Monsieur le Commandant - Romain Slocombe
מצרפתית: רמה אילון
הוצאת מחברות לספרות של כנרת זמורה ביתן, 2014, 185 עמודים
האמת היא שהספר לא הזמין אותי. אורנה האיצה בי לקרוא אותו כמה פעמים וכבר מזמן הוא מונח לי על המדף. אין להכחיש שהספר נקרא ביעף. יש בו עובדות היסטוריות לרוב, שמות רבים מוכרים יותר ופחות, וגם הפניות ממוספרות ומכוכבות, דבר שאני פחות אוהבת. הספר נכתב ברובו כמכתב שאכן נכתב על ידי סופר אמיתי שזכה כאן לשם בדוי. המכתב נמצא בשנת 2006 ע"י במאי גרמני. הוא פוצל בספר כדי להקל על הקריאה.
גיבור הספר הוא סופר צרפתי, גיבור מלחמת העולם הראשונה קטוע יד, פשיסט, שונא זרים ואנטישמי, ומצהיר על עצמו ככזה בגאווה. מצד שני, אשתו של בנו, שהיא גרמניה יהודיה, היא מושא אהבתו ואף תשוקתו. אני לא מתכוונת להכביר מילים כאן על העלילה. הספר קריא ביותר, וגם לא ארוך. כשמדברים עליו בסביבתי מתייחסים אליו כאל ספר מעולה. סוג של קונצנזוס. ועם זאת, אני התקשיתי מאד בקריאה. מלבד מה שכתבתי לעיל, כל פעם שנכתב במכתב "יהודון/נים" חשתי דקירה מכאיבה, וזה מופיע יותר מפעם אחת או פעמיים. ותראו: "הבה נגן על הגזע!... מוות לכל מה שכוזב, מכוער, מלוכלך, מבחיל, כושוני, בן-כלאיים, יהודי!" עמ' 118. הסופר בן התרבות כביכול, גיבור המלחמה והקתולי המאמין, הדמות הראשית - אינו רק מקומם, הוא מבחיל ממש. גם קטעי העינויים בספר קשים מאד לעיכול. המחבר התכוון כנראה להוציא לאור ולהזכיר את שיתוף הפעולה של הימין הקיצוני עם הנאצים בצרפת בעת ההיא, ועשה זאת היטב.
יש בספר גם קטעים יותר אנושיים ורגישים כמו: "כל האנשים שבהם היא נתקלה הסתכלו קודם כל על המגן-דוד שעל החזה שלה. כולם: קרובים שלה, חברים שלה, מכרים, זרים גמורים... כולם, ולא משנה מה היתה תגובתם, הבחינו קודם כול במגן-דוד. במגן-דוד הזה ששרף לה את החזה. ... אמיץ יותר לענוד את המגן-דוד בראש חוצות מאשר להסתיר אותו!" עמ' 125
"את האור אין משיגים בבת אחת. מגיעים אליו דרך החשיכה." עמ' 15
למרות שהספר כתוב מצוין, קשה לי מאד להמליץ עליו. הוא נתון, מן הסתם, לשיקולכם ולשיפוטכם. בחרתי להציג אותו בפניכם בגלל ריבוי הדֵעות החיוביות עליו. ובגלל יום השואה.
