שיעור בפרספקטיבה - מיכל שטייניץ

שיעור בפרספקטיבה - מיכל שטייניץ

In Perspective - Michal Steinitz

הוצאת מטר 2018, 247 עמודים

זהו סיפור על היריון ולידה. לכאורה - אירוע משמח ומעצים. היינו שם ועשינו את זה. אלא שלפעמים, מסתבר, יש מה שנקרא דיכאון בהריון. כן, כולנו מכירים במידת קרבה כזו או אחרת את התופעה המוכרת יותר, דיכאון לאחר לידה, או לפחות את מה שנקרא Baby blues. הריון שמלווה בדיכאון היא תופעה שממעטים לדבר עליה, למרות שמסתבר שלמעלה מעשרה אחוזים מהנשים ההרות לוקות בכך.

דרך סיפור מרתק, הכתוב בשפה יפה, וזרוי במשפטים וציטוטים מקסימים, עוברים למול עינינו תשעה חודשים, שכמעט כולם טובלים בדיכאון משַתֵּק. 

הגיבורה, אלמה, נשואה לטמיר, בזוגיות ארוכה, משמעותית וטובה. היא צלמת אנרגטית, שגדלה בסביבת טבע וחובבת טיולים, והוא אדריכל מצליח, המכונה על ידה האנליטי. ההריון נופל עליה בבום. זה לא שהם לא רצו בהריון הזה, הוא היה מתוכנן לגמרי, ורצוי בהחלט. מה שקרה פתאום הם ההורמונים שמשתוללים, והרגשות שמכפּיפים עצמם על אלמה. היא מתוסכלת ואינה מבינה מה קורה לה. גם טמיר אינו מבין. אין ספור נשים עברו את זה. למה היא מתנהגת כך? תוך כדי קריאה יש תחושה הולכת וגוברת של דחיסות וכובד. של חשכה, של דחיפות. הסביבה מצפה ממנה לשמוח ולחגוג את היצירה החדשה הזו. אבל היא: "שייתן לי עוד רגע להתרגל! שיאפשר לי להתאבל על עצמי ועל עצמאותי שהולכת ונגוזה, שייתן לי להתכנס פנימה לתוך עצמי, להצטנף כגולם, להיעלם כחיית בר - לזחול לבדי למאורה אפלה וללקק את פצעי." עמוד 59.

מידי פעם בסיפור מתרומם הקורא ולוקח אוויר בסיפורי ילדותה של הגיבורה, וכן של טמיר החוזר לבית אימו  בלילה אחד מפוחד. תחושת הכעס שאולי מרגישים כלפי אלמה, שכאילו מתפנקת, מפנה את מקומה להבנה, שזה מה שמופנה אליה מסביבתה, מה שמוסיף התמודדות נוספת על ההתמודדות עם קשיי ההריון שאותם מעדיפים כולנו לעגל ולייפות. 

זה אינו ספר מדכא. כפי שכתוב בגב הספר "העזרה באה מכיוון לא צפוי. פגישה מקרית עם מכרה ותיקה עזרה לה למצוא את הפרספקטיבה והמיקוד בחייה... מתוך אפלה גדולה מתבהרת התמונה... " הספר מניף דגל ומאיר את הנושא הלא מוכר הזה. אבל חשיבותו העיקרית, לדעתי, היא בהיותו סיפור טוב ומעניין הכתוב היטב ומסופר בשפה עשירה ויפה. הנושא הזה, בהחלט ראוי לו שיוגש לנו בצורה טובה, אינטליגנטית ולא נמוכה, ובהיותו כזה, אני מאד ממליצה. 

זהו ספר הביכורים של הסופרת מיכל שטיינץ. מקווה מאד שיהיו עוד.

ג'ים הילד - טוני ארלי

ג'ים הילד - טוני ארלי

Jim the Boy - Tony Earley

מאנגלית: אמיר צוקרמן

עם עובד 2018, 215 עמודים

פה ושם כבר פיזרתי רמזים על הספר הזה מיד כשהתחלתי לקרוא אותו. התענגתי עליו. קראתי אותו לאט שלא ייגמר לי. אפילו לקראת הסוף, במפגש של ג'ים עם פן חברו - עצרתי ופניתי ממנו. זהו ספר חניכה אמריקאי, ספר של תחילת המאה הקודמת. קראתי את הנער האבוד של תומס וולף ואחרים מהתקופה הזו באמריקה. ככל הזכור לי, אהבתי את כולם. ג'ים הילד הוא הראשון בסדרה, והיחיד שתורגם לעברית. ברור לי לגמרי שלמרות הדעה הידועה על ספרים שניים, אם יואילו להוציא לאור את ההמשכים, אני אהיה שם.

ג'ים גלאס הוא ילד בן 10 שנולד לאחר שאביו הבלתי נשכח נפטר במפתיע. הוא חי עם אמו, המכונה סיסי, ועם שלושה דודים יקרים ואוהבים, בעיירה אליסוויל על ערוץ נחל פיינטר. יש לו סב, איימוס גלאס שאותו לא פגש מעולם והוא גר על ההר. בפעם היחידה שניסה הסב לראות את נכדו הוּנַס הזקן מהמקום. אימו נשבעה שלעולם לא תניח לסבא להעיף מבט בג'ים. הספר מסופר בין שני ימי הולדת של ג'ים הילד. זה שבו נוספה, בדרך נס, סיפרה לגילו, וזה שלאחריו. בגיל הזה מתחיל ג'ים לפתח ראיה של בוגר. צד אחד בו עדיין שרוי בילדות, עם תמימות מקסימה ועיניים ששותות את כל המראות, וצד שני, מפוקח יותר, מודע להתמודדויות הצפויות לו, מעט חושש, אבל שואב ביטחון מהאנשים העוטפים אותו באהבתם. מה דעתכם, לילד בגיל כזה עדיין מותר לבכות? 

כמה דמויות נהדרות מלוות את הילד במהלך השנה הזו: 

דוד אל, דוד קורן ודוד זינו, למשפחת מקברייד, אחֵיהַ של האם המכונים בפי ג'ים "אדוני" . פעם גם לאבא היו קוראים אדוני, אתם יודעים...

אייברהם, עבד משוחרר. נוכח פתאום כשלא מצפים לזה, מציל את הילד ממצבים אליהם נקלע. 

פֶּן - יריב וחבר של ג'ים, גר על ההר. אביו היה חבר של אביו של ג'ים, לפני שהאחרון עזב את ההר לתמיד. 

איימוס גלאס - הסבא. נמצא ברקע של הסיפור כאיש חזק ושנוא. 
עכשיו תראו איזה יופי:

"הוא שלח יד אל הכיס האחר במעיל ופשפש  בו. כשהוציא אותה, היה בה כדור בייסבול חדש. "מה בנוגע לזה?" הוא אמר. "יש לך מה לעשות בכדור בייסבול?"

ג'ים נשם נשימה חטופה. "זה בשבילי?" הוא אמר.

"אם  יש לך מה לעשות בו," אמר וַייטי.

"יש לי מה לעשות בו!" אמר ג'ים. "יש לי מה לעשות בו! יש לי מה לעשות בו!"

"יופי," אמר וַייטי. "עִיֵיף אותי לסחוב אותו. כמו גוש בתוך הכיס. קניתי אותו לסבתא שלי לחג המולד, אבל אין לה מחבט." עמוד 41

האווירה בספר היא משפחתית וחמה. יש מי שהגדירו אותו ספר "דומסטי". כשלעצמי, לא כל כך חשוב לי איך יגדירו אותו. אני מציעה פשוט לחטוף את הספר מהר ואז לקרוא אותו לאט. כמה פשוט וישיר ככה יפה. מתנה ללב.

אלבום שירים נכתב על ידי פול ברץ' בהשראת הספר. תוכלו להאזין לו כאן.

עמרי הרצוג מהארץ כתב פה על הספר. מסכימה עם כל מילה.
וגם עם מה שכתבה במעריב תלמה אדמון.

   

   

  

חנות הספרים של שבורי הלב - רוברט הילמן

The Bookshop of the Broken Hearted - Robert Hillman

מאנגלית: יעל ענבר

הוצאת תכלת 2018 - 296 עמודים

הספר הזה זכה להמלצות חמות מאד של חברותי בספרייה, של קוראים בGoodreads וגם של אלה בקבוצות הקריאה שאני חברה בהן, אבל הרתיע אותי השם של הספר. צמד המילים "שבורי הלב " נשמע לי מוגזם, רגשני להכביר. גם באנגלית - הביטוי Broken hearted נראה לי כסוג של המעטה בפרגון לקורא. כאילו אומרים לך: שים לב כמה רגש אנחנו מטעינים בך פה, בקפסולה מרוכזת.

אז חששתי והתלבטתי, אבל, כאמור, החברים התעקשו. ומסתבר שזה לא הקיטש שחששתי ממנו. יש פה עומק, יש סיפור בלתי צפוי, וכן, לעתים הלב נכמר. 

לפני שנתיים חזרתי מאוסטרליה שם גרים רוב בני המשפחה של דן,  דור ראשון, שני ושלישי לניצולי שואה מהונגריה. לאחר המלחמה ההיא הם בחרו לחיות במלבורן, שם יש, אגב, קהילה יהודית גדולה. כל אחד מהם בחר את הזרם המתאים לו. חמישה בתי אב מהמשפחה שלנו גרים שם. למשפחה שבקצה האחד יש מדיח חלבי ומדיח בשרי, ואלה בקצה השני מגדירים עצמם אתאיסטים. אצל אלה וגם אלה היתה תחושה של בית חם, של קבלה והכלה ושל נכונות לצאת מן הכלים כדי להנעים לנו את השהייה שם, בחלק הרחוק הזה של העולם. יש איזו שלווה שם, שאצלנו במזרח התיכון פוגשים פחות, ואולי נובעת מהריחוק ומהנופים המדהימים שם.

הספר הזה מתרחש ברובו באוסטרליה. האווירה הנינוחה של המקום מופרעת פתאום. טום הופ ננטש על ידי אשתו טרודי שעוזבת אותו ונעלמת. לאחר זמן היא חוזרת, כשהיא הרה מאיש אחר, ויולדת את פיטר. טום אינו מבין מה קרה לה אך מקבל אותה בלב חפץ ונקשר אל הילד שאימו אינה מצליחה לאהוב. בהמשך היא שוב נוטשת, לטובת כת נוצרית, ולוקחת את הילד איתה. 

האנה, ניצולת שואה, אלמנה בשנית שאיבדה את בעלה ובנה באושוויץ, מגיעה לעיירה ולביתו של טום ומרככת אותו. הם נישאים אך היא מבהירה מיד ששום ילדים לא יהיו בסביבתה. 
והיא מקימה את חנות ספרים לשבורי הלב. 
עד כאן מה שאפשר לספר לכם על העלילה בלא ספוילרים מיותרים. 

"היא קראה די כדי לדעת שאיננו יכולים לדבר על דברים ש"נועדו לקרות". אם המסע הארוך שלה מאירופה להומטאון, אל טום הופ, אל חנות הספרים של שבורי הלב נועד לקרות, אז גם "מיין קאמפף" נועד לקרות, וגם הטיהורים... עמוד 139

"תחושה של תנועה שנעצרה הטרידה את האנה, לא רק בשכפול הבתים והשותפות לבתים אלא גם בחוסר המודעות של האנשים. היא חיבבה אוסטרלים: טובי מזג, אבל ללא שוני גדול בין אדם לאדם. בבודפשט, כשיצאה לטייל בכל יום, ידעה שהיא חולפת על פני נוכלים, אנשי חזון, רודנים, מלאכים. כאן לא. אנשים תמיד חייכו, תמיד היו עליזים. עליזים מדי." עמוד 249

זהו ספר כובש שמשאיר את הקורא בו מהורהר לעתים קרובות. יש גם מתח. לא מהסוג הרגיל. הדמויות הן מיוחדות ובעלות מבנה אישיותי שאינו מוכר בשגרת היום יום שלנו. הספר נע בין טום הופ והתמודדויותיו עם נטישת נשותיו ועם הקושי שלו בעבודה בחווה החקלאית, לקורותיה של האנה בהונגריה ובאושוויץ ומסעותיה משם. מעניין וקריא ביותר. מאד כדאי לכם.

    

  

אבאבא - יהונתן קינן

אבאבא - כתב ואייר יהונתן קינן

הוצאת כנרת זמורה ביתן 2019, 147 עמודים

זה לא באמת ספר קריאה. אלה הוראות הפעלה לגבר לתקופת ההריון. Manual שכזה אם תרצו. להריון הראשון, מן הסתם. אולי אחרי הראשון תוכלו לכתוב ספר הדרכה בעצמכם וללמד את חבריכם מה עושים ולמה. אבל הספר הזה, שביקשתי, ולשמחתי גם קיבלתי מנורית (תודה רבה מאד לך) - הוצג כשעוד היה אסור לי לספר, והוא חיכה לשעת רצון.

אז עכשיו, משקיבלתי אישור מבני וכלתי היקרים מאד, אני רצה לספר לחבר'ה.

זהו ספר בכריכה קשה עם איורים ודיאגרמות, כראוי לספר הדרכה. 

דוגמאות למה שתוכלו ללמוד כאן:

• מתי מותר לספר שאשתך בהריון?
• איך תתנהג אצל הרופא של אשתך?
• מה תעשה עם תמונת האולטרה סאונד המטושטשת שתקבל מהרופא?
• איך תשלים שעות שינה במהלך יום העבודה?

מאד אהבתי את הדרך של המחבר להסביר לנו למי מותר לספר עוד לפני שמותר לספר. משעשע ושווה ולשם כך התכנסנו הערב. ספר שמתאים מאד לאבא שבקרוב, ואתם יודעים מה? גם לכל שאר המצפים וגם לאלה שלא. מותק של ספר שילווה את ההריון הראשון של זוגתך במבט מפרגן, וגם יופי של ספר למתנה. 

רוצה לנצל את ההזדמנות כאן ולספר לכם ששָנִי, כלתי, היא לא מאלה. היא מאפשרת לגמרי, וגם בגלל זה אני מאד בעדה.