האיש ששתל עצים - ז'אן ג'יונו
The Man who planted Trees - Jean Giono
תרגום לעברית - בן יוסף : מגזרות נייר ועיצוב העטיפה - נעמי שפירא
הפעם אנחנו מדברים אמנות. הספר הזה זכה להתייחסות של אמנים רבים. הוא מופיע כסרט באדיבותם של כמה, בין היתר של Black crow Oglala
וניתן, ואף כדאי מאד, לראות אותו כאן.
הספר העברי שבידי זכה לאיורים במגזרות נייר מאת נעמי שפירא, ויש ספר עברי כזה במהדורות נוספות. יש רבים וטובים שתרגמו את הספר, הדפיסו ופרסמו אותו וכל אחד מהם הוסיף לו איורים מיוחדים. אמנות, אמרנו?
הספר כולו מכיל סיפור קצר, יחד עם התמונות, בסה"כ 38 עמודים, אליהם מתווספת אחרית דבר שמספרת בצורה מרתקת איך נכתב הספר ואיך הפך למה שאנחנו מחזיקים ביד היום, יחד עם עוד יותר מ-20 תרגומים, ללהיט הבינלאומי שהוא היום. זהו, אולי, הסיפור הירוק הראשון. פציפיסטי, אקולוגי, נכון לכל עת ולעכשיו, אולי יותר מתמיד.
זהו סיפורו של אלעזרד בופייר. לא, אין איש כזה, אבל מיתוס שלו יש ויש, וכמה מאד היינו רוצים שיהיה איש כזה. הסיפור מתחיל כשהמספר הולך בדרך חתחתים צחיחה ולא מיושבת ומחפש מים. לאחר שהוא כמעט מתייאש הוא פוגש ברועה, כן, עם כל האינצ'לאדה: כבשים, כלב רועים, סוס, מקל, מים... הרועה מארח אותו בבקתה הצנועה אך המטופחת מאד שלו, והוא חולק איתו את מזונו הדל והטעים. בערב ממיין האורח זרעים. בלוטים של עץ אלון, ליתר דיוק, או אשור אם תרצו. הוא זורע את המובחרים שבהם, ואופס... אני מתפתה לכתוב לכם כאן את כל הסיפור, והרי לא לשם כך התכנסנו הערב. תקראו לבד. חבל שתפסידו.
"כשאתה מעלה על דעתך שכל אלו נבטו ופרחו כתוצאה ממעשה ידיו של אדם אחד, ללא כלי המקצוע הנפוצים היום, אתה מבין שהאדם יכול להיות בעל השפעה על האדמה כאלוהים עצמו, לא רק ביכולתו להרוס ולהשמיד." עמ' 24
"עם השנים נטיתי לחשוב שלמעשה לא איבד את יכולתו לדבר, אלא העדיף לוותר עליה מרצון שכן לא מצא בה עוד כל צורך". עמ' 27
"כשאני מהרהר בכך, שאיש אחד, בשתי ידיו בלבד ובכוחו הפיסי והמוסרי הוא שהפך את הארץ החרבה לארץ פורחת, אני משוכנע שלמרות הכל, האנושיות, תכונה נערצת היא." עמ' 38.
מה תגידו? לא תרוצו לקרוא את זה? כל כולו שעה או שעתיים של כל טוב, שקוראים בחטף ומרוויחים לתמיד.
באשר לתמונות של הספר בעולם, תאמינו לי שבחרתי רק מעט מזעיר.
