Fast Genial - Benedict Wells
מגרמנית: ארז וולק
הוצאת הקיבוץ המאוחד ספריית פועלים, 2021, 264 עמ'
על סוף הבדידות היה אחד הספרים האהובים עלי בשנים האחרונות. חשבתי אז ואני חושבת גם היום שזוהי כתיבה מזוקקת וחפה מכל סנטימנטליות משתפכת ובכל זאת - כל כך כל כך נוגעת. כמובן שכשרק שמעתי שתורגם ספר נוסף שלו - חיכיתי בכליון עיניים. תוסיפו על זה את ההמלצות החמות, במיוחד של יעלי שאני מאד מעריכה את דעתה, ומיד חשתי להזמין אותו. חיכיתי המון זמן. גם אובייקטיבית. אבל בסוף הוא הגיע, ולא איכזב.
הוא לא דומה כלל לעל סוף הבדידות, אבל הוא טוב. טוב מאד. והוא מבוסס על סיפור אמיתי.
פרנסיס דין בן 18, נער גבוה ונאה מאד, בנה של אם יחידנית דכאונית המאושפזת בבית חולים לחולי נפש, אינו מכיר את אביו. אימו אינה מספרת לו עליו, אבל כשהיא מנסה להתאבד ומשאירה לו מכתב, הוא מגלה פרטים על אביו מה שמרמז על כך שאולי יש לו גנים של גאון. זה כמובן לא מסתדר עם דימוי הגוף הלוזרית שלו. גם החבר הטוב שלו, גרובר, הוא לא הזיקוק הכי נוצץ במסיבה. הוא חנון מהמשתדלים, והוא נמוך, הוא בא ממשפחה טובה ובטח ילמד באוניברסיטה נחשבת שלפרנסיס לא תהיה דריסת רגל בה.
בבית החולים בו מאושפזת אימו הוא פוגש את אן-מיי היפה שחתכה את הוורידים בידיה, והם מתקרבים זה לזה. פרנסיס מתאהב.
"פתאום נדמה לו שיש בבית החולים הזה שני עולמות. חדר 039, שבו שכבה אימא שלו, הוא השער לחייו הישנים ולבעיות הנצחיות, חדר 035, שבו אן-מיי גרה, הוא חייו החדשים." עמ' 42
אביו החורג של פרנסיס, שהיה לו אבא אהוב שהאמין בו, עד שעזב, נותן לו כסף כדי לצאת למסע לחיפוש אביו הביולוגי. גרובר מביא את המכונית שלו. פרנסיס, גרובר ואן-מיי נכנסים אליה ויוצאים לדרך הארוכה.
זה מה שאני יכולה לספר לכם בלי ספוילרים.
"או שלפני שנים אחדות הוא עוד היה אחר, הרבה יותר אמיץ ובטוח בעצמו, וכולם חשבו שעוד ייצא ממנו משהו. ואיך זה נעלם בן רגע והוא נאלץ לאכזב את כולם בזה אחר זה. את כל זה הוא רצה לספר לאן-מיי. עמ' 94
פרנסיס מאמין שהוא לוזר כל זמן שהוא חי בקליימונט, עיירה שכוחת אל בחוף המזרחי שאין בה שום דבר לכתוב עליו הביתה. כשיצא לדרך עם חבריו, כשמול עיניו עומד הפרוספקט של גן גאוני שאולי טמון בו, משתנה הדימוי העצמי שלו. הוא מרשה לעצמו יותר, ומאמין שיצליח. מעניין לחשוב אם מידע חיצוני כזה או אחר יכול לגרום למישהו לשנות את כל תפיסת עולמו לגבי עצמו. מחקרים רבים נעשו בנושא, מן הסתם. ומה בין התרומה הגנטית לבין התרומה החברתית לעתידו של אדם. העניין הזה מעורר חשיבה במובן רחב יותר, ואהבתי את זה. חוץ מזה יש את הכתיבה האיכותית והרגישה, והעומק שוולס מוכשר בהם. בניגוד לאחרים אני גם אהבתי את הכריכה ואפילו את הסוף. יכול להיות שהסופר מרגיש יותר בבית באירופה מאשר באמריקה, וגם, קשה אולי להגיע לרמה של על סוף הבדידות. ובכל זאת, אהבתי מאד את הספר הזה ואני מאד מקווה שיתרגמו ספרים נוספים של וולס.
אביו החורג של פרנסיס, שהיה לו אבא אהוב שהאמין בו, עד שעזב, נותן לו כסף כדי לצאת למסע לחיפוש אביו הביולוגי. גרובר מביא את המכונית שלו. פרנסיס, גרובר ואן-מיי נכנסים אליה ויוצאים לדרך הארוכה.
זה מה שאני יכולה לספר לכם בלי ספוילרים.
"או שלפני שנים אחדות הוא עוד היה אחר, הרבה יותר אמיץ ובטוח בעצמו, וכולם חשבו שעוד ייצא ממנו משהו. ואיך זה נעלם בן רגע והוא נאלץ לאכזב את כולם בזה אחר זה. את כל זה הוא רצה לספר לאן-מיי. עמ' 94
פרנסיס מאמין שהוא לוזר כל זמן שהוא חי בקליימונט, עיירה שכוחת אל בחוף המזרחי שאין בה שום דבר לכתוב עליו הביתה. כשיצא לדרך עם חבריו, כשמול עיניו עומד הפרוספקט של גן גאוני שאולי טמון בו, משתנה הדימוי העצמי שלו. הוא מרשה לעצמו יותר, ומאמין שיצליח. מעניין לחשוב אם מידע חיצוני כזה או אחר יכול לגרום למישהו לשנות את כל תפיסת עולמו לגבי עצמו. מחקרים רבים נעשו בנושא, מן הסתם. ומה בין התרומה הגנטית לבין התרומה החברתית לעתידו של אדם. העניין הזה מעורר חשיבה במובן רחב יותר, ואהבתי את זה. חוץ מזה יש את הכתיבה האיכותית והרגישה, והעומק שוולס מוכשר בהם. בניגוד לאחרים אני גם אהבתי את הכריכה ואפילו את הסוף. יכול להיות שהסופר מרגיש יותר בבית באירופה מאשר באמריקה, וגם, קשה אולי להגיע לרמה של על סוף הבדידות. ובכל זאת, אהבתי מאד את הספר הזה ואני מאד מקווה שיתרגמו ספרים נוספים של וולס.
כאן הנחתי לכם ראיון קצר באנגלית עם בנדיקט וולס . יש אמנם בגרמנית, אבל ... הריאיון הוא משנת 2017 ויש בו על קצה המזלג גם משני הספרים הקודמים שלו.
