מחוץ לחוק - טרוור נואה

מחוץ לחוק: ילדות בדרום אפריקה - טרוור נואה

    Born a Crime: Stories from a South African Childhood - Trevor Noah

מאנגלית: גל רוזנברג

הוצאת סלע מאיר, 2019, 322 עמודים

""אז את צריכה להרביץ לו."

"אני לא יכולה להרביץ לו."

"למה לא?"

"כי אני לא יודעת להרביץ לילד לבן," היא אמרה. "ילד שחור, את זה אני מבינה. אם אני מרביצה לילד שחור הוא נשאר שחור. אבל כשאת מרביצה לטרוור, הוא הופך לכחול וירוק וצהוב ואדום. לא ראיתי צבעים כאלה אף פעם. אני מפחדת שאשבור אותו. אני לא רוצה להרוג מישהו לבן. אני כל כך מפחדת. אני לא יכולה לגעת בו." והיא אכן מעולם לא נגעה בי." עמ' 64

הקוראת שהמליצה לי על הספר הזה, שלא הייתי חושדת בו כמשהו שיבוא איתי הביתה בשום אופן, אמרה שהיא מכירה את טרוור נואה כסטנדאפיסט שהוא מצחיק בקושי. אבל בספר יש לא מעט קטעים שבהם הוא ממש מצחיק. ואכן, יש קטעים שצחקתי בקול. הספר כתוב כקטעים בסטנד-אפ, והתרגום כאילו מתכתב עם זה, לי הכתיבה הזו לפעמים נראתה קצת נמוכה, צפוייה.

מה שכן - הספר מעניין. זהו סיפור יַלדותו של ילד צבעוני בין קבוצות של שחורים או קבוצות של לבנים, בכל אחת מהן הוא החריג שאינו שייך. ויש לו אמא נהדרת. דמות מדהימה שאינה מרשה לו לחפף או לעגל פינות, ומחנכת אותו לערכים בצורה נוקשה ובלתי מתפשרת שתאפשר לו לשרוד. הילד לומד לרוץ מהר, וגם לנהל עם חבריו "עסקים". הוא יכול כך לנהל אורח חיים טוב יותר מאשר לו היה תלוי כלכלית במשכורתה של אימו בלבד. כישוריו אלה, וכן היותו מסוגל לדבר בשפות שונות, כולל אפריקאנס ושפות אחרות של השבטים השונים בדרום אפריקה, והעיקר - באנגלית, וגם חוש ההומור שלו - כל אלה מקלים עליו לשרוד גם בתנאים קשים, למשל כשהוא נעצר על ידי המשטרה, כשהוא נרדף על ידי חזקים ממנו, או כשהוא מושפל בעיני הבנות. הוא מבין מהר מאד את חוקי המשחק שנקלע אליו - בטובתו או שלא - ומגיב בדרך כלל נכון. 

הספר זכה להרבה ביקורות אוהדות, והוא משעשע וגם מעניין מאד, גם אם הוא כתוב... ככה וככה. אולי זה התרגום, אולי זה הסטנד-אפ, ובכל זאת קראתי מהר ובעניין ולמדתי לא מעט על חייהם של ילדים בשלהי תקופת האפרטהייד בדרום אפריקה ולאחריו. הכריכה שבהוצאה הישראלית בחרה, משום מה, למחוק מהמקור את תמונת האם. לא ברור לי למה, בהתחשב בכך שהדמות שלה מאד דומיננטית ומשמעותית בספר. אבל אני כאן בשבילכם, ולכן הצגתי לכם את התמונות בספר המקורי, גם באחרים ולמטה - גם תמונה אמיתית של האם הזו, עם טרוור הפעוט. 
אפשר בהחלט להמליץ על הספר הזה, רבים מאד אהבו אותו, וגם אני נהניתי. 

      

      

     

מתכונים לאהבה ולרצח - סלי אנדרו

 Recipes for Love &Murder by Sally Andrew

מאנגלית : יעל אכמון

הוצאת כנרת זמורה ביתן. 414 עמודים

מזמן מאד הייתי מתרגלת באוניברסיטת בן גוריון (שהיתה אז צעירה עד מאד - האוניברסיטה, כן? טוב, גם אני). אחד המרצים שעבדתי איתם, הוא חיים מ. שהגיע אלינו מדרום אפריקה. הוא אהב את הקפה שלו עם לימון. כן כן. נראה לי מוזר לגמרי, ואולי בגלל זה אני לא מתרגשת ממתכונים מוזרים שמגיעים מדרום אפריקה. אבל האפריקאנס שלי לא השתפרה מאז, וגם מלכתחילה היתה כלום ושום דבר. הספר שלפנינו משופע במילים בשפה הזאת. אז המתכונים למאכלים עם השמות המוזרים מצורפים בסוף הספר, אבל מילים שונות אחרות לא מתורגמות כאן. מעט הפריע לי. נכון יהיה לומר שגם עד סוף הספר אי אפשר לומר שהשתלטתי על השפה. אבל... אולי בפעם אחרת...

ולכן הקריאה כאן התחילה לאט והזדחלה מעט. אבל למרבה הפליאה, הצלחתי להבין מי זה מה, וככל שהתקדמה העלילה התאהבתי יותר ויותר בגיבורה הראשית, באנשים סביבה ובצורת הכתיבה של הספר. טאני מריה, הגיבורה הראשית, מדברת אל התרנגולות שלה, אל המאכלים שהכינה, וגם אל העצים והחיות שמסביבה. אני אוהבת את זה. באופן אישי אני לא מדברת אל אף תרנגולת, אולי בגלל החוסר המובהק של אלה במחוזותיי, אבל בהחלט פה ושם עם חפצים, כמו למשל עם שואב האבק שלי, רֶקסִי, שהוא חיית המחמד שלנו לכל דבר ועניין.

"ואז הברנדי גרם לי לשאול, "אתה לא נשוי, בלש?"" עמ' 215

"יחסית לגברת רזה כזאת, היא היתה חבקנית נהדרת. על שולחן הסטוּפּ היה מגש עם כוסות וקומקום תה בכיסוי בד, וקופסת ראסִקִס פתוחה. מזגתי תה לשתינו, כאילו זה ביקור שגרתי של יום שישי אחר הצהריים. התרנגולות באו לבקר, והשלכתי להן חופן תירס." עמ' 346

"חתכתי פרוסה גדולה של עוגה ושמתי אותה על הצלחת שלו. טופי הדבש נספג יפה בשכבה העליונה, והשקדים היו קלויים ומקורמלים. כשגמרנו לאכול את העוגה פשוט ישבנו והקשבנו לצפרדעים...הרגשתי סוג חדש של שמחה. שמחה שונה מזאת שהרגשתי כשאפיתי עוגה טובה, או ראיתי את התרנגולות שלי, או נהניתי מביקור של הטי. ... זכיתי בטעימה ממשהו שתמיד הייתי רעבה לו, אבל לא ידעתי לבשל אותו. אולי בכל זאת יהיו לי חיים אמיתיים לפני המוות." עמ' 215

זה, בגדול, האווירה, המקום והראש. הסיפור חמוד ותמים כזה. זהו סיפור בלשי ובסוף הוא גם מאד דוחק בך לקרוא מהר. יש מתח. מי שאהב את סוכנות הבלשיות (ומי לא?) ואת אופת העוגות מקיגאלי (גם כאן, מי לא?), נראה לי שיאהב גם את זה. אולי בהסתייגות קלה מהעניין הזה של השפה העלומה. אני אהבתי.

     

       

      

מדריך לציפורים של מזרח אפריקה - ניקולאס דרייסון

המדריך לציפורים של מזרח אפריקה - ניקולאס דרייסון

 A guide to the birds of east Africa - Nicholas Drayson

מאנגלית אורטל אריכה

הוצאת כנרת, זמורה-ביתן 2011, 251 עמודים

בואו נסכים כבר כאן ועכשיו, שאם אתם מאלה שמביך אותם לצחוק בקול גדול קבל עם ועדה, ולעתים גם בפורומים פחות מקבלים - אז אני ממליצה לכם רשמית להתרחק מהספר הזה ככל שתוכלו, ולא לגעת בו אפילו עם מקל. אני, לעומת זאת, מעדיפה להתעלם ולקרוא. זהו אחד המצחיקים ביותר שקראתי לאחרונה. כמוני, כנראה, חשבו בעולם עוד כמה וכמה, ולראייה תראו למטה כמה מההוצאות ברחבי העולם שבחרו להדפיס את הספר הזה. על גב הכריכה אין שום המלצה על הספר, כמו שבדרך כלל מוצאים. יש שם סיפור קצר מאד שממנו נרמז קסמו של הספר. 

מדריך לציפורים? מה לנו ולזה? אז זהו שזה ממש לא רק, והציפורים הן הקישוט החמוד לרומן הזה. כן, המחבר מכיר היטב את ניירובי ויש לו דוקטורט בזואולוגיה, כך שהוא יודע דבר או שניים על ציפורים, ואכן, בראש כל פרק מצוירת ציפור אחת ומצוין שמה, ומידי פעם מוזכרות ציפורים שונות ואף חיות אחרות. לקראת סוף הספר מתוארות ציפורים רבות, אבל זהו רומן, ולשם כך התכנסנו הערב.

גיבור הסיפור הוא מר מאליק, מי שהיה בילדותו ילד כאפות, חנון, תקראו לזה איך שתרצו, מהסוג המהווה אב טיפוס להם כולם. שכאילו כל אחד מהילדים האלה שאתם מכירים הוא רק מקרה פרטי של מר מאליק. אז אנחנו צוחקים בפה גדול, אבל גם חומלים, ורוצים כל כך שבסוף יהיה לו טוב...

מר מאליק הוא אלמן עשיר למדי, ומשועמם לא פחות, בן 61, נמוך קומה, מכריס ומקריח. הוא מתאהב בחשאי במנחת קבוצה של צפרים ששמה רוז מקדונלד מביקווה. לרוע המזל, דווקא זה שמרר את חייו בבית הספר, הארי חאן, מיליונר חובב נשים, שנראה מרשים ונתוני הפתיחה שלו אינם עומדים בשום תחרות עם ידידנו היקר, מעוניין אף הוא במדריכה הנדונה.

המועדון המקומי מתנהל בגינונים בריטיים נוקשים, גם אם נושאי התחרויות בהם עוסקים האנשים שם מגוחכים בתכלית הגיחוך. כעת נערכת תחרות על ליבה של רוז: מי שיספור יותר ציפורים בהן צפה (ומתנהל רישום מדויק כל ערב במועדון על כך) יזכה להזמין אותה לנשף השנתי במועדון.

קצת קשה לי לצטט לכם, כי יש כאן סוג של סטנדאפ שהקטעים בו ארוכים למדי. ובכל זאת:

"מר פטאל חייך. הייתה לו תחושה מענגת שעומד להתעורר ויכוח. כעת, האם זה קשור למשהו שאמר הנשיא (תמיד קשקוש), למשהו שכתב בעל הטור הבכיר (כמעט תמיד קשקוש) או לידיעה כלשהי בחדשות החוץ (בדרך כלל קשור למשפחת המלוכה, ובדרך כלל קשקוש)? ואולי, משום שיום רביעי היום, זה קשור למשהו שכתב הטיפוס ההוא בטור :"הלך זרזיר אצל העורב" (לעתים קשקוש אבל רק לעתים נדירות)?" עמ' 39 ובהמשך: ""אתה רואה למה אני מתכוון?" אמר מר גופז. "קשקוש. שטויות במיץ. בן אדם לא מסוגל לנפוח כל כך הרבה גם אחרי שאכל את הדאל של חמותי"." ע' 39.

"... בנג'מין עבד אצל מר מאליק כְּשָאמבה-בוי בסך הכל חמישה חודשים. הוא אהב את העבודה. מגורים וארוחות ... לראשונה בחייו היה לו חדר משלו - חדר מרווח ומהדהד, יותר משני מטרים מרובעים, ועם חלון. וחשמל - מכבים, מדליקים. וברז בחוץ - פותחים, סוגרים." עמ' 46.

"ישנה מחלה טורדנית אך נפוצה למדי בקרב נשיאים ומנהיגי עולם אחרים, הידועה בכינויה "דאגה לאפריקה". בדרך כלל נדבקים בה מעבר לים, בועידות פסגה שעיקרן העוני והתחלואה בעולם... במהלך השנים הראשונות לכהונתו השנייה עבר הנשיא קלינטון התקף קצר אך עז של מחלה זו, ובטרם הגיעה מוניקה הצעירה עם התרופה, הספיק לא רק לכנס ועדת סנאט מיוחדת לנושא אפריקה, אלא גם לשלוח את חברו ועוזרו הנאמן ד"ר רונלד ק', למשימת ליקוט עובדות מקיפה...מסע המחקר הקפדני של ד"ר דיק כלל תשע שעות תמימות בקניה." עמ' 109-110 
"שקרים עשויים לסבך אותך בצרות צרורות, אבל לא קל להיות הגון. נניח שמישהו מראה לך תצלום של נכדו הטרי ושואל, "נכון שהוא פשוט חמוד?" ולדעתך הכנה, אם קופיף שזה עתה הופשט מעורו הוא חמוד, אז גם הילד הזה - אבל האם אתה אומר זאת?" עמ' 141

רבים ואף טובים המליצו על הספר, אני לא מתיימרת לראשוניות בעניין הזה, אבל מה לעשות? מדובר במעדן מתוק מאין כמותו, אז אני מרשה לעצמי. וגם: נאווה סמל ממליצה על הספר אצל רבקה מיכאלי.

סוכנות הבלשיות מספר 1 - אלכסנדר מק-קול סמית

סוכנות הבלשיות מספר 1 - אלכסנדר מק-קול סמית

The No. 1 Ladies' Detective Agency - Alexander McCall Smith

מאנגלית עפרה אביגד

הוצאת עברית 2004, 213 עמודים בחלק הראשון.

אפריקה 

אפריקה אפריקה 

אפריקה אפריקה אפריקה 

אפריקה אפריקה 

אפריקה 

    ככה זה מתחיל...

אני מאד מאד מקווה בשבילכם שעדיין לא קראתם את הכיף הזה, שזה עדיין לפניכם. זהו הראשון מתוך סידרה של שישה ספרים מקסימים, מלאי אהבת אדם ותמימות נהדרת שכבר לא רואים במחוזותינו. בספרייה שלנו יש מעין "מועדון מעריצות" הולך וגדל לסדרת הספרים הזאת, ואני ממש ממש בטוחה שאם תקחו לידיכם את הראשון, תרצו להמשיך ולקרוא עד הסוף. אלה ספרים שמזכירים לנו משהו יפה וראשוני כזה, כמו שמורת טבע בתולית שאפשר למצוא רק במקומות מעטים, אבל אלה...קסומים כשם שהם נדירים, אתם יודעים, סוג של חלקת אלוהים הקטנה. 
העלילה מתרחשת בבוצוואנה בדרום אפריקה. ה"סוכנות" מורכבת מבלשית אחת, גברת מא פרשס (יקרה) ראמוצווה שמה, שחורה שמנה ויפה (שזה כמעט אותו דבר בעצם, במקום שבו אנחנו עוסקים), ויש לה בן זוג, ששמו מר (או רא כפי שקוראים לגברים בניגוד למא של הנשים) ג'יי אל בי מאטקוני, שהוא מוסכניק מדופלם ומוכשר ביותר ("הוא טרח והתייגע על מנוע המיניבוס, ושידל אותו בסבלנות, עד שבסופו של דבר, הושב המנוע למקומו, נמרץ ומלא חיים.." - דמעות של ג'ירפה, עמ' 169). מלבד זה בהמשך נפגוש גם את המזכירה שלה, מא מאקוצי, שסיימה את קורס הקלדנות בציון 97!! מא ראמוצווה נוהגת במסחרית לבנה מקרטעת, וכולם, אבל כולם, מכירים אותה ומכבדים אותה. כלי העבודה שלה הם, בין היתר האינטואיציה הנשית שלה, ותה, שאותו היא מכינה כשצריך לחשוב. הנושאים בהם היא עוסקת הם נושאים שבלשים כמו שאנחנו תופסים אותם לא מתעסקים בהם. אלה בעיות קטנות יותר, בעלים בוגדים, רמאויות וגניבות של השכונה, כאילו, אבל הם חשובים לא פחות, למי שנמצא בתוך הקלחת, מן הסתם. יש גם ילדים בספרים האלה, ואי אפשר שלא לאהוב את ההורות כאן. עכשיו, מספר ציטוטים, להנאתכם:
"הדודה צחקה: 'בעלי החדש הוא אמנם אדם עשיר, אבל אני חושבת שהוא רוצה להתחתן רק עם בן אדם אחד.'...  אמרה שהוא הגבר הנאה ביותר שפגשה מעודה, וגם הגברי ביותר. זו לא היתה סתם מחמאה - היא אמרה את האמת כפי שראתה אותה, ולבו התמלא בחמימות, כפי שקורה כשמקבלים מחמאה קולעת במיוחד.סוכנות הבלשיות מספר 1, עמ' 40".
"מא ראמוצווה הבחינה שהאישה לקחה את ידה בצורה הנכונה, מניחה את ידה השמאלית על אמת ידה הימנית לאות כבוד. מרבית הלבנים לחצו ידיים בחוסר נימוס משווע, אוחזים רק יד אחת ומשאירים את ידם השניה חופשייה לעשות כל מיני דברים לא מכובדים." (דמעות של ג'ירפה, עמ'  24)
"היא חשבה לעצמה: אני בסך הכל אדם קטן באפריקה, אבל יש כאן מקום בשבילי ובשביל כולם כדי לשבת על האדמה הזאת ולגעת בה, ולחוש שהיא שלהם. היא חיכתה שיעלה במוחה הגיג נוסף אבל הוא לא הגיע, אז היא הזדחלה בחזרה לבקתה... היא חשבה שיום אחד אולי תחזור לקלהארי, אל המרחבים הריקים הללו, אל הערבות האינסופיות, ששוברות את השיגרה ושוברות את הלב" (סוכנות הבלשיות מספר 1, עמ' 115)
 קשה לי מאד להחליט במה לשתף אתכם, יש כאן פנינים בלי סוף, יש קטעים של מתח, קטעים של אהבה, זה מלא חמלה ומלא הומור. קוראים את זה עם חיוך על השפתיים. כיף של סדרה.
גילוי נאות אחד: החלק השישי לא תורגם לעברית, למיטב ידיעתי, והוא קיים רק באנגלית. אבל באמת שזו אנגלית פשוטה. לכו על זה. 
פרומו של הסידרה בערוץ HBO

וכאן יש פרק שלם. קסם צרוף  אין הרבה מצחיקים כאלה...