כתב כמויות - ורד גלאון

Bill of Quantities - Vered Galon

עורכת הספר" מירי רוזובסקי

שתיים הוצאה לאור, 2022, 252 עמודים כולל תודות

הוצאת שתיים שפרצה לחיינו לאחרונה כבר הוציאה תחת ידיה כמה פנינים והספר הזה שכאן הוא בהחלט אחת מהן. 

יסמין, אדריכלית ותיקה ומוערכת, היא רווקה מושבעת שאינה רוצה להכניס אף אחד לחייה. היא מתכננת דירות, וכשהסיפור שלפנינו מתחיל היא קצת מתעייפת מהמקצוע המאתגר והכבד הזה. היא מתכננת לפרוש לאחר עוד עבודה אחת שתקבל על עצמה. מי שפונה אליה בבקשה לתכנן את הבית שלו הוא לא אחר מאשר בן זוגה לשעבר, יוחאי, זה שאהב אותה מאז היותה ילדה צעירה. עכשיו הוא נשוי לסמדר, ומתכנן להביא עמה ילדים לעולם, דבר שאינו עולה יפה. יסמין מסכימה לתכנן את הבית הזה, למרות הקושי הרגשי הכרוך בכך, והם פונים לקבלן שהם מכירים וסומכים עליו. אלא שהעניינים מסתבכים בגלל חשד שהקבלן, עלי אבו-סמיר מטייבה, חשוד איכשהו בפעילות עוינת, ויסמין מגיעה מפוחדת למשטרה לחקירה אצל השוטר החוקר דניאל. היא שוכחת שם את תעודת הזהות שלה ומכאן מתפתח סוג של סיפור אהבה. מכיוון שהרבה מעובדי הבניין כאן הם ערבים, נושא התקשורת הבעייתית בין יהודים לערבים תופס מקום חשוב בסיפור. 

יסמין היא אישה מורכבת, אישיות שפחות מוכרת לי, ומעניינת מאד בשל כך. סיקרנה אותי הבחירה שלה באוטונומיה מוחלטת על עצמה, בלי הצורך להתחשב באיש שיפריע לה בבית, בודאי לא בן זוג או ילדים, למרות שהיא מאד אוהבת ילדים של אחרים. 

""אז פלומש היא חיית-מפלצת-חמודה-ומפחידה-ביותר שחיה במגלשות של גני שעשועים מקוצרים. בגלל זה קוראים לה הפלומש מהגנש" ..."מיכאל שותק ועוד קצת שותק, וכשהוא שואל בשקט:"נכון את סתם אומרת?" אני מחבקת אותו חזק ועונה במהירות, "בטח חמוד! ברור שאין...הוא נרגע ואומר: "חבל, בטח הייתי יכול לאלף אותו..."" עמ' 40

"הפחד הגדול שלי הוא להיתפס לא מוכנה, ומשום שקשת הדברים שאליהם אני עלולה להיות לא מוכנה היא אין-סופית, המאמץ הכרוך בלהיות נינוחה הוא כמעט בלתי אפשרי." עמ' 95

בעמוד 126 מתחיל הפרק "נגרות חרש". הרבה בפרק הזה כתוב בערבית באותיות עבריות. אני, לבושתי, לא יודעת ערבית והמומנטום בקריאה נעצר כאן. זה כמובן נועד להבליט את חוסר התקשורת בין הגיבורה למי שעמד מולה, בסיטואציה מאד לא נוחה. זה האיר את החשדנות בדו שיח הזה, ואת החשש והתסכול הנובע מכך. לא, אין כאן ערבים רעים ויהודים טובים. אבל חוסר התקשורת הוא ללא ספק קשה לגיבורה, וגם היה קשה לי. 

"אף שגם אני עמדתי עכשיו מעל העיר עם כוס קוקטייל-קוקטי-קוסמופוליטי-קומפקט שרק אלוהים יודע מה גורם לו להיראות זרחני כמן סטיק-לייט, הרגשתי עלובה כמו חרצית בזר חמניות." עמ' 56 

חרצית בזר חמניות. נפלא בעיני.

ובסוף, גם סיפור האהבה שפה היה מיוחד ושונה. ומעניין מאד. הכתיבה כאן נהדרת ואינטליגנטית. יש הומור ויש סיפור טוב. הדמויות עגולות ומעניינות. 

הספר מומלץ מאד. מי שיודע ערבית אולי יהנה אף יותר, אבל גם מי שלא - צפוייה לו חוויה מצוינת שתישאר איתו.