אמנות נהיגת המירוצים בגשם - גארת' סטיין

אמנות נהיגת המירוצים בגשם - גארת' סטיין

The Art of Racing in the Rain - Garth Stein

תרגום: יצחק ורדי

הוצאת כתר 2009, 284 עמודים

שום סיכוי שהייתי אפילו מסתכלת על ספר עם הכותר הזה. אני יודעת שאתם מאמינים לי כי לדעתי גם אתם לא הייתם בוחרים בו מכל הספרים. מה לנו ולמרוצים - בגשם או בשמש או בכלל...אבל אז ראיתי את התמונה הזו שהזכירה לי את פלורה, הגולדנית שלנו שנעלמה לבלי שוב, ועודני מחפשת אותה בין הגולדנים שאני רואה, למרות שאין שום ספק שהיא שוכנת עפר זה מכבר. יש לציין שזכיתי בספר בהגרלה, כנראה בזכות פוסט שכתבתי על הכלבים שליוו את ילדותי ובגרותי. 
בתמונה מופיע המסַפֵּר של הספר - אנצו. הוא לגמרי המספר. זה לא עובר בשום שלב להיבט של המבוגר או הילדה שלידו. זה נטו הוא וזה מקסים בעיני. השם אנצו (Enzo) בא משם של מכונית מרוץ פרארי, (למטה הנחתי לכם תמונה שלה, כמובן באדום בוהק), כנראה די שווה. אני יכולה לספר לכם על זה רק ממקום של בורות גמורה בתחום המכוניות הללו, ובכלל בתחום של כל מה שרץ או אפילו ממַהֵר כשלא חייבים.
עכשיו, אני יודעת שחם לכם, גם לי. וגם נמאס לכם מאד מהאוגוסט הזה שזקני צפת בטח אמרו עליו... 
ולכן אני מציגה בפניכם את הספר החמוד הזה, שלא יצריך הפעלה כבדה של התאים האפורים בקומה העליונה, ובכל זאת מרגיש נעים ורגיש, לא נמוך מידי ומלא ברוך ואהבה. בקיצור, גשם מרענן לימים החמים.
אנצו הוא כלבו האהוב של דֶני סוויפט, נהג מירוצים שמתמודד עם הצלחות וכשלונות, ומנהל חיים לא פשוטים. יש לו, לדני, אשה ובת אהובות, ועליהם ועל עוד דמויות מספר אנצו מזוית אוהבת, בראיה פילוסופית רחבה, עם המגבלות של היותו לא-אדם, ועם האפשרויות שיש בידו ככלב המשפחה. אני לא הולכת להתיש אתכם עם העלילה כאן, תקראו לבד. הוא מאד מתאים לעכשיו, וכיף לקרוא אותו. לא נעשיתי מומחית למכוניות מירוץ כי בקטעים האלה, שיישאר בינינו, טיפה חיפפתי בקריאה. אבל מכל השאר נהניתי ברמה שמצדיקה עד מאד הבאת הספר אליכם הביתה. 

"מחוות גופניות הן כל מה שיש לי; לעיתים הן חייבות להיות דרמטיות. מדי פעם אני חוצה את הגבול אל צד המלודרמה, אבל אני עושה זאת בעל כורחי, כדי לתקשר בבהירות וביעילות, כדי שכוונתי תובן כהלכה." עמ' 9
"במונגוליה, כשכלב מת, הוא נקבר גבוה בהרים כדי שבני אדם לא יוכלו לדרוך על קברו. אדונו של הכלב לוחש באוזנו את משאלתו, שהכלב ישוב בחיים הבאים שלו כאדם....לפני שהכלב יתגלגל לאדם זוכה נשמתו בחֵירוּת להסתובב על האדמה ולרוץ על פני מישורֵי המדבר ככל שתחפוץ." עמ' 93

יש סרט. כן. כנראה מקסים. תלחצו כאן ותוכלו לראות את הטריילר.

      

      

      

      

המשכונאי - אדוארד לואיס וולנט

The pawnbroker - Edward Lewis Wallnat

מאנגלית: תום דולב

הוצאת מחברות לספרות 2018, 272 עמודים

בילדותנו, אולי יש כאן מי שזוכר, הספרייה היתה מעין מקדש של הספרנית. היא היתה יושבת מאחורי דלפק ומעת לעת היתה קמה ומביאה לקורא ספר לפי בחירתה. אני זוכרת בחיבה רבה את ליזה הספרנית שלנו. אם היה ספר שנתנה לי ולא אהבתי הייתי משתדלת להגיע לספרייה כשזו לא היתה שם, כדי שלא תיעלב ולא אצטרך לספר לה שלא אהבתי מה שהציעה לי. היא היתה גם שכנה וגם חברה של הורי, ולכן הרשתה לי לקחת לפעמים שני ספרים ביום אחד. היה חשוב לי מאד לרצות אותה. 

היום אני ספרנית בעצמי, ויש אינטראקציה מאד נעימה עם הקוראים. כך יוצא שהמלצות על ספרים הן לעיתים מזומנות תהליך דו צדדי והדדי.

כך הגעתי אל הספר הזה. הראשון שהמליץ לי עליו היה אחד הקוראים. והיו עוד. והם צדקו מאד.

"סול הציע לו דולר, ובסבלנות שהפכה אצלם להרגל חיכה שג'ורג' ישקול את ההצעה בכובד ראש מתמשך; זאת היתה הקדמה לשיחתו המתוכננת. ג'ורג' סמית היה מוכן גם לשלם למשכונאי במישרין על חצי שעה של שיחה, אלא שזה היה מפר את הדיפלומטיה העדינה שבה נהג, ושמשום-מה המשכונאי נתן לה יד." עמ' 51

סול נצרמן, גיבור הספר הזה, הוא איש כבן 40, שגופו כבד ומסורבל, והוא כְּבַד ראייה וחובש משקפיים, וחסר כל קסם אישי. הוא חי בניו יורק עם אחותו ומשפחתו החיים על חשבונו. יש שבועיים בשנה, בסוף אוגוסט, שבהם הוא חווה את מותם של חייו הקודמים, חיים שכללו אישה אהובה ושני ילדים. הוא עטוף בחומה בצורה של אדישות מובנית, ורואה את כל מה שסביבו בעיניים קרות ומתַעֲבוֹת.  

גם בתיאורים של שקיעה יפה או של נוף פסטורלי בספר ישתרבבו תמיד תיאורים או פרטים שמכערים את מה שניבט דרך עיניו של מר נצרמן. זה יוצר אוירה דחוסה ומעיקה, שמתאימה מאד לעלילה, ולא ניתן להפסיק לקרוא. מידי פעם יש פלשבקים אל עברו של נצרמן, ואל מה שגרם לסגירותו המוצקה. חנות המשכונות של הגיבור מופעלת מרחוק על ידי אנשי עולם תחתון, וסול מנסה בכל כוחו להשאיר סוג של הומניות ונקיון כפיים בעסק שהוא מנהל. לאורך כל הספר הקורא סקרן לדעת אם תיסדק החומה הבצורה הזאת שבנה סביבו, האם ייתן לרגשות שלו להתגלות. פה ושם נראים רסיסי חיבה חבויים כלפי, למשל, אשת חברו המת, כלפי אחיינו וכלפי עוזרו בחנות, השחור והיפהפה, שרוצה ללמוד ממנו איך להתעשר. אבל אלה אינם משנים את עובדת היותו חי בבועה שמגינה עליו מהזכרונות הפוצעים שלו.

הספר, כאמור מתרחש בטווח של שבועיים שלאורכם תוהה הקורא אם יהיה בקיע בבועה הזו, ואם כן, איך יבוא הדבר לידי ביטוי. איך ייראה העולם הפנימי שלו כשהוא חשוף.

הספר זכה לעיבוד כסרט קולנוע מצליח שאם תלחצו כאן תוכלו לצפות בטריילר שלו.  הוא זכה גם לשלל סופרלטיבים על כתיבה מעולה, ועל ההיבט הלאומי האמריקאי בו. בכריכה מאחורי הספר כתוב המסר שלו כך: "רק ע"י הזדהות עם סבלו של האחר, יכול הניצול - בין שהוא גבר או אישה, יהודי, שחור או פורטוריקני - להתעלות אל מעבר למורשתו הטראומטית."

מאד ממליצה. לא ספר קל אבל ממש ממש שווה.

      

      

      

איים קטנים - לורנצה פיירי

איים קטנים - לורנצה פיירי
Isole Minori - Lorenza Pieri
מאיטלקית: מונה גודאר
הוצאת כנרת,זמורה, דביר,  272 עמודים

זהו סיפור של משפחה איטלקית שיש בה שתי אחיות - שהצעירה בהן - תרזה - היא הגיבורה הראשית והמספרת, והבוגרת - קתרינה - היא הביקורתית, החכמה, הכשרונית. אֵם המשפחה היא לוחמת צדק אדומת שיער, מהסוג שמוכן לעלות על בריקדות בכל רגע נתון. אבי המשפחה, שהוא וטרינר המשמש באי כרופא לעת מצוא, הוא איש שאוהב לחיות טוב, ויש גם את הסבתא, ננוצ'ה. הספר משתרע על ארבעה עשורים בחייהם של בני המשפחה הזו, תוך מהפכות פוליטיות ומשפחתיות, מריבות ואהבות, כמו שאנחנו מצפים מהטמפרמנט הים תיכוני הרוגש בכלל, ותושבי אי איטלקי, האי ג'יליו, שבו גדלה הסופרת, בפרט. האי הזה, אגב, Giglio, שייך לארכיפלג הטוסקני והוא חביב מאד על תיירים היום. אם תרצו לסייר בו, יש כאן המלצות של tripadvisor. 

על אַחָאוּת בין בנות לא יצא לי, לצערי, ללמוד ממקור ראשון. אמנם שמעתי לא מעט על קשר שבין אחיות, על המורכבות שבו, וגם על ההעשרה שהוא מעניק, ולכן בגדול, הייתי שמחה מאד מאד לו היתה לי אחות. כאן, תרזה וקתרינה (או קתה) רבות לא מעט. תרזה טועמת את נחת לשונה של אחותה לעיתים מזומנות, ונחבטת על ידי ביקורתה המתמדת. (גם אימן חוטפת מקתרינה לא מעט). עם זאת יש את הקשר הזה שעובר ביניהן כחוט של חוזק ואם מישהו מבחוץ מאיים על אחת מהן - טוב יעשה אם יישמר לנפשו.

תאור החיים בְּאי מנותק מהיבשה, מהציביליזציה ומהקידמה מתואר כאן, לטוב ולרע, בכתיבה יפהפיה. דמות מקסימה נוספת היא דמותו של פייטרו, חברהּ מילדות של תרזה המלווה אותה בכל שלב בחייה. הוא אוהב את האי ואת הים ומגלה בהם עולם ומלואו. תרזה מצידה מושפעת הן ממנו והן מאחותה, שברחה מהאי לטובת חיים נחשבים יותר, ואולי מספקים פחות. 

אני חייבת להודות שבהתחלה הספר קצת דשדש לי. חששתי שהפוליטיקה תשתלט על הסיפור, אבל לא. בהמשך הספר סחף ועניין, ונהניתי. 

מצא חן בעיני גם הפורמט של הספר. מצד אחד ספר קטן שנכנס לתיק, ומצד שני לא קצר מדי. אוהבת גם את הכריכה מאד, אם כי ההשוואה למורנטה ופרנטה המוצעת כאן ... ובכן, פחות. 

ובכל זאת, מומלץ.