The Victorian Chaise-Longue - Marghanita Laski
מאנגלית: תומר בן אהרון
הוצאת הכורסא, מרץ 2020, 140 עמ' כולל אחרית דבר מאת פי-די ג'יימס.
זה הספר הכי מבהיל ומפחיד שקראתי מזה שנים. הגיבורה, מלאני, חולה בשחפת כבר שמונה חודשים ארוכים, והיא מתאוששת עד כדי כך שהרופא מאשר לה, סוף סוף, לרדת ממיטתה ומחדר השינה בו היתה ספונה - אל חדר האורחים, כדי לשנות אוירה. מלאני היא אשה צעירה, טיפשונת משהו, כמצופה מאשה בעת ההיא, אם לתינוק ונשואה באושר לבעל אהוב, מוקפת במשרתת ומטפלת לילד. העתיד נראה דבש ושושנים. מלאני יורדת אל חדר האורחים ושוכבת על השזלונג הויקטוריאני המכוער, שקנתה פעם מתוך גחמה רגעית.
מלאני נרדמת על השזלונג וכשהיא מתעוררת היא נמצאת בחשכה במקום לא מוכר נודף ריח רע, ומסביבה אנשים שמטפלים בה והיא אינה מכירה. קוראים לה מילי עכשיו. מלאני לא מבינה מה קרה ואיך, אך היא מודעת לכך שהיא נמצאת בסוג של חיים קדומים, האנשים סביבה כנראה מתים והשחפת שלה היא סופנית. תדמיינו לכם תמונה גותית אפלה, מוסיקת רקע מפחידה, ואיום לא ברור שנמצא בחדר ומזהם את האוויר ואת הנשמה. מלאני מרגישה שעליה להילחם בכל דרך אפשרית כדי להיחלץ מהמצב הבלתי אפשרי והמסוכן שהיא מצוייה בו, כדי לחזור לביתה, לבעלה ולבנה האהובים, ולבריאותה המתחזקת.
אני לא כל כך מתחברת לספרי אימה, אבל זו הבעיה עם היותך ספרנית: אנשים מאיצים בך לקרוא ספרים מסויימים ואז, כשהם נופלים לידייך, את מדפדפת לתומך, לא מרגישה איך קורי העכביש האלה סוגרים עלייך ואת נלכדת. וזהו. עד סוף הספר. אלא שאלה בהחלט קורי זהב. כי הכתיבה מצויינת ומאד שימח אותי לחזור לספר שנולד לפני והיה ועודנו פנינה ספרותית אמיתית.
