חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות מורמונים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מורמונים. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 11 במרץ 2020

משכילה - טארה וסטאובר



משכילה - טארה וסטאובר
Educated - Tara Westover
מאנגלית: אורה דנקנר
הוצאת שוקן 2020, 350 עמודים

הביקורות על הספר הזה שפעו סופרלטיבים ומכל מקום האיצו בי לקרוא אותו. גם עיתונים חשובים בעולם, גם העובדה שהוא תורגם ל-40 שפות, וגם כאן בארץ היללו אותו רבים. הציור על הכריכה מצא חן בעיני ממבט ראשון. ההר עם הדמות שכאילו כבשה אותו וכל זה בתוך עיפרון. אם יש לך את אמצעי הלימוד - הפיסגה היא משהו אפשרי. 
התחלתי לקרוא ולא יכולתי לעזוב לרגע. הסיפור הכניס אותי למשפחה אחרת ממה שאי פעם פגשתי. אנחנו מכירים את הקהילה המורמונית מהספר המצויין שיר לאיזי ברדלי שעליו סיפרתי לכם בעבר. אני לא יודעת אם הנוקשות הזו, אם הפחד מפני הגורל והצייתנות הבלתי מתפשרת - אם כל אלה קיימים בכל קהילה מורמונית. קל להקביל את זה לקהילות דתיות קיצוניות אחרות. הסופרת מבקשת להבהיר שהסיפור אינו של מורמונים דווקא. בקהילה המורמונית הפוליגמיה מותרת, ואנחנו מכירים את זה מקהילות לא רחוקות מכאן. המשפחה הזו אינה פוליגמית, אמנם, אך יש בה פטריארכיה מאד ברורה. האב מחליט ומתווה את הדרך ושאר בני המשפחה מצייתים מתוך אמונה בדרכו אך לא פחות, מתוך פחד גדול. הוא מתחיל באיידהו, מדינה בצפון מערב אמריקה  ש - 19% מתושביה הם מורמונים, וששמה בא ממילה אינדיאנית שפירושה "מרגלית ההר". ההר מאד נוכח בסיפור, ובצורה ציורית ועוצמתית כאחד. 
מה שמוביל את הממואר הזה הוא סיפור חייה של טארה. היא מצייתת לאביה שמייצג מבחינתה את הציווי האלוהי. האב אומר שהעולם מתקדם לקראת סופו ולכן יש להצטייד בתועפות מזון ונשק. אין עוררין על זה. גם כשבאג 2000 הזכור לנו (זוכרים שהיינו משוכנעים שייקרה משהו איום ונורא כשהמחשבים יקרסו וכלום מזה לא קרה?) - טופח על פניו של האב ומתפוגג, עדיין הוא משוכנע שסוף העולם קרב. פועל יוצא מאמונתו הצרופה הוא התנגדות קיצונית לשלטון החוק במדינה. ילדי וסטאובר, שבעה במספר, אינם מדוּוָחים לשלטונות, אינם לומדים בבית ספר, אינם מחוסנים וגם לא זוכים לטיפול רפואי מסודר גם במקרים קיצוניים ביותר. הם עובדים קשה בעבודות מסוכנות מאד וכשהם נפצעים הם זוכים לטיפול הומאופטי מֵאִמם.

טארה, הצעירה בילדי המשפחה, חיה את החיים האלה מתוך ידיעה שאינה מספיק טובה. אבל הסקרנות שלה גוברת ומביאה אותה למחוזות חדשים ומופלאים. לכל אורך הדרך מתקיימת בה הדואליות הזו שבין נאמנות למשפחתה וציות לאביה ולאמונה, לבין הצורך שלה ללמוד ולדעת עוד ועוד. טארה היא יהלום בלתי מלוטש והסיפור חושף עוד ועוד שכבות באיכויות שבה. היא נדרשת לעיתים קרובות להתמודדויות קשות ביותר בתוך המשפחה, לציות לבקשות בלתי אפשריות של אביה, שהוא פנאט עם הפרעה דו-קוטבית. עם אימה, שמתנדנדת בין האמת המונחת לפתחה לבית הנאמנות לבעלה ולצווי הדתי, עם אחיה שון האלים והמסוכן, ואחרים במשפחה הסגורה הזו. התמודדויות קשות לא פחות צפויות לה בעת העימות שבין החינוך שקיבלה לבין העולם החדש שהיא נכנסת אליו.

הספר הזה תפס אותי מהעמוד הראשון והלך איתי לכל מקום. גם עכשיו, לאחר שסיימתי אותו הוא נעוץ בי וממלא אותי בערב רב של תחושות. גם הערכה גדולה כלפי מי שיצאה מגהינום שלא ייאמן, גם חמלה על מה שנאלצה לחוות כילדה, וגם תחושה אמיתית ומוכחת שאם את חזקה ומשוכנעת בצדקתך, תוכלי לנפץ את תקרת הזכוכית. תוכלי לגעת בשמיים. יש לזה מחירים כבדים, וצריך לקבל החלטות מאד לא פשוטות. 
כשתקראו תהרהרו בוודאי איפה אתם בכל זה? 
הכתיבה פה היא מצויינת. התרגום של אורה דנקנר משובח. הקריאה סוחפת ברמה שממש לא ניתן להתנתק מהספר. הוא פותח צוהר לעולמות לא מוכרים. מהר מאד תבינו למה כדאי עד מאד להיכנס לסיפור חייה המרתק של טארה וסטאובר, ולמה תצאו נשכרים ומשכילים יותר ממנו. 
מציגה בפניכם רק חלק מההוצאות שפרסמו אותו:


      

      

      





יום שני, 9 בנובמבר 2015

שיר לאיזי ברדלי - קריס בריי




A Song for Issy Bradley - Carys Bray
שיר לאיזי ברדלי - קאריס בריי
הוצאת תמיר סנדיק 2015
תרגום של שי סנדיק
409 עמודים

שיר לאיזי ברדלי הוא ספר שכבר כתבו עליו ביקורות המון, גם בעברית, וכולן שפעו סופרלטיבים. כן, אני לא ממש מקורית בעניין הזה. אבל זהו ספר כל כך מדהים שאני מרשה לעצמי להוסיף משלי בכל זאת.
אתם יכולים לקרוא על העלילה בכל אחת מהביקורות. גם מאחורי הספר תוכלו לראות. מדובר במשפחה מורמונית שמתמודדת עם אסון. אבל בעצם, למה שאכביר מילים על התוכן, הסופרת עושה זאת, מן הסתם, הרבה יותר טוב ממני כאן:  קריס ברי מספרת על ספרה שיר לאיזי ברדלי . לא לדאוג, יש תרגום לעברית.
אב המשפחה, איאן, הוא בישוף שגדל על ברכיה של הדת הזאת, שמתייחסים אליה כדת האמריקאית המודרנית. (בסוף הספר יש התייחסות מקיפה של ד"ר תומר פרסיקו, מה שתורם לידע שלנו על הדת המיוחדת הזאת). הסופרת עצמה היא מורמונית לשעבר. גדלה כמורמונית.
הסיפור מסופר בחמישה קולות של בני המשפחה, שישה בחלק קטן מהספר. לכל קול השפה המיוחדת לו מה שבאמת נותן תמונה כל כך שלמה של הדמויות. היתה לי ממש תחושה שאני נמצאת בבית הזה, וחיה עם המשפחה. הדילמה הגדולה שעליה אני עדיין חושבת כל הזמן, מעבר לסיפור, היא התמודדות עם אסון תוך אמונה. למי מאיתנו לא היו קטעים בחייו שבהם היה אולי נוח להיאחז במשהו שהוא גדול וחזק מאיתנו? האם לא קל יותר להסכים, להאמין, לחשוב שיש גורם למעלה, גדול וחשוב מאיתנו,שהוא גם הטוב האולטימטיבי, שגורם לכל ויש לו סיבה, שאולי אנחנו פשוט עוד לא מבינים?
ויש התנגשות. גם  בין האמונה לספק, אבל גם בין מה שצריך ונכון לעשות ובין מה שצריך לעשות לא פחות. וגם, פה ושם, יש את מה שרוצים להיאחז בו. מנקודת המבט החילונית שלי, מצאתי את עצמי יותר מבקרת ואפילו משתדלת מאד שלא לכעוס על איאן, המאמין באמונה שלמה וכוללת, ויודע, כביכול,  איך צריך לנהוג עפ"י הספר. בין הדפים והשורות, כשהצלחתי קצת לנגב את הדמעות, מצאתי את עצמי יותר רוגזת עליו מאשר מבינה אותו ומרחמת עליו, למרות שההתמודדות שלו היא אולי הקשה ביותר. הדמויות בספר הן שלמות, עגולות, יש בהן תכונות טובות ופחות טובות. אהבתי את כולן, אך במיוחד את שני הבנים, אלמה הציני, (המספק קטעים של הומור כאן) הסקפטי והאמיץ, וג'ייקוב שהוא ילד קטן ותמים שמאמין בכל ליבו, ומנסה בעצמו לגרום לנס לקרות.
ויש את האבל הבלתי נתפש על מי שמת קודם זמנו. משהו שרבים מאיתנו עברו על בשרם. כן, אנחנו מכירים אקדמית את שלבי האבל על אובדן של קובלר, (הכחשה, כעס, מאבק וניסיון לשנות, עצב ולבסוף קבלה) - אבל כשזה מתדפק על דלתך, לפעמים אתה חש את כל השלבים בעצמה שווה. כאן - דרך הדמויות השונות, מה שכל כך עוזר להכיל ומוביל לאמפטיה הרכה אל כל בני משפחת ברדלי.
ספר שהוא מכלול יפהפה ורב רבדים. סגרירי, עמוק ומגרה לחשיבה, רגיש וסוחף. הוא יקרא לכם לשוב בכל פעם שתניחו אותו לצידכם.