The War I Finally Won - Kimberly Brubaker Bradley
מאנגלית: אמנון כץ
הוצאת הקיבוץ המאוחד 2022, 328 עמודים
זהו ספר נוער, המשך לספר שכבר סיפרתי לכם עליו, המלחמה שהצילה את חיי. בספר-המשך יש תמיד חשש מנפילה לתסמונת הספר השני, אבל מכיוון שכל כך אהבתי את הראשון הייתי חייבת לקחת גם את זה אלי. אז החדשות הטובות הן שהוא לא נופל בפח הזה. הספר הראשון כתוב בסגנון של הקלאסיקות האנגליות לנוער, כמו הספר "שרה גבוהה ופשוטה" הזכור לטוב. גם כאן יש את הרגישות המיוחדת של הדמויות בהתמודדויות הקשות שעליהן לעבור, וסיפור העלילה כתוב היטב.
איידה בת ה-12 וג'יימי בן ה-7 נמצאים אצל סוזן, זו שקיבלה אותם בעל כורחה בספר הקודם, והצליחה במידה מסויימת להבקיע את חומת המגן המפוחדת של איידה. בתחילת הספר הזה סוזן לוקחת את איידה לבית חולים לניתוח מתַקֵן של הרגל הקלוטה שלה. זה אמור לאפשר לה, לאחר שיקום ארוך, ללכת בצליעה קלה בלבד, בהרבה פחות כאבים ובלי דימום. זוהי מתנה יקרה שסוזן, שמעולם לא היתה אם, מעניקה לאיידה. לאורך רוב הספר איידה עדיין חשדנית ומתקשה להאמין שמישהו באמת אוהב אותה.
הם עוברים לגור במה שהם מכנים "המערה", בית קטן ששייך למשפחת תורטון שגרים באחוזה הסמוכה. ליידי תורטון הקשוחה בעלת פני הברזל נאלצת לבוא ולהתגורר איתם כי האחוזה שלהם הולאמה לטובת המלחמה. בגלל המלחמה, סוזן, ליידי תורטון וגם איידה, מתנדבות בשה"ן - שירות התנדבותי לנשים, ועורכות תצפיות ממגדל הכנסייה. לביתם מגיעה פליטה יהודייה, רות, שמביא הלורד תורטון לגור איתם, למורת רוחה של הליידי. גם איידה מאד חוששת מהילדה הגרמניה שאולי היא מרגלת. כאן מתגלה לקורא הצעיר, בצורה נגישה, פן אחד של שואת יהודי אירופה. איידה ורות מטפחות סוס פוני. יש סוסים נוספים בספר. הם מהווים מקור נהדר לחיזוק הילדות וגם לחיזוק הקשר ביניהן, וזה מתואר נהדר.
הספר מרגש עד דמעות. מאמציה של איידה לא לתת לרגשותיה להפיל אותה לאכזבות, נוספות על אלה שגדלה איתן, ההבנה שאימה הביולוגית עשתה לה עוול בל יתואר, והחשש שלה מלהאמין לאנשים הטובים אליה - כל אלה גורמים לקורא, גם המבוגר, לחמלה גדולה ולהערכה עצומה, למה שילדה בת 12-14 נאלצת להתמודד עימו.
כמו בספר הקודם, גם פה דמעתי לא מעט, וגם פה חוויית הקריאה היא מצויינת. יש בו סגירה יפה של המעגל שנפתח בספר הראשון. מאד ממליצה גם על הספר הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה