.jpg)
העלמה מקזאן - מאיה ערד
הוצאת חרגול פלוט, 2015, 511 עמודים
בהתחלה כל כך התעצבנתי עליה... היא טיפוס כזה נוקדני, כאילו, מקפידה על כל הדברים הבריאים האלה, מאלה שאף פעם לא מועדים, לא טועים, יודעים תמיד להגיד את הדבר הנכון, ולא מבינים איך האחרים לא יודעים להיות כאלה. קוראים לה עידית. היא טבעונית, כמובן. היא שותה תה בלי סוכר. היא כמעט סיימה תואר שלישי בספרות. כמעט היה לה רומן. היא כמעט ילדה ילד. ובכל ההתרסקויות האלה, וחצאי ההצלחות האלה הזדרחה הבדידות שלה ממרום מגדל השן שבנתה לה. ואנחנו מכירים, הרי, את אלה שיודעים הכל. מצד אחד אנחנו רוצים להינות מהידע שלהם, אבל גם מתעצבנים עליהם שהם כאלה. וגם אנחנו לפעמים קצת כאלה, וכלוב הזכוכית שאנחנו גרים בו בסיטואציות האלה, גם אם לפעמים הוא פתוח, הוא כזה מציק... משהו באישיות הזאת מושך מאד ומצאתי את עצמי רוצה לעזוב, אבל לא יכולה. משאירה את הספר באיזה מקום ותוך זמן קצר נכנסת לתוכו שוב.
"היה בה משהו שהיה מעצבן אותי, לא יודע מה. מין התמסכנות כזאת פרצוף של קשה לי, תעזרו לי, ובאותו זמן כאילו אומרת לך, אני יותר טובה ממך, אני לא מתעניינת בשטויות שלך. "
ומצד שני, יש לה, לעידית כל הזמן ציפייה שהדברים יקרו סוף סוף. שהאוניברסיטה תבין שהיא אחת ויחידה ואין בילתה, ושתשלים את הדוקטורט. שמיכאל יבין שהיא היא אהבתו האמיתית, וירצה לבנות איתה בית ומשפחה. שאנשים יתחברו אליה, אפילו יקיפו אותה. שיהיה לה ילד...
וזה לא הולך. אבל בחלקים קטנים, עם התפשרויות גדולות, פתאום ליד הדלת הסגורה נפתח צוהר. הוא קטן והוא מכניס פחות אור ממה שהיתה רוצה, אבל הוא שם, והוא מראה לה נתיב. שוב, לא זה שהתכוונה אליו מלכתחילה, ויש בו מהמורות גדולות, אבל הוא נכון.
גם מיכאל, הדמות החשובה השניה בסיפור הזה, הוא מין בודד מרצון. סוג של. הוא רוצה את מה שאינו יכול להשיג. הוא רופא ילדים, אך אינו מצליח לעבוד במחלקה מכובדת בתל אביב. הוא גם אינו משיג את הצעירה שחמד לו. אבל גם לו זורח אור קטן פתאום. בניגוד לעידית, הוא תמה על מזלו הרב, ואז, הוא מתעשת. הוא מבין. גם בחלון הזה האור הוא קטן, וניתן במשורה, וגם יש לו מחיר לא פשוט.
שניהם מגיעים לקזאן, עיר ברוסיה, פעמיים. כל אחד מסיבותיו שלו. כמובן שלא אספר לכם למה... גם לא אספר לכם איפה תמצאו אותם בסוף הספר.
הסיפור בנוי בצורה אינטליגנטית להפליא, מאיה ערד החכמה, ממש מושכת אותנו לנסות ולנחש מה ייקרה בכל שלב, ובכל פעם אנחנו מופתעים מההתפתחות, היי, זה ממש לא מה שחשבנו שיהיה.
ציור העטיפה שנבחר בתבונה על ידי הוצאת חרגול הוא כרזה סובייטית הנקראת "תהילה לאם הגיבורה". אשה חזקה. מחזיקה בילד ומסתכלת קדימה בבטחון, בשלמות של אימהותה. עידית שלנו קונה לעצמה עיטור מכוכב, מזוייף אמנם, על היותה אם גיבורה, המוענק ברוסיה לנשים שילדו לפחות ארבעה ילדים. ""אלף רובל" קבע המוכר. "זה שוד", אמר מיכאל, "מאתיים", זרק לבחור. עידית שלפה שני שטרות של חמש מאות רובל. "אל תתמקח בשבילי" ביקשה. .. שום מחיר לא יקר מדי בשביל זה."
ואז: "במונית לשדה התעופה התאמצה עידית לכבוש את הדמעות. העיטור ששמחה בו כל-כך מזויף. גם היא אמא מזויפת. קונה לעצמה אותות כבוד, והילד שלה זרוק בבית-ילדים".
תראו, תפנקו קצת את הראש שלכם. טוב, גם את הנפש. תקראו.
טליה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה