כל קיץ שיבוא - קרלי פורצ'ן

Every Summer After - Carley Fortune

תרגום: שי סנדיק

הוצאת אריה ניר 2023, 319 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית אינדיבוק

הקיץ כבר כמעט כאן. וגם החופש הגדול מתקרב.

בספר הזה יש שישה כאלה. הסיפור עובר בין הזמנים, הם מתוארים בגוף ראשון על ידי פרספונה. פרספונה זה שֵׁם שיש עימו סוג של מחוייבות, אתם זוכרים אולי את הסיפור הזה מהמיתולוגיה.  פרספונה היפה, אישתו של האדס, אֵל השאול, אשר נחטפה על ידו לשם. רק אחרי מאמצים רבים של אימה החזיר אותה השליח הרמס, אבל היא נאלצה לעבור ולשוב מדי פעם אֶל השאול. 

לא מפתיע שהגיבורה של הספר שלפנינו לא כל כך אהבה את השם שניתן לה ולכן אוהביה קראו לה פרסי. הוריה של פרסי הם אנשים נאורים ומשכילים, ומלבד העניין הזה הם הורים טובים ואנשים מקסימים באמת ובתמים. אבל בינינו, אם ההורים שלי היו מפילים עלי שֵם כזה...

בסיפור הזה פרסי עוברת ממקום למקום, מֵעַבָר להווה, ממקום עבודתה כעורכת מוערכת בעיתון חשוב, אל אותו אגם שבילדותה ובנערותה היה הבית החם השני שלה. היא מגיעה עם הוריה לעיירה בריז' ביי, שם היתה להם בקתה ליד האגם, בשכנות לאישה מקסימה ששמה סו ושני בניה. אחד הבנים, צ'רלי, מבוגר מפרסי בכמה שנים והשני, סם, הוא בגילה, וחברות עמוקה צומחת ביניהם. הם עושים המון ספורט: רצים הרבה ושוחים הרבה (אפשר היה קצת פחות, אם יורשה לי), הם עובדים בבית הקפה האהוב על כולם בניהולה של סו, שטים בסירה ומבלים בנעימים במשך כל הקיץ. בכל קיץ חוזרת פרסי עם הוריה אל הבקתה הזו ואל סם, ומדי שנה צומחת ומלבלבת לה עוד גם האהבה.

אבל עם התבגרותם, כשסם נוסע ללמוד רפואה, נובע קרע ביניהם שאת הסיבה לו עלינו הקוראים לקרוא ולגלות. הם נפרדים בשברון לב לשנים ארוכות. ושוב אנחנו בהווה ועכשיו הם כבר אנשים בוגרים. פרסי מקבלת הודעה מפתיעה מצ'רלי שמעוררת את העניינים מחדש.

כאן הסיפור מתרחב, ועובר מקיץ לקיץ, ומדי פעם גם לזמן הווה, עד הנתק ועד הנגיעה הזהירה במקום הפגוע. 

זהו רומן רומנטי. יש בו מעט סקס, יש בו אהבה נכזבת ותעלומה שמתבררת בסוף הספר, וכמובן, יש תהייה אם יש מקום להזדמנות נוספת. יש גם הומור חביב. 

הסיפור מתאים לקיץ, לא מצריך יותר מדי התעמקות מחשבתית אבל נעים מאד לקריאה. ספר טיסות מוצלח בהחלט לקיץ המתרגש עלינו בקרוב.

 

  

  

  

 

 

סולו - מורן פרידמן

 Solo - Maureen Friedmann

הוצאת שתיים, 2023, 

202 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

לזכותה של הסופרת ייאמר שהספר הזה תפס אותי בגרון ממש מהעמוד הראשון, למרות שהתיאור הראשוני הוא מצוקה של אישה בשמירת היריון. זה נשמע כל כך קשה (כמו שזה כנראה באמת) שהרגשתי מין יובש בגרון. הרגשתי את חוסר האונים של מי שחייב להישאר במיטה ולא לזוז כמעט בכלל. עכשיו, כולנו יודעים שלצאת מהפוך הנעים זו מלכודת. אבל כאן זה נראה כל כך קשה, כל כך בלתי אפשרי...

נלכדתי בעלילה הזו ולא היה לי סיכוי.

ילדות, טיול אחרי צבא, ואז תל אביב של עכשיו. שתי חברות, גילי וסולו. גילי מספרת לסולו הנעדרת את מה שקורה לה ולהן כשאנחנו הקוראים מקשיבים מן הצד. גילי, זו שאנחנו איתה בבית - ולרוב אפילו במיטה הרבֵּה  לאורך הספר, נשואה לנדב וברחמה עובָּר משותף שלהם. היא ילדה טובה ממשפחה טובה, צופים, צבא, טיול להודו, כל הסיפור. סולו - סול - היא בת לאישה חולת נפש, שהיתה פעם מישהו ועכשיו היא מסוממת, שדופה ואבודה, אֵם לא מתפקדת. חיים מן היד לפה. אבל סול היא כריזמטית ויפה, יש לה את העיגול ההוא מעל הראש. גילי והיא חברות נפש מילדות, קשר של נפש תאומה. אבל בטיול ההוא להודו גילי פוגשת את נדב ומתאהבת בו. נדב לא ממש משתף פעולה בכיוון רומנטי למרות שהוא מחבב אותה בהחלט, והם שותפים מצויינים לטרק בנפאל. לסולו יש בן זוג, אביחי, שאותו היא אוהבת, אבל גם עם נדב נחמד לה להיות מעת לעת. 

גילי מתייחסת אל סול בסוג של הערצה עיוורת. לכאורה הן רואות זו את זו בשקיפות נפשית ורוחנית מלאה, אבל אמיתות מסויימות מוכמנות על ידי גילי ולא מובאות אל קדמת הבמה במערכת היחסים שביניהן. התחושה שלי כקוראת היא שגילי מנוצלת ע"י סולו, היא ששה לרצות אותה, גם כשזה חובט בפניה. אבל גם אם זה מתוך סינוור רגשי, או סוג של בחירה, עדיין גילי היא האנדרדוג פה והפגיעוּת שלה מאד כואבת. 

אנחנו מכירות מערכות יחסים כאלה ופוגשות אותן פה ושם, גם כשלאו דווקא גבר הוא מה שנמצא על קו המשווה. זה כל כך מורכב. זה כל כך מעניין. 

מערכת היחסים בין גילי לסולו משתנה עם הנסיבות. סולו נעלמת פתאום, ולאחר שהיא חוזרת, גילי לא בטוחה שהיא רוצה לשוב לאותו סוג של קשר. מצד שני היא לא מרשה לעצמה להרפות. "אני חייבת להפסיק לחשוב עלייך. אני לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך." עמ' 264

מה גרם לסול להיעלם, ומה גרם לה לחזור? ואיך זה ישפיע על מערכת היחסים ביניהן?

אני לא מתכוונת לגלות לכם את כל זה. במיוחד מכיוון שהספר כל כך מושך ונקרא מעצמו, וגם כל כך הרבה תחשבו עליו לאחר הקריאה, שחבל לי לקלקל. אהבתי גם את הכתיבה המיוחדת כמונולוג המופנה אל קהל של אחת. 

מומלץ. מאד מאד. 

 

החיים הבלתי נראים של אדי לה רו - ו.א.שוואב

The invisible life of Eddie Larue - V. E. Schwab

מאנגלית: כנרת היגינס-דוידי

הוצאת אופוס 2022, 574 עמודים

הספר הזה תורגם ל-30 שפות ואני שמתי לכם פה רק חלק מהכריכות בעולם. עימכם הסליחה. חלק מהכריכות דומות מאד לזו שלנו. אבל אלה שכן הנחתי כאן לפתחכם נשאו חן בעיני מאד. חוץ מהכריכות היפות, אנשים בעולם ציירו תמונות יפהפיות בהשראת הספר וחלקן יפות להלל. זהו ספר פנטסטי תרתי משמע. הוא גם מטייל בעולמות שונים, לא אלה שבאים מעולם היום יום שלנו. הוא גם יפה בתיאורים שבו ובעלילה המיוחדת. הגיבורה פועלת ממקום פמיניסטי מה שמחבר אותה לימינו אלה. הסביבה שבה היא חיה משתנה עם ההיסטוריה לאורך שלוש מאות שנים, אבל אדלין  (אדי) לה רו, גיבורת הספר הזה, אינה מתכופפת מול רצון הגברים שהיא חוברת אליהם אלא רק כשהיא בוחרת בכך. היא אינה בוחלת בגניבה ואף בשימוש בגופה כשהנסיבות מתאימות לה לכך.

"אומנם האלים הקדומים נשגבים, אבל הם אינם מיטיבים ואינם רחומים. הם הפכפכים ובלתי יציבים כאור הירח על המים או כצללים בסערה. אם את מוכרחה לפנות אליהם, הישמרי: היזהרי במשאלותייך. והיי מוכנה לשלם את המחיר. ולא משנה עד כמה נואש או מפחיד מצבך, לעולם (ההדגשה במקור) אל תתפללי לאלים שעונים אחרי רדת החשיכה. אסטל מגריט 1642-1719" עמ' 8

אסטל מגריט היתה דמות חזקה ועצמאית, מעין מכשפה אהובה, ודומיננטית מאד בילדותה והתבגרותה של אדי לה רו. הילדה התנהלה לאור עצותיה החכמות. אך ברגע של חולשה התפללה לאל החושך, (שטן?) לוק, ועשתה איתו עסקה פאוסטית. היא תזכה בחיי נצח אבל במחיר היותה נשכחת ונעלמת. הוריה אינם מזהים אותה עוד. אנשים שהיא פוגשת, מתחברים אל הכריזמה והיופי שלה אך אינם זוכרים אותה. היא אינה מותירה שום זכר אצל רואיה אך מי שהיא פוגשת מזהה בה משהו מיוחד. אמנים מציירים אותה, מוסיקה נכתבת בהשראתה. אבל היא נשכחת מיד. 

..." וכשסיימה, היא הסתכלה על השדה סביבה, שעכשיו היה מכוסה בעקבות וסימנים, והתאבלה על סופו. למחרת, שכבת הכפור נשברה, והקרח נמס, וזאת היתה הפעם האחרונה שהיא שיחקה בשלג. עד עכשיו. עכשיו צעדיה מועכים את השלג המושלם, שנסגר מייד בחזרה. עכשיו, היא מעבירה את אצבעותיה על הגבעות העדינות, והן מתיישרות. עכשיו היא משחקת בשדה, ולא משאירה סימן." עמ' 463

המון חשבתי על זה. על כמה שכל אחד מאיתנו ממש רוצה להשאיר משהו שיזכרו, להותיר איזה שהוא חותם. וחלילה לא להישכח, גם לא לאחר זמן רב.

ואז היא פוגשת את הנרי, בעל החנות לספרים משומשים, והוא זוכר אותה. זוכר שגנבה ספר מהחנות שלו. וזה משנה הכל. 

איך יגיב על כך לוק, החי בחושך ומתגנב אליה פעם בפעם ודורש ממנה להיכנע? בכל נקודת זמן בין עכשיו - שנת 2014 בניו יורק, לבין כל אחת מנקודות הזמן והמקום בעבר, החל מסוף המאה ה-17, אדלין צריכה לבחור. לקבל החלטות מהותיות. לעיתים היא מתמודדת עם קור ועם רעב קיצוני ולעיתים עם נוחיות מסנוורת. נושא הבחירה מוצג כאן כך, שכשאנחנו מסתכלים פנימה על ההתנהלויות שלנו, גם אנחנו מתחבטים בסוגים שונים של בחירה, שלכל אחד מהם יש מחיר ועלינו לבחור אם לשלמו ולקבל את מה שרצינו. וכמה עלינו להיות זהירים במשאלות שלנו. בהחלט גורם לחשיבה פנימית עמוקה. 

זהו ספר עב כרס ואולי ניתן היה להדק אותו מעט, אבל כשנכנסים לעולם האפלולי הזה, ולדמות המרתקת של אדי לה רו, וכן, גם לדמותו המיוחדת של לוק, קשה מאד להינתק ממנו. אהבתי גם את תיאור היחסים הבין אישיים שבין האנשים השונים בספר, ואת הכתיבה השוטפת. בקבוצת קריאה שאני חברה בה המליצו לי עליו. תחילה הסתייגתי, כי אני פחות מתחברת לסוגה הזו, אבל, מה אומר לכם? נכבשתי בקסמו, ואני ממליצה עליו בחום לכולכם.

  

  

  

  

  

  

 

עין היהלום - קייט קווין

The Diamond Eye - Kate Quinn

מאנגלית: שי סנדיק

הוצאת אריה ניר, 2023, 456 עמודים מודפסים

נקרא באפליקציית עברית

בתחילת הספר מצויין במפורש שהספר הוא יצירה בדיונית. "התייחסות לאנשים, לאירועים, למוסדות, לארגונים או למקומות אמיתיים נועדו לספק תחושת אותנטיות, והשימוש בהם בדיוני. כל שאר הדמויות, ההתרחשויות והדיאלוגים שאובים מדמיונה של הסופרת..."

אבל הדמות הראשית - ולא רק היא - היתה קיימת בהחלט. לודמילה פבליצ'נקו היתה אכן צלפית רוסייה (או מוטב לומר אוקראינית) שקטלה מאות נאצים במלחמת העולם השנייה (המספר 309 מופיע גם ברשומות היסטוריות). היא היתה אכן אם יחידנית לבן צעיר וגם נפגשה עם אלינור רוזוולט אשתו של הנשיא ואנשי חברה אמריקאים בעת ההיא. עליה מבוסס הסיפור הזה והוא כתוב מעניין ושואב כמו שהסופרת הזאת יודעת לכתוב. חיכיתי לספר הזה מאד, ולא התאכזבתי גם הפעם. 

מילה פבליצ'נקו היתה בת 15 כשהרתה לבעלה, הרופא המתנשא אלכסיי. הוא נטש די מהר והיא שמה לה למטרה קדושה להיות חזקה ועצמאית. עכשיו כשאנחנו פוגשים אותה היא ספרנית בת 26, באמצע לימודיה בהסטוריה לתואר שני והיא מחליטה שעליה ללמוד לירות ולקלוע כדי להגן על יקיריה. היא אינה מרשה לעצמה לפספס או להיות פחות ממושלמת בתחום הזה, ולא רק כדי לשרוד. היא רוצה להצטיין. בהתחלה זה נובע מכעס, אחר כך גם מתחרותיות, וגם מניסיון להוכיח שאיש לא יפיל אותה ממקומה במרום הפירמידה של הקלעים. היא קונה את עולמה בעולם גברי מזלזל ולאט לאט מתברר לקורא.ת שכל מי שפוגש בה אינו יכול שלא להעריץ את כשרונה זה. בספר היא מוצגת רוב הזמן כדמות קשוחה, לוחמת שנכנסת בעיניים פקוחות לכל סכנה. דמות רוסית סטריאוטיפית אפילו. אך גם בקשיחות שלה יש בקעים כשהיא מתאהבת. וכן, כשהיא פוגשת את עצמה מול נשים מערביות על מראן החיצוני. היא מחושבת כמעט עד הסוף אבל טוויסט בעלילה מביא את הסיפור כאן לחלק המותח ביותר שבו. 

"אתם ודאי חושבים שמישהי כמוני היא תופעת טבע הזויה, שגדלה עם רובה בעריסה, צדה בחמש והורגת זאבים בשמונה, מגיחה מערבות סיביר (תמיד סיביר) בריאה ושלמה. אמריקאים אוהבים במיוחד לדמיין אותי כזאת - אישה רוסייה קפואה ממיתולוגיה אפלה, זוחלת בשיניים ובידיים מגואלות בדם מגיהינום של שלג: רוצחת מלידה. ואז פוגשים אותי: מילה פבליצ'נקו הקטנה עם החיוך הרחב ותיק עמוס ספרים, סטודנטית מקייב שתשמח מאד לספר לכם כמה היא רוצה להיות היסטוריונית בבוא היום ולהראות לכם תמונות של בנה החמוד...זו גברת מוות... כמה מטריד. כי אם ספרנית בת עשרים ושש ניחנה בצד האפל, מי עוד ניחן בצד אפל?" עמ' 42

כבר אומרת לכם, זהו רומן מלחמתי: "עלה תועה של יופי פה ושם, נתקע במשהו מייצור המוני ואלים, ובדרך כלל נפל ונרמס תוך זמן קצר. מחר מת וכמוש, אבל היום עוד זהרו בו חיים." עמ' 254 

אבל יש בו אישה חזקה, כמו גם בדמויות האחרות שכתבה הסופרת עליהן: הרשת של אליס, הציידת, צופן הורד ואחרים שעדיין לא תורגמו, יש בו אהבה וגם מתח, יש בו התייחסות לאירועים שאכן קרו וזה בהחלט מושך לחפש מידע נוסף עליהם ברשת. הצד הרוסי במלחמת העולם השנייה מובא כאן לטוב ולרע, והוא האיר לי צדדים שפחות היכרתי מסיפורי המלחמה הזאת. 

ופה ושם יש גם הומור: "הבנתי שאנשים מכל הלאומים אוהבים לשמוע את קולם, בעיקר אלה שעומדים שעות ארוכות מאחורי דוכן הנאומים. בפארק בוושינגטון או בזירת הקרב בסבסטופול, הכל אותו דבר: אחרי הנאום הראשון אתה חושש שהשיעמום יהרוג אותך; אחרי הנאום החמישי, אתה מקווה שזה בדיוק מה שיקרה." עמ' 202

בסוף הספר יש הסבר של הסופרת על המחקר שעשתה לקראת כתיבת הספר, כולל ביבליוגרפיה ואפילו תמונות מחיי הגיבורה. בין היתר כתוב כאן במפורש ש"כמעט כל אדם ששמו מופיע בספר לקוח ישירות מהתיעוד ההיסטורי." ומוסבר יפה מתי, איזו ואיך לקחה לעצמה הסופרת את החירות לשנות אירועים לטובת העלילה. 

בפינה הקטנה על הספר: וודי גאת'רי כתב שיר קאנטרי עליז (!) שנקרא מיס פבליצ'נקו, המספר עליה ועל יותר מ-300 הנאצים שנפלו מהרובה שלה. 

המכלול הוא ספר מעניין וקריא מאד, מהפך דפים ומומלץ מאד.