Holding - Graham Norton
מאנגלית: נעה שביט
הוצאת אריה ניר 2023, 364 עמודים מודפסים
נקרא כעותק דיגיטלי
"דרמות מעטות ידע דאנין, כפר אירי שכוח־אל, ובכל זאת טרדות פוקדות את תושביו: הסמל פי־ג'יי קולינס מתוסכל ממשקלו העודף, בריד ריירדן, אם לשניים, מתוסכלת מבעלה ומוצאת נחמה בטיפה המרה, ואוולין רוס האלגנטית מתוסכלת מעלומיה שחלפו לבלי שוב. ולכן כששרידי אדם – שלפי החשד שייכים לטומי בורק, מאהבן לשעבר של בריד ושל אוולין – מתגלים בחווה ישנה, עברו האפל של הכפר מתחיל להיחשף. בשעה שפי־ג'יי חסר האונים מתקשה להתמודד עם חקירה אמיתית לראשונה בחייו המקצועיים, הוא מגלה תיבת פנדורה ובה כעס ותרעומת, סודות וחרטות שאגרו התושבים במשך שנים ארוכות".
ככה. ישר ולעניין.
אני אוהבת מאד את הכתיבה של גרהם נורטון. כבר סיפרתי לכם על מציאה וגם על סוף מעגל שלו, ועכשיו אני רוצה לספר לכם על הראשון שלו שתורגם לנו, וגם הוא מעדן ספרותי משמח. למרות שספרי מתח הם לא בדיוק כוס התה המועדפת עלי, אני ממש אוהבת את ההומור של נורטון ואת היכולת המופלאה שלו לבנות דמויות עגולות, מלאות בכל טוב.
הנה כאן, הדמות הראשית, הסמל פי-ג'יי קולינס הוא ממש לא מה שהייתם מצפים מבלש שאמור לפצח תעלומות רצח. למעשה, גם אנשי דאנין, כפר אירי קטן בשומקום, לא היו מצפים ממנו ליותר מדי. הוא שוטר מהסוג שמוצב במקום כדי לנווט את התנועה ומדי פעם לפגוש את בעיותיהם הקטנות, המשעממות, של התושבים. אבל בזכות נורות קטנות שמדליק נורטון עליו, ושמאירות אותו מזוויות שונות, אנחנו הקוראים, ישר מתאהבים בו, באנטי גיבור הזה שכל כולו אנושיות, עם לא מעט פגמים ועם לב גדול.
"""תודה, פי-ג'יי," הוסיפה אוולין. הוא הרגיש כאילו לחשה "גיבור שלי!" לתוך אוזנו."
"שתי גופות בחווה אחת, הן חייבות להיות קשורות איכשהו. הוא קפץ ידיים לאגרופים ופנה לכיוון המכונית שלו. הוא נהנה מזה."
באמצע כל השגרה האפרורית הזאת, פתאום, נמצאות עצמות אדם שמת לפני שנים, באתר בנייה בכפר. כולם חושבים שזהו טומי בורק, מושא אהבתן של בירד, היום נשואה ואם לילדים, ואוולין רוס, העדינה והאצילית, אחת משלוש אחיות רווקות. בירד ואוולין הן יריבות שאפילו הגיעו לידי מכות זו עם זו לפני שנים, לפני שטומי הנחשק נעלם לבלי שוב.
פי-ג'יי נקרא לדגל. ומי שמפקד עליו במשטרה הוא לא האיש שהכי נוח לעבוד איתו, הוא לא לגמרי סגור על מה שהוא רוצה לעשות עם חייו, אשתו עזבה אותו עם הילד שלו, והוא לא כל כך מצטער על כך. הסמל מתחיל לחקור. ראשית, את שתי החשודות הראשונות, אל כל אחת מהן יש לו רגש מיוחד.
מידי פעם מתרחשת תפנית לא צפויה בעלילה, וזה מסקרן וגם נעים ונחמד. כי ככה זה עם אנשים, הם אף פעם לא מובנים מאליהם, ותמיד יש הפתעות.
ובסוף, ממש לא כמו שחשבנו. אני, כמובן, לא אספר פה, אז תקראו ותדעו.
"היצירה הראשונה אימתה את חששותיהם המרים של הנוכחים כשמיירד שרה שתי אריות מאת מלחין פולני עלום-שם. פי-ג'יי הפך מודע עד כאב לכל תנועה קטנה, לכן ניסה לקצוב ניעות של מבוכה. אוולין ישבה דוממת לחלוטין ובהתה היישר נכחה בזמן שאביגיל בחנה את ציפורניה. פלורנס הניחה למגוון רגשות להתבטא על פניה כדי שתושביו הפשוטים של דאנין יוכלו לראות עד כמה התרשמה מהצרימה הצווחנית."
הדמויות בנויות נפלא, כך גם העלילה. ספר נהדר, אל תתנו לו לחלוף מתחת לרדאר שלכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה