חפש בבלוג זה

יום חמישי, 8 באוקטובר 2020

השבועה הנמהרת שלנו - ברין גרינווד

 




The Reckless Oath We Made - Bryn Greenwood
תרגמה מאנגלית: מרב זקס-פורטל
הוצאת עם עובד 2020, 395 עמודים

זה ספר מהסוג שכשמסיימים אותו נותנים לו עוד חיבוק, כי קשה מאד להיפרד ממנו. להגיד שאהבתי אותו יהיה סוג של הערת המעטה, כי באמת, לי הוא התאים בהמון אופנים. 

אתחיל מג'נטרי שהוא מבחינתי הגיבור הראשי בספר. ג'נטרי (ומוטב סר ג'נטרי) הוא אביר ימי ביניימי בן 24, עם שפה מתאימה וגינונים הולמים. הדמות השניה, שמובילה את העלילה - למרות שאני מתעקשת שג'נטרי הוא הגיבור המשמעותי יותר פה - היא ז'ורז'ה או זִי, (באנגלית כותבים את זה Zhorzha  ומבטאים זורזה, כך למדתי מראיון עם הסופרת שתוכלו, וכדאי לכם, להאזין לו). סר ג'נטרי הוא אוטיסט והוא מלוּוֶה בכמה דמויות שרק הוא רואה ושומע, והוא משוחח איתן מעת לעת: הילדגארד השופטת, סר גאווין שהוא מאיץ ומעודד, האביר השחור  האסטרטג והמכשפה שמייעצת ומדריכה. זו האחרונה בוחרת למען ג'נטרי את זי שתהיה לאורך כל הספר הגבירה שעליו לשרת ולבצע את מבוקשה בכל עת נתונה.

עכשיו תראו, זי היא האחרונה שיכולה להיות ליידי, לפי כל אמת מידה חברתית. היא ג'ינג'ית גדולת מימדים, מתקשה בהליכה, בד"כ היא עובדת כמלצרית אך משמשת גם כסוחרת סמים זוטרה, ולעיתים גם אינה נמנעת מתשלום בסקס. אביה מת בכלא לאחר שרצח מישהו בעסקת סמים שמעורבים בה אנשי קו-קלאקס-קלאן, אִימהּ אגרנית כפייתית ששוקלת 280 ק"ג ואינה מסוגלת לזוז, אחותה מתנדבת בבית הכלא בו היה כלוא אביהן, ובתחילת הספר היא נחטפת על ידי שני אסירים, אף הם אנשי  קק"ק שברחו מהכלא. לא מסוג האנשים שאנחנו פוגשים ביומיום שלנו. ומצד שני - גם "ג'נטרים" כאלה לא פגשתי מעודי.

למזלה של זי הוא מופיע פתאום, האביר הגיבור. הוא מציע את עצמו ויוצא איתה למשימה המסוכנת לשחרר את אחותה מידי החוטפים ולהשיבה אל בנה הקטן. 

זו מסגרת העלילה, שכמובן מסתבכת והולכת והמתח עולה ועולה בהתאמה. הדמויות כולן מורכבות ומעניינות, לכל אחת תרומה משלה לעלילה החד פעמית הזו (למרות שהייתי ממש שמחה אם היו עוד כאלה). היא כותבת מעולה, הסופרת הזו, הסיפור שונה ואחר מכל מה שהיכרתי, מסקרן ומושך, הרגשתי שאני נמצאת בעולם אחר, ומבחינתי, כשיהיו לגברת גרינווד עוד ספרים - אני אהיה שם. אולי אתם זוכרים את הספר הקודם שלה: כל מה שקרה שם באמת, גם הוא ספר בלתי נשכח. גם הוא מסוג הספרים שיש שיאהבו ויש שלא, אבל להישאר אדישים אי אפשר ובעיני זו חווייה ספרותית מבורכת.

הספר הקסים אותי מכמה כיוונים. ראשית, אהבתי את ההומור שהתלווה אל השוני הגדול בין שפת הרחוב הנמוכה מאד של זי לשפה הגבוהה של ג'נטרי. ""הינך פצועה, גבירתי, ואני חפץ לשרתך."... "זה הטנדר שלך?" שאלתי כי לא דיברתי בשפת הלשאת אותך למחוז חפצך."" עמ' 25. שנית, אהבתי מאד את הדמויות המיוחדות האלה, השבורות באיזה אופן, שרציתי לאמץ אלי לא פעם במהלך הקריאה. שלישית, יש בספר עלילה סוחפת, שמגיעה למתח שאני לא רגילה בו מהספרים שאני בד"כ קוראת. המון דברים מסתבכים, וגם אחרים שנפתרים בדרך לא צפוייה. 

לאחרונה יצא לי לקרוא כמה ספרים טובים מאד, וסיפרתי לכם עליהם כאן. הספר הזה הוא בהחלט אחד היותר טובים בעיני. 

  





אין תגובות:

פרסום תגובה