חפש בבלוג זה

יום ראשון, 4 במרץ 2018

שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק - גייל פארנט


  Sheila Levine is Dead and Living in New York - Gail Parent
תרגמה ויותר מכך: שלי גרוס (כולל ריאיון עם הסופרת)
הוצאת תכלת, 254 עמודים

גילוי נאות - זכיתי בספר בהגרלה. ביקשתי להשתתף בהגרלה הזו בעיקר בגלל כל כך הרבה דברים ששמעתי עליו. זה היה קאלט שכולם קראו בשנות השבעים, ואני, אולי, הייתי היחידה שלא קראה אותו אז.
זוכרים את "ברידג'יט ג'ונס"? ואת "אין לי מושג איך היא עושה את זה"? ספרים ששייכים לסוגה הנקראת chick lit, ספרים שנכתבו על נשים ולמען נשים. הספר שלפנינו הוא האמ-אמא של הספרות הזו. זה התחיל שם, כאמור, אי שם בשנות השבעים. כמעט סיפור של ילדי הפרחים, ילדי הירח, אם תרצו.
זה ספר שאתה קורא - וכנראה נכון יותר יהיה לומר את קוראת - בחיוך על השפתיים. לא צחוק מתגלגל, אבל חיוך נחמד ומחמם. הגיבורה מספרת כאן את הדברים הכי כמוסים שלה בפתיחות גדולה. היום זה מדהים אותנו פחות. שילה לוין היא צעירה יהודיה מבית טוב, שהדבר העיקרי המצופה ממנה הוא להתחתן. יש מוצלחות ממנה בשוק הבשר ולכן, למרות מאמציה הבלתי נלאים, היא אינה זוכה בבעל. חברותיה מבלות ומתחתנות סביבה ולה לא קורה שום דבר מעניין. דבר זה מביא אותה להחלטה להתאבד. היא מארגנת את הדברים לקראת זה בקפידה ומסבירה לנו מה הביא להחלטה הזו, וכמובן, איך הדברים לא מסתדרים לה שוב ושוב ועוד שוב אחד. הכל נכתב בצורה אמינה מאד, מאד אמיתית, ומשעשעת. יש פה מצוקה ואנחנו מבינות אותה. בטח. מה מבינות? אלה אנחנו שם. 
כמה דפוסי התנהגות שהיו מקובלים אז קיימים בחלקים מסויימים בחברה בהחלט עד היום. כשאני הייתי סטודנטית כולן מסביבי היו בזוגיות, הטרוגנית כמובן, כזו או אחרת, עם הפנים לחופה במוקדם או במאוחר, ומוטב מוקדם. לאימנו הפולניה (ולא חשוב מאיזה עדה) היתה ציפייה מאד מוגדרת שאחרי הלימודים נתחתן "טוב" ונלד ילדים. בשכונה שגדלתי בה כל הילדים למדו לנגן בחליל אצל רותי ריקליס המנוחה, ואז כל, אבל כל, הבנות למדו לנגן על פסנתר, וכל (טוב, כמעט כל) הבנים נגנו על כינור. (אתם יכולים לתאר לכם את החוויה של ללכת ברחוב ומכל החלונות מתנגנים תרגילים של מתחילים בנגינה בכינור או בפסנתר? - לא קל. האמינו לי.)  
אבל היום? זה לא ככה? אפשר להגיד את זה גורף? נדמה לי שהלחץ פחות מגביל. רוצה להאמין שאנחנו פחות יושבות בווריד של בנותינו, ומצד שני - פחות נשים יושבות בווריד שלנו. 
"בחור יהודי רוצה להיות מעצב שיער, יהיו בהתחלה הרבה דמעות, אבל, אל חשש, גבירותי ורבותי, כבר ביומו הראשון בעבודה היומן שלו יהיה מלא. אמו של הבחור היהודי, הדודות שלו והחברות שלהן, כולן יבואו מקרוב ומרחוק רק כדי ששערן יטופל בידי הבן של גולדי או האחיין של הארייט. הן יקבעו כל כך הרבה תורים שעד מהרה הוא יוכל לפתוח מספרה משלו ולא ייאלץ לעבוד יותר אצל האיטלקים ולבייש את הוריו המסכנים, שחסכו כל מה שהיה להם רק כדי שתהיה לו השכלה אוניברסיטאית, אבל נאלצו בסופו של דבר להשקיע את כל כספם במכון יופי." עמ'35
"עלינו לטיסה, שילה ולינדה, שתי חברות טובות שטסות יחד לראות את אירופה... אחת בשמלה מבד סינטטי, והשנייה נראית נפלא." עמ' 83
עכשיו תראו למה התכוונתי כשאמרתי קאלט. כאן יש מדגם בלבד. זה לא כולם. זה מותק של ספר, ורק אני לא קראתי. אין ספק שמדובר בפאדיחה קולוסאלית שהגיע הזמן לתקן. 




     


       


      


 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה