I Hope This Finds You Well - Natalie Sue
מאנגלית: רחל פן
פן הוצאה לאור, ידיעת אחרונות, ספרי חמד, 2024, 413 עמודים מודפסים
נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית
הספר הזה זכה לבאזז גדול באתר Goodreads. הוא מציג שגרה משרדית בצורה משעשעת מאד, צינית לפעמים ומרירה בפעמים אחרות. יש הרבה הוצאות שפרסמו אותו, אבל רק באנגלית בינתיים, לכן הצגתי פה רק שתי כריכות. לא אתפלא אם הוצאות נוספות ידפיסו אותו, ואם יהיה גם סרט. זה ממש מתבקש. אני לא קראתי עדיין משהו כזה.
זה מתחיל במסיבת יום הולדת במשרד. ג'ולין סמית היא בת 33, ואין לה שום ציפיות מהאירוע הזה. להיפך, היא יודעת שזה משהו שצריך להתקיים בחברה שבה היא עובדת - "סופרשופס אינקורפורייטד" - כמזכירה.
"מסיבת יום הולדת במשרד, שכולה העמדת פנים עלובה, והיא הפרס שאקבל על שמלאו לי שלושים ושלוש לפני שש שעות וחצי. חצי מאנשי המשרד יצטופפו סביב שולחן ישיבות, בניגוד לרצונם, כדי לאכול עוגה מרובעת יבשה ויאלצו את עצמם לחייך." עמ' 5
ג'ולין היתה עדה בעבר למוות של חברה טובה, מה שמשפיע עליה להצניע נוכחות ככל שניתן ולהישאר בצל חברתי בעבודה. היא חרדתית ומשתדלת לעשות את תפקידה ביעילות שקטה. אבל מסביבה יש רחש תמידי. העובדים בוחנים זה את זה בשבע עיניים, מחפשים איפה להפיל ולמצוא דופי, והתקשורת כולה היא באמצעות מיילים ולא פנים אל פנים. כולם יודעים שיש פיטורים על הפרק. וזה לא שהם נהנים בעבודה - לא, זה לא העניין - אבל כל אחד סיפר לחבריו, משפחתו, על ההצלחה המסחררת שהוא זוכה לה בעבודה: קידום, תפקיד נחשק, כאלה. מצד שני, זוהי הפרנסה ובאין טובה ממנה - נשארים. הגיבורה שלנו גם היא מועמדת לפיטורים, בעיקר בשל ההימנעות החברתית שלה. "אות האזהרה היה צריך להיות ריאיון הקבלה שלי, כשגרגורי אמר שהחברה הזאת היא "כמו משפחה"". עמ' 25
אבל אז, מישהו בתמיכה הטכנית עשה טעות גדולה, מה שאיפשר לג'ולין לראות במחשב האישי שלה את ההתכתבויות בין עמיתיה. זוהי מתנה שאסור לפספס.
אז היא חוקרת ונכנסת לסודותיהם, חושפת את כוונותיהם ונעזרת במידע הזה. לעיתים היא מוצאת את עצמה עוזרת לאחרים, בניגוד למה שהתכוונה. אבל בעיקר כועסת ומתבשלת עם זה מבפנים.
יש כאן הומור מקסים. אמה של ג'ולין שייכת לחבורת נשים פרסיות שיש להן דעות מוצקות על מקומה של אישה רווקה בעולם. אחד מעמיתיה של ג'ולין, מהנהלת החשבונות, גם הוא ממוצא פרסי, מספר להוריו שהוא מנהל חשבונות בכיר ושהוא מאורס לג'ולין. סיפור שאנחנו מכירים מהפולניות המוכרת לנו, האמהות שיודעות הכי טוב וקובעות מצבים בשטח. כל זה מתובל באוכל פרסי ריחני. "העניין עם דוך (משקה על בסיס יוגורט), זה שלא משנה כמה שומרים עליו יציב, הבקבוק תמיד מתפרץ ונשפך עליך ועל ילדי ילדיך." עמ' 205
"ארוחת ערב עם אמי וכל הדודות שלי היא כמו להיות בבית חולים: את לא רוצה להיות שם, אבל אם תעזבי את עלולה למות." עמ' 79
כמובן שיש גם סיפור אהבה שמתפתח לאיטו, תוך דילוג על מהמורות רבות, עד הסוף הטוב, כמובן.
נהנייתי מאד. זה ספר מוצלח ביותר כאסקפיזם עכשווי. חלק מהרגשות, מהדמויות, אוניברסליים לגמרי, אבל הם מוארים באור היתולי וגם רגיש. כתוב ממש כייפי. הביטוי "עפעפיו נשמטו לחצי התורן." (עמ' 123) נשא חן בעיני עד מאד ובכוונתי לאמץ אותו.
מומלץ מאד.