חנות הספרים - פנלופי פיצג'רלד

The Bookshop - Penelope Fitzgerald

חנות הספרים מאת פנלופי פיצג'רלד

מאנגלית יותם בנשלום

הוצאת תשע נשמות עם ההוצאת הכורסא וגם מודן

146 עמודים כולל נספח על הסופרת.

קראתי על הספר הזה ביקורות משובחות. והיו גם הסתייגויות. על הכריכה כתוב שמדובר ב"פנינה... קלאסיקה שערכה עולה עם השנים" (ניו יורק טיימס). בכריכה האחורית כתוב בין היתר על הסופרת, ש"מכל הסופרים באנגלית במאה האחרונה, היא הראשונה שיכולה לטעון לגדולה." 

התחלתי לקרוא ונהניתי. מסופר על פלורנס גרין, אלמנה לא צעירה, שביקשה לייסד חנות ספרים בבית נטוש ומוכה לחות, בחור נידח באנגליה הנקרא הַרְדְבּוֹרוֹ, ושיש בו אפילו רוח רפאים, שֵד "מטקטק". כמעט כל תושבי המקום והמקושרים להם בקשרים כאלה ואחרים חוברים נגדה ועושים כל מאמץ למנוע ממנה להצליח במשימתה זו. העניין נעשה סמיך ודחוף במיוחד כשגב' גרין מביאה לחנות את "לוליטה" של נבוקוב.

זה באשר לתוכן. 

""שלא כמוך, איני מייחס חשיבות מרובה לשאלה מה ראוי ומה אינו ראוי. קראתי את 'לוליטה' לבקשתך. הספר טוב, ולכן עלייך לנסות למכור אותו לתושבי הרדבורו. הם לא יבינו אותו, אבל גם זו לטובה. הבנה מרגילה את השכל לעצלות."" עמ' 97

הספר אכן כתוב טוב מאד, ואני לא אומרת את זה, כזכור, משום מקום ידעני במיוחד. זה מומלץ על ידי רבים ואני מסכימה עם חלק מהדברים. באיזה שהוא מקום - קטונתי. יחד עם זה, זה לא התרומם לי. איכשהו הרגשתי שהציפיות שלי לא מתממשות. פה ושם אפילו נרשמו פיהוקים. והסוף... טוב, לא אגלה לכם. זה לא שלא נהניתי, פשוט, הרגשתי שיש ספרים שהם טובים לי יותר. שזה קצת ספר שמקיים פחות משהוא מבטיח. אבל תקראו, אולי אתם תאהבו יותר. 

       

      

   

כאן יש טריילר לסרט אם תרצו. גילוי נאות, סטייסי אמרה שלא מוכרחים, והיא עובדת בזה. היא ממש מבינה.

גן של התחלות חדשות - אבי וקסמן

  

Abbi Waxman - The Garden of Small beginnings

גן של התחלות חדשות - אבי וקסמן

מאנגלית: אסנת הדר

הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד - 338 עמודים

הולך ונמס לנו הקיץ. זקני צפת שוב אומרים שכבר שנים שלא היה קיץ חם כזה. אולי זה זמן מתאים להיכנס לגן קריר וירוק שעושה נעימי בבטן ובעיניים. התכנסנו הערב כי הנה יש כאן ספר שעושה בדיוק את זה. זה לגמרי ספר טיסות קליל, לא מכביד על הנשמה, עם הומור חמוד שמשחרר צחקוקים כייפיים מידי פעם, ומה, למה לא? מותר לנו גם כאלה, לא? הנה דוגמא:

"וברור שלתושבי לוס אנג'לס המסכנים ממילא יש רק עונה אחת או שתיים. חם, פחות חם. קצת גשם, אין גשם." עמ' 111. לא יודעת מאיפה זה מוכר לי ומה היא רוצה, זאת שצועקת שישראל מתייבשת. 

"בגדי סקי שאני לא צריכה מפני שאני לא יודעת לעשות סקי. שיט, אני בקושי מצליחה ללכת ברחוב בלי למעוד, הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לנסוע למקום חלקלק ולקשור לרגלי משטחים מבריקים של פולימר מתקדם. אני מעדיפה כבר לשבור את שני הקרסוליים במקל ביליארד ולחסוך את כרטיסי הטיסה." עמ' 257

"אם אני מגלה שיש לי פיסת נייר ביד ואני לא בטוחה איפה כדאי לי להניח אותה, אני שמה אותה על המשטח הכי קרוב ומקווה שהיא תיהפך למטוס מנייר ותטוס לאן שהיא צריכה להגיע. " עמ' 282 (זה כתוב עלי בתעודת הזהות שלי, אגב.)

ורק עוד אחד, שאני ממש חייבת: 

"..."וכמו בלידה את נוטה לייפות את החלקים הכואבים בהקדם האפשרי. מכאן ריבוי הילדים והנישואים של אליזבת טיילור." עמ' 301

אתם מבינים? זה סיפור מחוייך בגובה העיניים. גם התרגום הוא כזה, זה כמו כשאנחנו יושבות על קפה עם חברה/ות, ומגחגכות על עצמינו בכיף.

הסיפור בקצר-קצרה הוא על לילי גירוון, אלמנה ואם לשתיים, עם אחות גזעית ואֵם שבורכה בטאקט מהגיהינום. היא מאיירת ספרים, ומקבלת משימה מהעבודה להשתתף בקורס גננות כדי לאייר ספר בנושא. 

למה להכביר מילים? קחו לכם עותק שישמח לכם את שארית החום. ונחכה ביחד גם לספר הבא שלה, Other People's Houses שנראה מדליק לגמרי גם הוא. 

        

     

      

שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי - ג'ואנה קאנון

  

Three things About Elsie - Joanna Cannon

שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי - ג'ואנה קאנון

תרגום מאנגלית של שי סנדיק

הוצאת תמיר//סנדיק ידיעות ספרים 406 עמודים.

ההוצאה תמיר/סנדיק שיבחה את הספר הזה בכל פה, וזה טבעי ומובן. גם כי הוא באמת שווה וגם כי הוא שלהם. אבל כשרבים מהחברים שלי בפייס שיבחו אותו כל כך הבנתי שאין מצב שאני מדלגת עליו. 

זהו סוג של ספר מתח לייט. הוא מתחיל בכך שהגיבורה שוכבת על הרצפה ומחכה שמישהו יבוא לעזור לה. יש רצח, יש רוצח שנעלם ומתגלה פתאום, בסביבה הכי מוגנת, כביכול. יש דאגות ותַבהֵלות. בספר מדובר בין היתר על ערפול הזיכרון של הגיבורה. הקיהיון שלה גורם לה לפחדים קשים, בחלק מהדברים הם מאד מבוססים ובחלקם לא ברור אם זה לא פרי דימיונה. פלורנס, הגיבורה של הספר מוצאת בצ'רי טרי -  הבית בדיור המוגן שבו היא מתגוררת - את רוני בטלר. רוני הוא האיש שרצח את רוז, אחותה של אלזי, חברתה הקרובה ביותר. רוני מת מזה שישים שנה ופתאום הוא חוזר, חי ובועט. הוא נושא שם חדש, ומוצא דרכים להוציא אותה משלוותה וליצור בה בלבול והרבה רגשות אשם, שמתכתבים עם רגשות האשם שכבר נטועים בה מלפי שנים. נולדת תעלומה ושלושה בלשים קשישים - פלורנס, אלזי וג'ק - נרתמים לפתור אותה. לדעתי כדאי להסתפק בחלק הזה של העלילה. אתם יודעים, ספוילרים וזה. אני אפילו לא אומרת לכם מהם שלושת הדברים שצריך לדעת על אלזי. אני יודעת שתקראו ותגלו לבד. 

""כמה אופייני לך, פלורנס. תמיד חושבת על אחרים," תאמר גלוריה ותלחץ את ידי. ואני אגיד לה שמותר לה לקרוא לי פלו, אם מתחשק לה." עמ' 87. 

החשש מפני הזקנה והמודעות המעורפלת שכרוכה בה מלווה גם אותי לעתים. מילים נרדמות בזכרוני ואני לא מצליחה לשלוף אותן ברגע האמת. המקרר מתעתע בי מעת לעת, כשאני פותחת את הדלת שלו ולא מבינה מה חיפשתי שם בכלל, ולמה התכנסנו הערב, אני והוא. אולי אתם מכירים את זה ואולי לא, אבל כשמונחת לפתחיכם תעלומה שהפתרון שלה עלול לעלות לכם בחייכם... זה מעיק במיוחד. פה קופצים רגעי החמלה מחד והפחד מאידך. ורציתי מאד לחבק את פלורנס. רציתי שתרשה לי לקרוא לה פלו, כמו לאלה שהיא סומכת עליהם, שתדע שהיא לא לבד. מצד אחֵר רציתי לשמור עליה, מהעתיד הצפון לה אם לא תעמוד במבחנים שהוצבו בפניה.

הספר כתוב יפהפה. מסוג הספרים שאתה מחבק לאחר הקריאה. כן, יש כאלה, בוודאי נתקלתם בהם. 

"אני לא בטוחה אם זה מפני שהשמש נעלמה מאחורי ענן, אבל סיריל נראה מבוגר יותר באותם רגעים ספורים. שברירי יותר. לפעמים, אם מחפשים מספיק לעומק, אפשר לראות את הסדקים באנשים. אפשר לראות היכן נשברו וניסו לתקן את עצמם." עמ' 171

"חיכינו. המילים עמדו לי ממש על קצה הלשון. אלזי שוב הביטה אליי ושוחחנו בַעיניים. אלזי תמיד אומרת שאם נותנים למישהו להתעייף בשתיקה, הוא בסוף ימלא אותה, ובהתלהבות גדולה יותר מכפי שהיה עושה לו היית מדבר." עמ' 209

"...כי כזאת היא מייבל. היא תלבש חולצה לבנה וחצאית פרחונית, וכל הפרחים ירקדו כשהיא תשוטט בחדר. לְיָדֶיהָ יהיה ריח של סבון, וכשאגיד משהו כדי לשמח אותה כל פניה יישטפו בצחוק." עמ' 277

"כשסוף סוף נכנסנו פנימה לא האמנתי כמה גדולה הספרייה. מי ידע  שיש כל כך הרבה סיפורים שהיו צריכים שיספרו אותם?" עמ' 287

אז הסיפור הזה היה ממש צריך שיספרו אותו. למזלנו, ג'ואנה קנון, שכתבה גם את הצרה עם עזים וכבשים שאהבתי, שהיא רופאה פסיכיאטרית וממש יודעת על מה היא מדברת - עשתה זאת למעננו. שי סנדיק שתרגם אותו עשה לנו את הכל יותר קל ונגיש, כך שכדאי לכם מאד לקרוא. זהו ספר מרתק ומרעיד את הנימים, ספר שנשאר.  

      

הרמאית הישרה - טובה ינסון

הרמאית הישרה - טובֶה ינסון

Der Arliga Bederagaren - Tove Jansson

תרגום משוודית של דנה כספי

הוצאת כתר הסדרה הקטנה 220 עמ'

עוד משחר ילדותי שמורה לגברת ינסון אהבתי הגדולה. כל כרכי הסדרה של מומינטרול וחבריו תופסים מקום של כבוד בספרייה שלי. אני מדברת על אלה שתורגמו לעברית, מן הסתם. השוודית שלי מעולם לא הייתה מי יודע למה...  יש לי גם את ספר הקיץ המקסים שלה, ועכשיו נפל לידי הספר הזה. יש בו את החורף הקשוח של הצפון הרחוק, יש בו איפוק יפהפה, וסוג של פרקטיות קרירה שמתאימה לאנשים האלה שם, שצריכים להתמודד עם קור בלתי אפשרי, חשכה ממושכת ובדידות גדולה. נראה שרק סוג מסוים מאד של אנשים יכול לחיות בתנאים כאלה, וזה יוצר בוודאי אופי מיוחד. אני אוהבת את זה ברמה האנתרופולוגית, ולא פחות ברמה האנושית, הרגשית. 

כאן אנחנו פוגשים כמה טיפוסים ובראשם קתרי, אישה צעירה, חכמה ומעשית, אחיה מטס, בחור מכונס ואיטי, והכלב, שאין לו שֵם. דמות נוספת חשובה בעלילה היא אנה אמלין, האמנית העשירה שגרה בבית הארנב, ומציירת ארנבים חמודים לספרי ילדים מבוקשים. יש מכונית אחת במקום, והיא משמשת את כל מי שצריך אותה. ככה. מה שקוראים במחוזותי אוטו של קיבוץ.

קתרי מחליטה להיעזר בכספה של אנה, למען מטרה טובה. כאן אעצור. תנוח דעתכם, לא יהיה כאן ספוילר. 

זהו ספר מתוק מריר, מהנה עד מאד. משאיר את הקורא עם סוג של הרהור על הרצף שבין נדיבות לניצול, בין תמימות לערמומיות ופתאום לא ברורה התשובה לשאלה מה נכון יותר - צודק או חכם?

משפט אחד יפהפה לדוגמא:

"איש מלבד קַתרִי לא ראה כמה הוא יָפֶה. פתאום השתלט עליה רצון עז לדבר עם אחיה על המטרה העיקשת שלרגע לא נטשה את מחשבותיה, להסביר את תפיסת הכבוד שלה, להתגונן, לא, לא להתגונן, רק להסביר, לומר את כל מה שלא יעלה על הדעת לדבר עליו עם איש מלבד מטס." עמ' 32

לאחרונה אנחנו מופנקים בלא מעט ספרים קצרים וטובים, מה שמאפשר לנו זמן איכות במידה הנכונה. התחילו עם זה האנשים הטובים של זיקית, ועכשיו אני מבקשת להסב את תשומת ליבכם לסדרה הקטנה בהוצאת כתר. כבר פגשנו כמה ספרים נהדרים בה, כמו למשל:

אחת עשרה שעות, הת'ר, הטוטאליות, רכבת הלילה לפריז וחתולה אורחת. את גאצ'ר גוצ'ר לא קראתי עדיין, אבל תמי, למשל, התלהבה ממש, ואני מחכה לתורי. ויש עוד... תשמעו, מדובר פה בהברקות. מאד ממליצה לכם ללכת על זה. 

אלה כאן למטה הוצאות נוספות של הרמאית הישרה. ואני אומרת, למה שלא תצטרפו גם אתם לחגיגה?