הקורא ברכבת של 6:27 - ז'אן פול דידילורן
Le Liseur du 6 hr 27 - Jean-Paul Didierlaurent
מצרפתית: ניר רצ'קובסקי
הוצאת מוגן 2016, 134 עמודים
בסוף תחשבו שאני כותבת כאן רק על להיטים... אבל במחוזותי בכלל לא שמעו על הספר הזה. יש כאלה שהספרים הצרפתיים פחות מדברים אליהם, ואולי העטיפה קצת פחות, איך לומר, מזמינה... אבל בינינו, זה שהספר מצליח בעולם, זה בטח לא סיבה לשלול אותו. אם משהו, אז להיפך. ולכן התכנסנו הערב.
זהו ספר קצר מאד, ומאד מלא תוכן. כחובבי ספרים אנחנו עלולים להירתע מאד מתחילת הספר. הגיבור שלנו הפעם הוא לוקיון מץ, שם בעייתי לכל דבר ועניין, מזכיר את מוקיון לץ, למשל. איש בן 36, איש שקוף. הוא עובד בעבודה שנואה וגר בדירה קטנה בלי יותר מידי ציפיות לשיפור. הוא מעביר את יום העבודה שלו בצורה אוטומטית ונגעל כל יום מחדש ממה שעושה הדָבָר, המכונה שעליה הוא אחראי, שתפקידה הוא למחזר ספרים. המכונה מתוארת כמפלצת שאוכלת את הספרים וטוחנת אותם, ומנפקת תוך כדי כך ריחות ורעשים דוחים. היא גם מסוכנת, כמו שחש על בשרו חברו של לוקיון, ג'וזפה, שנפגע ממנה. כמובן שיש גם בוס מפחיד ומשפיל, המפיל חיתיתו על העובדים במפעל. סיפור הקשר בין לוקיון לחבר הנכה ומה שהם עושים זה למען זה - מקסים בפני עצמו. ובכלל, הטיפוסים בספר, עוד תראו, כל כך כמו כמה מאלה שאנחנו מכירים, גם אם התפאורה שונה, ועם זאת, כל כך מיוחדים... זה, מין הסתם, העניין עם אנשים שקופים. אנחנו עוברים לידם כל יום ולא רואים אותם. רק כשמסתכלים בתוך הקנקן מוצאים את כל היופי שבהם.
מהספרים הממוחזרים מציל הגיבור שלנו כל פעם, רנדומלית לגמרי, כמה דפים, אותם הוא מקריא ברכבת בדרכו לעבודה, להנאת היושבים בקרון. חייו של לוקיון היו יכולים להמשיך כך בשגרה משמימה, כמעט מתוכנתת עד הסוף, אבל לפתע יש שני מיפנים בעלילה, שכמובן, אין בכוונתי לספר להם עליהם, כי זה כל הקסם.
תראו, זהו ספר קצר, כולו 134 עמודים. אבל נכנסים אליו ונכבשים בקסמו. הנה מספר ציטוטים.
""אסור להרפות מחוט המליצה, ילד! צריך למצות אותה עד תום, לגלוש עם המונולוג עד שהנקודה שמה לו סוף ומשחררת אותך לדרכך!"" עמ' 28
"כשאת מנקה בשירותים ציבוריים, לא חשוב איזה, את לא אמורה לתקתק שם על המחשב הנייד שלך ולכתוב יומן... ממנקת-שירותים מצפים שהיא תנקה, לא תכתוב. אנשים יכולים לקבל את זה שאני פותרת תשבצים, תשחצים, סודוקו, תפזורות; הם אפילו יכולים להעלות על הדעת שבזמני החופשי אני אקרא רומנים למשרתות, מגזינים לנשים, שבועוני טלוויזיה; אבל שאני אתקתק באצבעות שלי, ההרוסות מאקונומיקה, על מקלדת של מחשב נייד ואתעד שם את המחשבות שלי? זה כבר חורג מבינתם. יותר גרוע, זה מעורר חשד. זה כמו אי-הבנה, טעות בליהוק." עמ' 94-5
"לוקיון הבטיח שכן, בוודאי, אין סיבה שהוא לא יחזור להשתמש ברגלים האחוריות שלו, גם אם בתוכו פנימה היה משוכנע שהכלב הגיע לסוף דרכו, ובקרוב יצטרף לרוז'ה החמישי בגן העדן של החיות. זה ידוע, כלבים זקנים תמיד מתחילים למות מאחורה." עמ' 104
ועוד אחד אחרון כדי שתבינו שאתם ממש מוכרחים לדעת איך זה נגמר (אולי חשבתם, בטעות, שאני אגלה לכם איך? באמת?): "את ההשראה נתנה לי עובדודה (כך במקור) מס' 3: בשירותים, בעל הנייר הוא בעל הכוח. מבחינה טכנית, המלכודת הייתה פשוטה להכנה"... עמ' 115.
מאחורי הספר כתוב שזכויות התרגום לו נחטפו ביותר מ-20 מדינות. אז פה יש רק 10 הוצאות, ומי שיכול לקרוא בצרפתית, יופי לו. אני, שהצרפתית אינה שגורה בפי, נאלצת לחגוג על התרגום, כמו רבים וטובים בעולם.
זהו ספר קצר מאד, ומאד מלא תוכן. כחובבי ספרים אנחנו עלולים להירתע מאד מתחילת הספר. הגיבור שלנו הפעם הוא לוקיון מץ, שם בעייתי לכל דבר ועניין, מזכיר את מוקיון לץ, למשל. איש בן 36, איש שקוף. הוא עובד בעבודה שנואה וגר בדירה קטנה בלי יותר מידי ציפיות לשיפור. הוא מעביר את יום העבודה שלו בצורה אוטומטית ונגעל כל יום מחדש ממה שעושה הדָבָר, המכונה שעליה הוא אחראי, שתפקידה הוא למחזר ספרים. המכונה מתוארת כמפלצת שאוכלת את הספרים וטוחנת אותם, ומנפקת תוך כדי כך ריחות ורעשים דוחים. היא גם מסוכנת, כמו שחש על בשרו חברו של לוקיון, ג'וזפה, שנפגע ממנה. כמובן שיש גם בוס מפחיד ומשפיל, המפיל חיתיתו על העובדים במפעל. סיפור הקשר בין לוקיון לחבר הנכה ומה שהם עושים זה למען זה - מקסים בפני עצמו. ובכלל, הטיפוסים בספר, עוד תראו, כל כך כמו כמה מאלה שאנחנו מכירים, גם אם התפאורה שונה, ועם זאת, כל כך מיוחדים... זה, מין הסתם, העניין עם אנשים שקופים. אנחנו עוברים לידם כל יום ולא רואים אותם. רק כשמסתכלים בתוך הקנקן מוצאים את כל היופי שבהם.
מהספרים הממוחזרים מציל הגיבור שלנו כל פעם, רנדומלית לגמרי, כמה דפים, אותם הוא מקריא ברכבת בדרכו לעבודה, להנאת היושבים בקרון. חייו של לוקיון היו יכולים להמשיך כך בשגרה משמימה, כמעט מתוכנתת עד הסוף, אבל לפתע יש שני מיפנים בעלילה, שכמובן, אין בכוונתי לספר להם עליהם, כי זה כל הקסם.
תראו, זהו ספר קצר, כולו 134 עמודים. אבל נכנסים אליו ונכבשים בקסמו. הנה מספר ציטוטים.
""אסור להרפות מחוט המליצה, ילד! צריך למצות אותה עד תום, לגלוש עם המונולוג עד שהנקודה שמה לו סוף ומשחררת אותך לדרכך!"" עמ' 28
"כשאת מנקה בשירותים ציבוריים, לא חשוב איזה, את לא אמורה לתקתק שם על המחשב הנייד שלך ולכתוב יומן... ממנקת-שירותים מצפים שהיא תנקה, לא תכתוב. אנשים יכולים לקבל את זה שאני פותרת תשבצים, תשחצים, סודוקו, תפזורות; הם אפילו יכולים להעלות על הדעת שבזמני החופשי אני אקרא רומנים למשרתות, מגזינים לנשים, שבועוני טלוויזיה; אבל שאני אתקתק באצבעות שלי, ההרוסות מאקונומיקה, על מקלדת של מחשב נייד ואתעד שם את המחשבות שלי? זה כבר חורג מבינתם. יותר גרוע, זה מעורר חשד. זה כמו אי-הבנה, טעות בליהוק." עמ' 94-5
"לוקיון הבטיח שכן, בוודאי, אין סיבה שהוא לא יחזור להשתמש ברגלים האחוריות שלו, גם אם בתוכו פנימה היה משוכנע שהכלב הגיע לסוף דרכו, ובקרוב יצטרף לרוז'ה החמישי בגן העדן של החיות. זה ידוע, כלבים זקנים תמיד מתחילים למות מאחורה." עמ' 104
ועוד אחד אחרון כדי שתבינו שאתם ממש מוכרחים לדעת איך זה נגמר (אולי חשבתם, בטעות, שאני אגלה לכם איך? באמת?): "את ההשראה נתנה לי עובדודה (כך במקור) מס' 3: בשירותים, בעל הנייר הוא בעל הכוח. מבחינה טכנית, המלכודת הייתה פשוטה להכנה"... עמ' 115.
מאחורי הספר כתוב שזכויות התרגום לו נחטפו ביותר מ-20 מדינות. אז פה יש רק 10 הוצאות, ומי שיכול לקרוא בצרפתית, יופי לו. אני, שהצרפתית אינה שגורה בפי, נאלצת לחגוג על התרגום, כמו רבים וטובים בעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה