.jpg)
זה ספר שיש בו כל כך הרבה שאני ממש מתקשה לחשוב ממה להתחיל לספר לכם עליו. הדמויות, הנרטיב, העלילה, האפשרי והבלתי אפשרי, והסקרנות והדחיפות בקריאה שלו. כשבחנתי ספרים חדשים שכדאי להזמין לספרייה נתקלתי בספר הזה באתר עברית והתחלתי לקרוא את הפרק הראשון שנקרא בלייק. הספר נפתח בזרקור על בלייק, והמשפט הפותח בספר הוא שלו: "להרוג בן אדם, זה לא כזה עניין. צריך לתצפת, לעקוב, לשקול, הרבה, וברגע הנכון, לחצוב באֵין." בלייק הוא שף שמנהל חיים כפולים כרוצח שכיר. הוא מקצוען להלל, אם אפשר כך לומר, קר מזג עד מאד, והוא מתאר איך התחיל לעסוק בהריגת אנשים לפי הזמנה.
""אבל מאיפה צץ המטוס הזה?" הוא נאנח. " בטח יש לך איזו תיאוריה, פרופסור ואנג? פרופסור בלי תיאוריה זה כמו כלב בלי קרציות."" עמ' 122
"המראיינת התעקשה: "אם כך, את אתיאיסטית," ... ג'יימי פודלובסקי משכה בכתפיה: "זה לא מעניין אותי; אלוהים בשבילי הוא כמו ברידג', אני לא חושבת עליו אף פעם. לכן, אני לא מגדירה את עצמי על סמך העובדה שלא מעניין אותי ברידג', ואני גם לא נפגשת עם אנשים שמדברים על כך שגם אותם לא מעניין ברידג'."" עמ' 159
""את יודעת מה זה הדמיה, הילרי?" שואל המנחה את החקיינית. "פיטר," משיב קולה של הילרי קלינטון, " כל אישה באמריקה יודעת מהי הדמיה, או לפחות זיוף."" עמ' 267
תראו כאן, את זה עוד לא היה לנו כאן בבלוג: הקטע הראשון מוקרא בכמה שפות.
מעניין, פילוסופי, עתידני, גם מפחיד. זהו ספר אינטלקטואלי וחכם. יש בו גם משפחה, גם רומנטיקה ואהבה, גם מתח, וכמו שראיתם פה גם הומור. מלא ידע. גדוש עובדות שצריך לעצור ולהפנים, לחילופין - לדמיין. הרבה מאד על מה לחשוב יש פה. רעיון מטורף? אולי לא... לקרוא. לקרוא. ושוב לקרוא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה