The Thursday Murder Club - Richard Osman
מאנגלית: הדסה הנדלר
הוצאת תכלת, 2021, 388 עמודים
הספר הזה זכה למחמאות ותשבחות לרוב מאנשים בעולם ומחברַי שלי, חוץ מר' שקראה אותו בנוכרית ואמרה שפחות.
זהו ספר מתח לייט והעיקר בו הן הדמויות המקסימות והומור הקשישים המשובח בו.
הגיבורים בספר הם קבוצה של קשישים המתגוררים בקופרס צ'ייס, דיור מוגן אקסלוסיבי. הקבוצה נעזרת בשוטר ושוטרת לפיצוח תעלומת רצח שמתרחשת אצלם, ואולי נכון יותר יהיה לומר שהשוטרים נעזרים בקבוצה. אליזבת, המנהיגה המוערכת, היודעת-כל, שהיתה חוקרת מקרי רצח בעברה ופֶנִי, שעבדה עם אליזבת הקימו יחד את מועדון הרצח של יום חמישי, אבל פני היא דמנטית עכשיו ונמצאת במחלקה הסיעודית. מכיון שכך הוזמנה לקבוצה ג'ויס, אחות במקצועה, שכמה פרקים בספר מסופרים מפיה. יחד איתם יש את איברהים, החוקר האקדמאי, הטרחן לעיתים, ואת רון ריצ'י המפורסם, אביו של ג'ייסון ריצ'י המתאגרף. הארבעה מתכנסים בחדר הפאזלים במקום, שעתיים בכל יום חמישי, במפגש שקראו לו "אופרה יפנית - דיון" כדי שאף אחד לא ירצה להצטרף אליהם. אליזבת היתה מביאה איתה לקבוצה תיקי רצח שטרם פוענחו.
כשנרצח איאן ונת'אם, מנהל המקום, איש נכלולי ובעל אמות מוסר נמוכות ביותר - נרתמים חברי הקבוצה לחקור מי רצח אותו ולמה.
הדמויות בספר מתוארות ממקום מכבד ומכיל, אך לגמרי לא מרחם. כן, יש לכל אחד מהם איזו שהיא בעיה שנובעת מגילו, אבל אף אחד, ובפרט לא שני השוטרים שמלוים אותם בחקירת הרציחות בקופרס צ'ייס, לא מזלזל ביכולתם. אף אחד אינו מקטין אותם. תיאורי המקום, ההתנהלות בדיור המוגן עדינים ומדוייקים (ומי מאיתנו אינו מכיר את מה שקורה במקומות האלה...) במיוחד כשהם מתוארים על ידי ג'ויס. אף אחד גם אינו מאמין שהקבוצה תביא לענישה של הרוצחים בפרשה. "לכן נראה לי שאפשר לומר שפני ואליזבת לא באמת השיגו את מבוקשן. כל הרוצחים האלה לא נענשו. כולם עדיין איפשהו, מאזינים לתחזית על מצב הים... בכל אופן, אני סתם מהרהרת לי, וזה לא יוביל אותנו לשום מקום." עמ' 30
""אתם לא יודעים מי חפר את הקבר וגילה את הגופה ולא תשמעו את התשובה מאף אחד מאיתנו", ממשיכה אליזבת... "ואיזו ראיה יש לכם, חוץ מאשר ההודאה הלא קבילה שקיבלתם מאיתנו הערב? ועם ארבעה חשודים, שכולם מוכנים ברצון ללכת לבית משפט, לחייך בשמחה ולהעמיד פנים שהם מבלבלים בין השופטת לנכדה שלהם ולשאול למה היא לא מבקרת לעתים קרובות יותר. כל ההליך יהיה קשה, יקר וארוך ולא יביא תוצאות. אף אחד לא ייאסר, אף אחד לא ייקנס, ואף אחד אפילו לא יישלח לאסוף אשפה בצד הדרך." "לא עם הגב שלי," אומר רון." עמ' 254
נראה לי שאתם יכולים להבין מה אהבתי בספר הזה. יחד עם זה, מקווה שמועדון המעריצים של הספר לא יסקול אותי באבנים, אבל זה לא היה מספיק בעיני. ספר מתח טוב בד"כ שואב את הקורא/ת ואינו מניח לו לעזוב. זה לא קרה לי כאן. למעשה, חשתי שהעסק מדשדש. ההומור מהנה בהחלט, הדמויות מקסימות וגם הרקע שבו הן פועלות, אבל העלילה... לטעמי - פחות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה