפים רבים וטובים. גם רעים, מן הסתם. גם אלה שחשבתי שידעתי מי הם ומה תפקידם בסצינה, תוך כמה עמודים הסתבר שאני טועה מאד. הרבה פעמים הייתי צריכה לעצור ולבדוק מי נגד מי פה. מדי פעם הייתי משוכנעת שאני יודעת מיהו הפושע הראשי כאן, אבל מהר מאד הוא נרצח, מה שגרם לו להפסיד את תפקידו כַּנבל הראשי. גם השמות של האנשים התחלפו מעת לעת. זה בהחלט היה מבלבל. 

"איימי גילתה שאדרנלין טוב לנשמה וטוב מאד לעור. היא לפעמים צופה בהדרכות לטיפול בעור באינסטגרם, אבל אין דבר שיכול להיטיב עם העור כמו שקורה כשיורים עלייך ואחר כך את קופצת ממטוס. אולי היא צריכה ליצוא סרטוני וידיאו משלה?" עמ' 18

""הבחנתי בו מיד לאחר שראיתי את הגופה שלו." העיניים של איימי עוקבות אחר הבוהן של רוזי לעברו השני של החדר, שם תלויה גופתו של.... מידיו הקשורות אל קורת התקרה. איימי מביטה חזרה ברוזי. "אני סופרת", אומר רוזי. "אני מבחינה בדברים."" עמ' 118

"אתה רק צריך לדבר עם סוחר נשק צ'יליאני בעל וילה בהמשך הרחוב, הוא ידבר עם סוחר סמים מוונצואלה שהוא מכיר ממועדון הטניס, ולפני שאתה שם לב, נערכות היכרויות, נשלחים אימיילים מוצפנים ואקדח חצי אוטומטי מוחבא מתחת לסלע עם קווי מתאר יוצאי דופן... דובאי היא באמת קהילה מהסוג הזה. כולם עוזרים לכולם." עמ' 250

תראו, אני לאו דווקא הלקוח המועדף על הז'אנר הזה של ספרי מתח, אבל הייתי צריכה ספר משעשע אחרי הספר האחרון שקראתי. הספר הזה התאים לי כי אני אוהבת הומור אנגלי. הטיפוסים הטובים והרעים, ובעיקר הסופרת השובבית כאן מקדמים את העלילה נהדר. אני יודעת למי בספרייה אני מתכוונת להמליץ על הספר הזה וגם, ובכן, סה"כ נהניתי, במיוחד בפרקים האחרונים כשלמדתי מי הוא באמת מי, וגם לגלות שלא הייתי לגמרי רחוקה לגבי שניים מהרעים. מומלץ למדי. 

    

  

  

  

  

צללי ברלין - דיוויד גילהם

Shadows of Berlin - David R. Gillham

מאנגלית: עידית שורר

הוצאת מטר, 2025, 447 עמודים מודפסים

נקרא באפליקציית עברית

הזמנתי את הספר הזה בגלל גילהם, בגלל עיר הנשים שלו שזכור לי כספר מצויין ביותר. גם הספר הזה לא קל לעיכול, וגם הוא מצויין בעיני. הוא כתוב נהדר ולמרות שיש קפיצות בזמנים והעלילה מטלטלת ויש בה לא מעט תיאורים קשים, אי אפשר להניח אותו מהיד.

הסיפור קורה בשתי זירות, האחת - בברלין של מלחמת העולם השנייה, השנייה בניו יורק, לאחר המלחמה. הזירה האחת מאירה את השניה. רוחל, רשקה, היא ביתה של לוויניה מורגנשטרן, הציירת המפורסמת, ואחייניתו של פאטער פריץ, שהוא אחיה של אימה, והסוכן של האמנות שלה. בספר כתובה אימה של רוחל,  בהטייה - אמא - בכל מקום שבו היא מופיעה. זו צורת כתיבה שמדגישה את היותה של האם אישה חזקה, משפיעה, מכובדת, אך גם מרוחקת.

לילדה הזאת קוראים עכשיו רייצ'ל. היא גרה בניו יורק עם בעלה, אֶרון, שאוהב אותה מאד, אבל מתקשה להבין אותה, את מה שעברה בילדותה בברלין, את התנהגותה, את מעשיה. הוא היה רוצה שתהיה כמו נשים רבות אחרות בסביבתו: עקרת בית טובה המטפחת את הבית ואת בעלה, ומטפלת בילדים שיוולדו להם. רייצ'ל מנסה לנהל את חייה טוב ככל שניתן, אך אמא מופיעה פתאום מול עיניה בכל מיני הזדמנויות וגם ילדה אחת, שקטה, עם צמה וכובע ברט אדום. הן מפעילות אותה בצורה שאין לה שליטה עליה.

אֶרון בא ממשפחה יהודית פשוטה, יש לו בן דוד נשוי עם ילדים, שהוא ביחסי אהבה-שנאה, וגם קנאה, עימו. יש לו אחות שגם איתה הוא מסוכסך אך גם אוהב אותה ודואג לה. יש לו גם אם נוכחת. מנטליות יהודית, אווירת ברוקלין. הוא עובד עד מאוחר בלילות במסעדה של קרוב משפחה. 

זה מתחיל ב"המקרה" שקרה לה שבעבודתה בחנות חשובה, כשהפילה חפץ שביר ואיבדה את הכרתה. בגלל "המקרה" היא אושפזה בכפייה ומאז ששוחררה מבית החולים היא מטופלת ע"י הפסיכיאטר שבעלה מתקשה לומר את שמו ואת מקצועו, את תפקידו בטיפול של אשתו. 

גם ארון, גם פאטער פריץ וגם הפסיכיאטר יודעים שרייצ'ל מאד מוכשרת ומסוגלת לצייר ברמה גאונית, אולי אף ברמה של אימה, אך היא נמנעת מלצייר שמא תיחשף בציור אשמתה, הרעל בנשמתה, מה שגרם לה לעשות בנערותה בברלין מעשה אותו היא מכמינה בנפשה.

יש אישה אחת, אנגליקה רוזן, שידעה על הסודות שרייצ'ל מסתירה, זו שהיתה המוזה של אמא, האישה עם השיער האדום. אמא ציירה אותה בתמונה שחקוקה בנפשה של הילדה מתמיד.

""אתה יודע, אמא שלי אמרה לי, שכל אמן קולל בלידה." ועכשיו אמא מופיעה כדי להתערב. שוב פעם הדמיון שלך. אף פעם לא אמרתי דבר כזה. "אמא שלי חשבה שכדאי לי להיות אחת 'הכבשים', כפי שהיא קראה להן. כבשה פשוטה שתמצא לה גבר פשוט ותתחתן בנישואים פשוטים." 

ואת רואה? זה היה נכון.

"אבל גם גברים הם קללה, היא אמרה."

"גם זה נכון," אמה מסכימה. "גם גברים וגם ילדים."" עמ' 169

""אז תכריחי אותם לדעת. אל תהיי אדיבה כזאת. אל תיתני להם לבחור. תכריחי אותם לפתוח את העיניים. תלמדי את העולם במכחול שלך... את חושבת שלעולם לא אכפת? תעשי שיהיה לו אכפת. את חושבת שהעולם לא זוכר? תכריחי אותו לזכור. זה מה שאני אומר לך," הפעטער אומר. " תני לכשרון שלך לעבוד."" עמ' 483

"רייצ'ל מניחה שזה התירוץ של נעמי להימלט לרגע ומהנהנת. אבל כשרייצ'ל חוזרת לשולחן, היא לא מצליחה להתגבר על עצמה ומתרכזת בלחמניות המונחות בסלסילה ושוקלת אם תצליח להגניב אחת מהן אל כיס הסוודר שלה. אחת תספיק. רק כדי לדעת שהיא לא תרעב. לא תרעב יותר לעולם. רק לחמניה, זה הכול..." עמ' 623

יש בספר הרבה ביטויים ביידיש ובגרמנית, ולמרות שאני לומדת גרמנית כבר שנתיים, והורי דיברו גרמנית כשלא רצו שאני ואחַי נבין, הבנתי רק חלק מהמילים ששובצו פה ושם לאורך הספר. היו פעמים שזה פגם לי ברצף הקריאה. לאחר שכתבתי את זה, אני אומרת לכם שזהו ספר שכתוב מצויין. הסיפור חזק. עוצמתי מאד. חשוב שיסופר, ויוצפו דברים בו, שכבר אין רבים מאלה שחוו אותם, ונמצאים איתנו כאן כדי להאיר. יש לא מעט קטעים בספר שבהם הקורא.ת חייב.ת להיצמד אליו ולא לעזוב, ולא משנה אילו דברים חשובים יותר מונחים לפתחו.ה. הציור שעומד במרכז העלילה נקרא חי כל כך, בצבעים הלוהבים שלו, שנדמה כאילו הוא מוצג ממש כאן. 

תקראו. כדאי מאד. 

 

 

  

 

בלובירד - ג'נבייב גרהאם

 

Bluebird - Genevieve Hraham

מאנגלית: יערית טאובר

הוצאת תכלת, 2024, 349 עמודים מודפסים 

כולל אילן יוחסין, מכתב לקוראים, מקורות ותודות.

לכאורה, זהו רומן היסטורי כמו שאנחנו מכירים מרבי מכר רבים. בכריכה יש אישה צעירה בגבה אלינו, לפניה שדה חיטה ויער ירוק, שמיים קודרים. יש מלחמה, יש פצועים, יש סודות שאסור לספר. יש סיפור משפחתי. יש גם מתח, וכמובן גם סיפור אהבה. 

אבל מכאן והלאה הוא אחר. יש בספר הזה הרבה יותר. 

זהו הספר העשירי של הסופרת הפורה הזאת. הסנונית הראשונה שמתורגמת לעברית. בכלל, אין כאן הרבה ספרים שבאים אלינו מקנדה ואני מקווה שיתרגמו עוד, כי זהו מה שנקרא ספר מהפך דפים. הוא כמו נקרא מעצמו. 

בלובירדז היה כינוי שניתן ע"י חיילים לאחיות קנדיות שטיפלו בפצועי מלחמת העולם הראשונה בחזית. הוא ניתן להן על שום המדים שלבשו, שמלות כחולות ושביסים לבנים, שאתם רואים פה בתמונה הפסטורלית שבכריכה של הספר. כל ההוצאות שהדפיסו אותו בחרו באותה תמונה, למרות ששדה החיטה הזה, ובכן ... הוא מסיפור אחר. 

בתחילת הספר ובסופו יש סיפור מסגרת, ובו מה שקורה בהווה. קייסי עובדת כעוזרת אוצרת במוזיאון היסטורי חשוב מאד בווינדזור, בחבל אונטריו שבקנדה. היא כבר מתכוננת לסגור וללכת הביתה כשלפתע מופיע בדלת איש יפה ומטונף שמראה לה בקבוק יין שמצא, שהיה טמון בתוך קיר בבית שהוא משפץ. קייסי מכירה את הבית הזה מסיפורי הילדות שלה והתעלומה בוערת בעצמותיה. 

עכשיו אנחנו מגיעים לסיפור העיקרי פה. אדל, אחות במלחמת העולם הראשונה מטפלת בפצועים, ובמיוחד באחד, ג'רי ביילי. אחיו, ג'ון, מביא אותו אל חדר הטיפולים שלה, לאחר שנפצע במהלך חפירת מנהרות במלחמה. ג'רי פצוע בפניו, יש לו צלקות שמעטרות אותן. תוך כדי הקראת ספר, מתפתח קשר חם ועדין ביניהם. אדל מטפלת בו עד שהוא מבריא מספיק בשביל לחזור לקרבות. לאחר המלחמה אדל חוזרת הביתה, לווינדזור, ועובדת כאחות אצל רופא מקומי. גם ג'רי חוזר לשם והם מחפשים ללא הצלחה זה את זו. זוהי תקופת היובש, שבה אסור היה למכור ולשווק אלכוהול. ג'רי וג'ון מבריחים ויסקי שהם מייצרים בעצמם, בעקבות מורשתו של אביהם. הם מסתכנים בכך גם מהמשטרה אך גם, ובעיקר, על ידי מי שנעשה בהיעדרם ראש הכנופיות של המבריחים במקום, ארני ווילובי, יריבם מילדות. 

סיפורן של הבלובירדז, האחיות שבאו לטפל בפצועי המלחמה מתואר כאן בצורה מרגשת. סיפורה של תקופת היובש הסוערת והאלימה, של שנות העשרים במאה הקודמת לא היה ממש מוכר לי, והוא מרתק. במכתב לקוראים מעשירה הסופרת את הידע שלנו בהמון פרטים מעניינים על התקופה הזו. הסופרת ערכה כאן מחקר רציני ומעמיק לטובת הספר ולטובתנו. (אגב, מציעה לכם לא לקפוץ אל החלקים האלה שבסוף הספר לפני שאתם מסיימים את הקריאה. רק מזהירה. אנחנו הרי לא אוהבים ספוילרים, נכון?)

הקשר המורכב בין הדמויות מתואר בצורה נהדרת. בסיפור האהבה של אדל וג'רי, יש נפילות קלות לקיטש, אבל אפשר לבלוע את הצפרדע הזאת כי הסיפור, כאמור, זורם, מרתק ומצויין. 

מומלץ מאד. 

  

בליינד דייט - קתרין סנטר

Hello Stanger - Katherine Center

מאנגלית: דנה טל

הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2024, 366 עמודים מודפסים כולל תודות והערת המחברת

קתרין סנטר היא סופרת שכותבת ספרים שכיף לקרוא אותם. גם זה שלפנינו הוא כזה. יש כאן סיפור על בעיה קשה בתקשורת בין אנשים. זה לא משהו שאנחנו לא מכירים, נכון? גם אנחנו מניחים הנחות על סמך מה שאנחנו רואים או שומעים. ולפעמים אנחנו טועים, ולטעויות האלה עלול להיות מחיר כואב. 

הגיבורה שלפנינו, סיידי מונטגומרי, היא ציירת של דיוקנאות. היא זכתה במקום מאד מכובד בתחרות ציור דיוקנאות ובקרוב מאד יש תחרות נוספת שבה היא מקווה להותיר את רישומה.

סיידי איבדה את אימה האהובה, שגם היא היתה ציירת דיוקנאות, ואביה מתנכר לה. הוא נשוי לאישה חדשה, שסיידי מאד לא אוהבת, שיש לה בת מפלצתית ממש, פארקר שמה. פארקר מתעקשת לשים לסייידי מקלות בגלגלים ממש בכל פן של חייה. לסיידי יש את פיינט, כלב זקן ואהוב מאד.

בעקבות תאונת דרכים סיידי לוקה בעיוורון פנים. כן, יש דבר כזה, גם אם הוא לא מאד נפוץ. הוא מתבטא בצורות שונות שבהן האדם  אינו מסוגל לזהות פנים, גם אם הן אמורות להיות מוכרות לו. לסיידי, בהיותה ציירת דיוקנאות חשוב מאד לזהות פנים ובצורה מדוייקת. 

ואז, לקראת התערוכה החשובה - הכל קורה. היא מאושפזת, לוקה בפרוסופגנוזיה, פיינט חולה ונזקק לטיפול של וטרינר (חתיך מאד, מן הסתם), חברתה הטובה ביותר בורחת לקנדה כדי להתחתן, ופארקר ואימה מסתובבות בין הרגלים ומזיקות ומעצבנות. עכשיו, אתם הרי יודעים, שדווקא במצבים האלה מפציעים מצבים הומוריסטיים לצידם של הקטעים מכמירי הלב ביותר. ולכן התכנסנו הערב. 

זהו ספר מתוק, הוא מאיר מצב נוירולוגי פחות מוכר שהגיבורה מעדיפה להסתיר אותו אבל מתמודדת איתו מול עינינו. יש בו, כמובן, סיפור אהבה, כולל מכשולים בלתי אפשריים, עם גיבורה חמודה וגבר חתיך. אפשר היה לדעתי לקצר קצת ולהדק, אבל עדיין, הספר מומלץ ונחמד לזמנים קשים ולעיתות של משברי קריאה.