כימיה - וייקי ואנג
Chemistry - Weike Wang
מאנגלית: אסנת הדר
הוצאת תמיר//סנדיק, 2019, 205 עמודים כולל תודות ואודות
מה שהזמין אותי אל הספר הזה הם שני דברים עיקריים: ראשית ההוצאה - שאמונה עלי כמשחררת מעדנים ספרותיים שנבחרו בקפידה. שנית ההערה הזאת שעל הכריכה: "הגיבורה של כימיה היא החברה הכי טובה שאי פעם תהיה לכם גם אם עדיין לא פגשתם אותה". הכריכה גם היא יפהפיה בעיני, למרות שכימיה דווקא לא היה המקצוע הכי אהוב עלי. המחברת היא בעלת תארים מתקדמים מאוניברסיטת הארוורד, לא בדיוק קולג' זניח מאיזה שומקום שהוא.
מדע,
אני מזדרזת לכתוב לכם על הספר הזה כי עוד מעט יֵצֵא סרט, ואני מציעה לכם לקרוא אותו קודם.
הספר מדבר על גיבורה ללא שם, שמנסה בכל כוחה לסיים את הדוקטורט שלה בכימיה אורגנית. בן זוגה אריק, הוא היחיד שיש לו שם בספר הזה (אם לא מחשיבים שמות מדענים חשובים ומוכרים), והוא אולי הדמות היציבה העיקרית בחייה. וודאי שלא הוריה, שללא הדוקטורט המיוחל לא מוכנים לקבל אותה. אמה נוטשת אותה כילדה מעת לעת, ואביה מסביר לה דברים פעם אחת בלבד ואם אינה מבינה היא צריכה לחפש את התשובה בעצמה. אריק הוא היחיד שגם מתואר חיצונית, גבוה, ג'ינג'י עם עיניים ירוקות. שווה. הוא מציע לה להינשא לו כבר בהתחלה אבל היא לא משיבה לו, כי היא לא מצליחה להחליט. יש לא מעט דמויות בספר, אבל לאף אחת אין שם חוץ ממנו. יש את החברה הכי טובה, את "אמא שלי" ו"אבא שלי", יש את הסטודנט למתמטיקה, יש כלב, יש תינוקת ויש בעל, ישנה הפסיכולוגית ויש את השותפה הסינית. לאף אחד מהם אין שם. בראיונות עם המחברת ששמעתי הסבירה ואנג שרצתה לייצר אוניברסליות כאן. זה עלול להישמע מרוחק אבל אצלי, למשל, תוך כדי קריאה ולקראת השליש השלישי של הספר הרגשתי את התחושה הזו שאתם ודאי מכירים: אני מאד רוצה כבר לדעת איך זה ייגמר אבל גם לא רוצה שייגמר הספר הזה.
הספר מעניין לא רק מבחינת שפע הידע שהוא מכיל, ולי, שאני חובבת טריוויה משחר ילדותי זה נַעַם וחִימֵד, אלא גם בצורת הכתיבה. מלבד עניין האין שמות של הדמויות, שהן מעניינות כשלעצמן, יש את הכתיבה המיוחדת בזמן הווה. גם הקפיצות של המחברת לפריטי הידע וגם הניסוח המיוחד מאתגרים במידה רבה, ואמנם, זה אינו ספר שקל להיכנס אליו, אבל להפתעתי, מצאתי את עצמי תוך כדי קריאה חומלת על הגיבורה. לא בטוחה שהייתי רוצה אותה כחברה הכי טובה, כי אני מקמצת בהגדרות מסוג זה, אבל בטח שהייתי רוצה לתת לה חיבוק אמיץ.
"כמו שאמר דוקטור הוּ: אולי קו ישר הוא המרחק הכי קצר בין שתי נקודות, אבל הוא בשום פנים ואופן לא הכי מעניין." עמ' 27
"אל תנעצי עיניים אומרת לי אמא כשאני ילדה ומסתכלת סביב. אני רואה זוג מתנשק באוטובוס. אני רואה זקנים מחזיקים ידיים. אני מוקסמת מתצוגות החיבה הפומביות האלה כי אני מרגישה כאילו אני צופה בפשע." עמ' 79
"מבחינה ביולוגית, כוח גופני מגיע מהמיטוכונדריה, האֶברונים שמייצרים את כל האנרגיה בגופנו. המאפיין הייחודי של המיטוכונדריה הוא שיש להם די-אן-איי משלהם. בניגוד לשאר הגוף, המורכב מקוד שחציו אבהי וחציו אימהי, הדי-אן-איי המיטוכונדרי הוא אימהי לחלוטין ומועבר מהאם." עמ' 189
מאתגר ומאד מהנה. אני אהבתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה