חפש בבלוג זה

יום שני, 7 באוקטובר 2019

פָּדְרֶה פַּדְרוֹנֶה - אבי, אדוני - מאת גָאוִוינוֹ לֶדָה


פָּדְרֶה פַּדְרוֹנֶה - אבי אדוני - גָאוִוינוֹ לֶדָה
Padre Padrone - Gavino Ledda
מאיטלקית: מירון רפופורט
ספריית הפועלים 2014, 235 עמודים

פדרה פדרונה הוא ספר על יציאה לחופשי, על הצלחה בניגוד לציפיות, ספר של ניצחון הרוח על הכוח. בתמונות שבכריכות למטה תוכלו לראות שמדובר מאב מתעלל ובבן כנוע ומקבל את הדין. 
זהו סיפור אמיתי שבא מסרדיניה. גאווינו של תחילת הספר הוא ילד בן 6, שאביו בא אל הכיתה שלו בבית הספר בו הוא לומד ולוקח אותו משם לתמיד. הוא מסביר למורה, שמנסה למנוע בעדו לעשות זאת, שהוא לא חושב שהילד צריך ללמוד עוד, יש עבודה לעשותה והילד צריך לתת את חלקו במאמץ הכלכלי של משפחתו. גאווינו הוא הבכור ולכן עליו גם להתוות את הדרך לאחיו ואחיותיו הצעירים. הילד מנסה לשנות את רוע הגזרה. הוא אוהב את בית הספר ואת הבית החם בחיק המשפחה בכפר בו הם גרים אך הוא נאלץ לעזוב וללכת לרעות את עדרי אביו בכל מזג אויר ובבדידות מוחלטת. כשהילד מנסה להתנגד הוא חוטף מכות עם מקל עד זוב דם, לעיתים גם לאחר מכן, מאביו המפלצתי.
הילד נשאר לבד בשדות לעיתים קרובות, גם כשהוא פוגש אנשים אסור לו לדבר עמם. הם נחשדים כגנבים פוטנציאליים. הוא צריך להתמודד עם זאבים טורפים, עם קור מצמית ועם אחריות גדולה של שמירה על העדר, בעוד אביו מטפל בכרם שלו או עוסק בעבודות אחרות. חבריו הטובים הם החמור שלהם והכלב. 
אבל הילד לא מוותר. הוא עובד קשה, הוא חוטף מכות בכל הזדמנות, מתגבר על פחדים, על בדידות ועל כעס ותסכול אבל שורד, מתוך פחד מאביו, אבל גם מכבוד כלפיו, בגלל המוסכמות בסביבה החברתית בסרדיניה, בכפר שלו, בקהילה שמתערבת ומשפיעה מאד על חיי חבריה.

סיפור התקדמותו לעבר מטרתו עובר מבית הספר שנאלץ לעזוב, דרך השדות השחונים שבהם הוא רועה את הכבשים, דרך הצבא ולבסוף דרך האוניברסיטה. זהו ספר בוטה וחזק, נכנס לקרביים וזועק. 
לא קראתי עדיין ספר סָארדִי. את זה קראתי במשך שלושה ימים, ברומא, בעותק דיגיטלי, מעט בכל הזדמנות שהיתה לי. הוא מעורר בקורא מגוון של רגשות החל מכעס וזעם ועד חמלה והערכה. הגיבור נמצא בסיטואציות מגבילות ביותר, הוא כלוא תחת שלטונו הספארטני של האב ותחת מחוייבויותיו לחברה בכפר ולמשפחה, והוא נלחם על זכותו ללמוד ולהתקדם. לעיתים הוא מתפתה לוותר כי הוא קשור בנימי נפשו לשיחים, לכבשים, לכל מה שהיווה את ילדותו. לפעמים הוא "גונב" לעצמו כמה שעות של ילדות, לא לאורך זמן. הוא מתעשת וממשיך בדרך שהתווה לעצמו.

"וכך, כדי לרוץ אל האש ההיא, נטשתי בחטף את כל עולמה של בַּאדוֶרוּסטָאנָה (איזור המרעה) על העצים שלה, הגבעות וההרים שפסגותיהם הרחוקות הציתו פעמים רבות כל-כך את דמיונותי הגלמודים והיו הדמויות הידידותיות היחידות שעמן שוחחתי ארוכות בשתיקתן." עמ' 212

הדבר מצריך ממנו עוצמה נפשית, העזה ותבונה, נחישות והתמדה. גם כשכל האנשים סביבו בזים וצוחקים לו, הוא אינו מתייאש. והוא מצליח. 
גאוינו לדה היום הוא איש בן 80, הוא למד באוניברסיטה של רומא ונושא תואר ראשון בבלשנות. 
מי שאוהב ספרים המאירים גיבור/ה שבניגוד לכל הסיכויים הצליחו לשבור את תקרת הזכוכית ולנסוק אל על - זה אחד הספרים שיאהב מאד. 

מאד ממליצה על הספר הזה, שזכה לפרסים רבים ושגם יצא כסרט שתוכלו לראות את הטריילר היפהפה שלו כאן

      

      

      

      
   



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה