ארץ עיר ילדה - אביגיל קנטורוביץ'

ארץ עיר ילדה - אביגיל קנטורוביץ'

Scattergories - Abigail Kantorovich

הוצאת מודן, 2019, 326 עמודים

גם אני לא ידעתי מה המשמעות של Scattergories, שם הספר באנגלית. את המשחק ארץ עיר הכרתי בילדותי. שיחקתי אותו עם משפחתי ועם חיות אחרות. וודאי יש ביניכם מי שזוכר את השם "זרח ורהפטיג" איש פעלים וחבר כנסת שהוֹקַרנוּ מאד כי שמו שימש אותנו גם בז' וגם בו', אותיות קשות במיוחד. 

מי שרוצה בכל זאת לדעת על המשחק כפי שמשחקים אותו מחוץ לדפים והעיפרון שלנו מוזמן לכאן, כאן הוא משחק קופסא, והוא יותר מורכב מזה שלנו..

גילוי נאות: הספר הזה הגיע לספרייה ועבר מעלי בהתחלה ללא תשומת לב מיוחדת. ואז נעשיתי חברה של אביגיל בפייסבוק וראיתי שאני ממש ממש אוהבת את ההומור השחור והשנון שלה. אז לקחתי את הספר אלי והתחלתי לקרוא. צחקתי לעצמי תוך כדי קריאה מה שמשך אלי קוראים וכמובן שנאלצתי להשאיל אותו לאחד מהם. למחרת קרה בדיוק אותו הדבר עם עותק אחר. ראיתי שאין סיכוי לקרוא אותו כך, והחלטתי לרכוש אותו. למרבה המזל ובטיימינג מושלם התקיים בתל אביב יריד שבוע הספר, ושם הצלחתי לרכוש מאביגיל קנטורוביץ עותק, עם הקדשונת אפילו.
בספר יש אכן שורות מצחיקות לרוב, הוא שופע הומור שנון, מעין צילום מצבים דרך פילטר היתולי של מצבי קיצון מיוחדים. יש גם איזכורים רבים של ספרים אהובים. זה רק חלק ממה שאהבתי בספר.

"אצל אורי במשפחה הליכה לרופא היתה מעין תחביב מוערך, בילוי לגיטימי לשעות הפנאי. דבורה אמנם לא תמיד הקשיבה להוראות - מרופאים ומכל אדם אחר עלי אדמות - אבל עצם הדאגה לבריאותם של הקרובים לה היתה משמעותית מבחינתה. אמא שלי הלכה לרופא כשהיה צריך להכריז על שעת הפטירה ולא דקה לפני זה." עמ' 63

הספור מתרחש כולו במחלקת היי ריסק (או אם ועובר) בבית חולים. הגיבורה, כליל מילר, מאושפזת שם בשל רעלת היריון מסַכֶּנֶת לאם ולעובר. היא נאלצת לשהות כחודש בבית החולים, מנותקת מכל הדברים החשובים והיקרים לה. היא קושרת קשרים רופפים עם נשים נוספות שם, שלכל אחת מהן סיפור אחר עם קושי ופחד משלו. אצל כליל יש משקל נוסף על הכתפיים - היותה ילדה לא אהובה על ידי אב נוטש, שהקריירה שלו כחוקר שואה מטילה צל כבד על ילדותה, בצורה חסרת רגישות מאין כמותה. היא חשה רגשי אשם, כאילו היא לא בסדר ובגלל זה אינו אוהב אותה. היא ניתקה איתו את הקשר מזמן, אך מודעה סתמית לכאורה, על כנס שמתקיים בארץ, ושהוא מרצה בו, בדיוק בתאריך שהיא אמורה ללדת בו, מעיר שדים מרבצם. מסתבר שהפצע לא נרפא. להיפך, הוא עדיין מדמם וכואב. כמובן שפֹה אנחנו עוצרים וחושבים. מה גורם לאב לא לאהוב את ביתו, מה יותר טבעי מאהבת אב לביתו? זה נשמע כל כך לא סביר, ובכל זאת, זה כל כך אמין. 
יש סוג של פלירטוט של כליל עם יריב, מנהל חנות הספרים שבה היא עובדת, והוא מפנק אותה - ובהזדמנות זו גם אותנו - בציטוט מקסים. הביבליופילים שבינינו, ייהנו כמוני:
""הבאתי לך משהו," אמר, והפעם הסתכל עליי.
"ספר עזרה עצמית?"
"בדיוק, כוחו של התת מודע העוברי." הוא שלף חבילה עטופה בנייר של הרשת. פתחתי אותה: המורַקָמִי החדש.
"קצת מאכזב", אמרתי, "קיוויתי שזה יהיה חמישים גוונים של כתום הוא השחור החדש."
"ארבעה כלבים וגעגוע בשעת לילה."
"הזקן שיצא מהמרפסת שכל בית צריך ונעלם."
"המטוטלת של פינוקיו."
"רומנים ברוטב נפוליטנה."
"'הנסיך הקטן' מאת מקיאוולי."
"ניצחת," הרמתי ידיים. "בקיצור, זה לא 'סנופי כותב שירי אהבה' עם האיורים המקוריים, אבל זה אחלה."" עמ' 150
הספר אכן כתוב אינטליגנטי ושנון. יש בו קטעים מצחיקים אך גם קטעים שהם מאד לא. הוא מעניין ומושך וגם, בסופו נרשמו כמה דמעות אצלי. אם אתן בהריון עכשיו, אולי תחכו איתו קצת ושיהיה בהצלחה. אבל אם לא - קחו וקראו, לפני שמישהו ימשוך אותו מתחת לידכם. כדאי ממש.