חפש בבלוג זה

יום חמישי, 18 ביוני 2020

שלוש נשים - ליסה טדאו



שלוש נשים  - ליסה טדאו
Three women - Lisa Taddeo
מאנגלית: גליה וורגן
הוצאת משכל ידיעות אחרונות 3/2020
351 עמודים


הספר הזה לא בדיוק נראה ככוס התה שלי, אבל כמה נשים המליצו עליו בחום, אמרו שלא יכלו להניח אותו מהיד. אחרות ממש לא סבלו אותו. ההתייחסות בעולם יצרה עליו באזז רציני. הכתיבה פה היא ממש עיתונאית, כמו סוג של דיווח, וגם זה משהו שסקרן אותי ולכן, לא יכולתי להתעלם, והנה אני רצה לספר לחברֶ'ה.

שלוש הנשים הן:
מגי שבגיל 15 ולאורך תקופה המורה שלה קיים איתה מין אורלי. היא פיתחה יחס אובססיבי כלפיו שהסבירה לעצמה כאהבה. כשהיא בת 23 והוא מורה נערץ ועטור פרסים היא מחליטה לתבוע אותו.
לינה מתוסכלת מינית, היא עדיין מאוהבת באהוב נעוריה ובוגדת איתו בבעלה שאינו מוכן אפילו לנשק אותה על הפה.
סלואן היא מסעדנית יפהפייה ומצליחה שבעלה אוהב לראות אותה מקיימת יחסי מין עם נשים וגברים אחרים, איתו ובלעדיו.
אלה הנשים שמהוות את עיקר המחקר הזה, וגם את העלילה של הספר.

זה היה אמור להיות מחקר על תשוקות של אנשים בכלל. גברים ונשים. אבל מסתבר שהתשוקה הגברית פחות מעניינת, כך הסופרת, ולכן המחקר הזה, שנערך לאורך 8 שנים מתמקד בנשים, ובפרט בשלוש נשים שלכאורה חייהן הם חיים רגילים ומצויים. עכשיו, אני לא יכולה להגיד שאני יודעת הרבה על תשוקתן של נשים כקבוצה או אפילו של נשים שקרובות אלי, והספר הזה, מבחינתי, הוא קצת סוג של מציצנות. אבל מכמה בחינות אני בכל זאת ממליצה עליו. הוא קריא ושוטף, והכתיבה מצויינת ומיוחדת. הסיפור של מגי נגע לליבי מאד. מצאה חן בעיני הגישה הלא-שיפוטית של המחברת. הצגת הדברים כהווייתם, מתוך עניין לחקור את ההתנהגות. ולא על חשבון הסיפור. 
כאן תוכלו להקשיב לריאיון עם המחברת, מרתק. ממש. נותן מבט רחב יותר על הספר, על המחקר. 

"כולם היו המומים ושבורי לב, אבל מגי ידעה שכל המתאבלים השוליים האלה ילכו הביתה באותו הערב וידברו על הדברים האחרים, האפלים, איך הוא עשה את זה ולמה, ואז ישתו ג'ינג'ר אייל ויאכלו צלעות חזיר ולא ילכו לישון עם חור בגוף שלא יתמלא לעולם." עמ' 236

"ומה היה קורה אם אחד המושבעים היה הבחור הנשוי הזה, השומרוני הטוב, איש עקרונות ואב לילדים ובעליה של מערכת קולנוע ביתית, מישהו שהשקיע שנים על גבי שנים כדי להגיע לכל זה? שילם מסים כמו שעון, כל שנה, באפריל, תלה את קישוטי חג המולד לפני השכנים וגם הוריד אותם יום לפניהם, גידל ילדים מנומסים עם ציפורניים נקיות וערבי פיצה..." עמ' 275

הספר מעניין בהחלט, וצורת הכתיבה נותנת לו איזשהו תמריץ קריאה מיוחד וכייפי. עם זאת נראה לי שהסופרלטיבים שזכה להם הספר, כמו זה למשל, שכתבה אליזבת גילברט: 
"הספר הטוב של השנה... יצירת מופת... אני לא יכולה להיזכר בפעם האחרונה שספר השפיע עלי חזק כל כך... לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליו ולדבר עליו."
טיפה נלהבים מידי עד מוגזמים. ובכל זאת, גם גברים וגם נשים יכולים למצוא בו עניין רב.







  

    

      

   

4 תגובות:

  1. זו פעם ראשונה שאף כריכה לא מדברת אלי. טוב, אם לבחור בכל זאת? זו עם האישה עם הגב אלינו, העומדת בחלון חדר השינה.
    ולגבי התשוקה הנשית: כן, בטח שהיא יותר מעניינת מהתשוקה הגברית. זו האחרונה תהיה בעיקר תשוקה יצרית, לעומת הנשית שהיא כמעט תמיד תהיה מורכבת יותר, כי לרוב היא כזו שמאכלסת בתוכה כמה משתנים כשהשולט בהם הוא הגורם הרגשי. דעתי בלבד כמובן..
    טליה,איך תמיד כיף אצלך בבלוג!

    השבמחק
    תשובות
    1. דינה יקרה,
      את ממש מעשירה את הבלוג הזה. כל כך אוהבת שאת קופצת לבקר, יקירה. תודה רבה לך.

      מחק
  2. אין על הביקורות שלך. מה שכתבת ממש הפתיע אותי, כשהספר הגיע לחנות ומהצצה קצרה מאחורה היה נשמע לי שמדובר ברומן חמוד ומתוק על חיים של שלוש נשים ולא משהו עמוק יותר. אבל עכשו הוא דווקא קורץ לי יותר. על המדף הייתי מניחה אותו על יד ״ערות״ ו״מתעוררים״ (שמדבר דווקא על הצד הגברי) שניהם מומלצים, אם כבר מציצנות ולעסוק בנושא המיניות.

    השבמחק