חפש בבלוג זה

יום שבת, 26 במרץ 2022

אהבה יד ראשונה - מירה מגן

 


First Hand Love - Mira Magen
עורך הספר: יגאל שוורץ
כנרת זמורה דביר, 2022, 222 עמודים, 509 עמודים בדיגיטלי.
נקרא באפליקציית עברית
הכתיבה של מירה מגן אהובה עלי מאד. במיוחד אהבתי את ימים יגידו, אנה, ועל מיכאלה בכלל גמרתי את ההלל. כאן בספר הזה נפגוש דמות אחת מוכרת מ"מיכאלה". סמדר. כאן היא מקבלת במה רחבה יותר, היא משפיעה על כל שאר הדמויות. אבל אני מקדימה את המאוחר.
זה ספר על בניין דירות, על הדיירים שלו. יולה, סופרת לא צעירה, נשואה ואם, מצויה במעצור כתיבה. היא מגיעה אל קומת הקרקע של הבניין, לדירה שקיבלה בהשאלה מאחֶיה התאומים, כדי לנסות להתקדם בכתיבת הספר הבא שלה. היא עוד לא ממש פורקת את חפציה וכבר, איש גבוה, מעט מבוגר ממנה דופק על דלתה. הוא זוכר אותה היטב מתקופה משמעותית בחיי שניהם, אך היא אינה זוכרת אותו. מוזר.
דיירים נוספים בבניין: ניסו, הילד הרגיש, השמן והדחוי חברתית, ואימו מגי. מגי היתה אחות בבית חולים ועכשיו פרשה והיא עובדת בלילות. אופירה הסקסית, בעלת בוטיק מצליחה, הנשואה לפרימו, המסעדן המצליח, ומקנאה לו. בדירה אחרת גרים שני רופאים, אורנה ושאול לוי. הוא פסיכיאטר והיא רופאת משפחה על סף פנסיה. דיירת נוספת היא סמדר, זו שאהבתה לאלוהים התנגשה עם אהבתה לבעלה רפאל בו היא עדיין מאוהבת ומחכה לשובו. שפיותה מעורערת והיא נראית מוזנחת וחסרת ביטחון, אך כל הדיירים נוהים אליה, ומושפעים ממנה באופן מגי שאינם מבינים אותו. בנותיה של סמדר דאגו לה והיא גרה עם שותפה צעירה, שירה שמה, וגם לה יש תפקיד קטן בספר. סמדר היא זו המחברת בין השכנים בבניין.
בפנטהאוז גר אותו גבר גבוה, המכונה נבוקו, סופר מתנשא ומתבדל, גרוש ואב לשתי בנות, החי עם כלב גדול, מזדקן אף הוא. 
הקריאה בספר זרמה לי מאד, למרות שהעלילה דלילה. הדמויות כתובות היטב, מירה מגן יודעת לתאר אנשים, בשעות האור והחושך שלהם. הגיבורים בספר מדברים בגוף ראשון, לכל אחת מהדמויות יש השפה המיוחדת לה, והיא עקבית ומתאימה לכל אורך החלק שלה בספר. אבל היו בספר פרטים שלא הבנתי איך הם מסתדרים בעלילה, כמו הדרך שבה בחרה יולה כדי להגיע אל דירת הפנטהאוז, כל החיבור של יולה עם נבוקו פחות ברור לטעמי. 
למרות זאת, אני אוהבת את הכתיבה של מירה מגן. תמיד יימצאו בה פנינים בשפה שאני מאמצת אל ליבי. חייבת לציין את הקריאה באפליקציה של עברית שהיתה מאד נוחה לכך. בספרים מודפסים שאני אוהבת אני מניחה סימניות לרוב, והאפשרות להדגיש משפטים שאהבתי התאימה לי מאד. לכבוד זה אני מצרפת כאן רק כמה מהמשפטים שאהבתי. יש עוד. המון. אפילו רק בזכותם כדאי מאד לקרוא את הספר. 

"התנודדתי רגע, נאחזתי במעקה והמתנתי לבום של התרסקות השמיים וכל צבאם על ראשי המכוסח כאילו אכלתי טרפה ביום כיפור, אבל השמיים לא נפלו, להפך, התקרבו אליי רכים וחלקים כמו משי שחור, לא נשר לי הראש, לא נבקעה לי הגולגולת. אני חיה והלב שלי הולם ובוער לי בחזה וכולי הודו לה' כי טוב..." עמ' 178

"זה כאילו הלכתי לשוק לקנות תפוז ופינטזתי על הכי טרי וחדש ואז המוכר מוציא לי אחד מהקירור מהעונה הקודמת, לא ממש מלהיב אבל אחרי שטועמים, בכל זאת, תפוז. " עמ' 186

"יותר משישים שנה בעולם והשמיים עוד מפעימים אותה כאילו לא קרו החיים בינתיים." עמ' 259

"... חזרתי למראה, הסתכלתי על עצמי ואמרתי, כמה שלא תשקיעי בחיצוניות שלך אופירה, בסוף בסוף הנפש שלך מאיקאה, יש כמו זבל כמוה." עמ' 311

"אתה מצוי לאורך שנים בזוגיות צפופה אז סודותיך הקטנים הם ה'חדר משלך', אתה אפילו חייב שיהיה לך חדר משלך כזה שלא תימהל כולך בהווייתו של האחר ותאבד את עצמך." עמ' 346

"נכון שהיום כבר יוצאים אצלנו מכל מיני ארונות אבל לארון הספרים היהודי אין צ'אנס, תרצי או לא, הוא בילט-אין בנשמה שלך." עמ' 458






2 comments: