חפש בבלוג זה

יום שני, 23 בנובמבר 2020

מנצחת - ישי שריד

 


Victorious - Yishai Sarid
הוצאת ספרים עם עובד, 2020, 195 עמ'

ספר קצר ועמוק, שלכאורה לא ייקח לכם הרבה זמן לקרוא אותו אבל הוא בהחלט אחד מאלה שישקעו בכם ויישארו עמכם. תמי המליצה לי ראשונה, ואחריה גם ג'ני ואז עוד. קראתי גם ביקורת אחת לא מחמיאה לגביו. בהחלט אי אפשר להישאר אדישים למה שקורה כאן, ולדמויות המככבות בסיפור הזה.  
אביגיל היא פסיכולוגית מוסמכת להרג ושבי. היא מאמינה מאד בצורך הצה"לי להכשיר לוחמים להרג כך שלא יסבלו מהלם קרב ומחיים של התמודדויות עם טראומות של מה שחוו בצבא. אביה של אביגיל, גם הוא פסיכולוג, אבל "מהדור הישן" מגדיר אותה כשייכת אל המערכת, מייצגת אותה ומשמשת ככלי בידיה. הוא מציג בפניה סוג של מראה, שבה היא נראית שלמה לגמרי עם הדוקטרינה הצבאית, עם הצורך של החיילים להרוג כדי להיות גברים, כדי לנצח, ויחד עם זה היא אכזרית וקשוחה, ונהנית ממה שקורה בצבא, במלחמה. אימה של אביגיל היא דמות אנמית ואינה מוערכת על ידה, דמות האב, לעומתה, הוא מושא להערכה, אך גם לתחרות מצידה. 
"הוא אף פעם לא שיתף את המטופלים בבעיות שלו, וכשישב מולם היה כמו אל שירד מהשמיים. זה מה שלמדתי ממנו." עמ' 63.
דמות האב היא דמות שמייצרת אמפטיה מיידית, אבל כלפי אביגיל הייתי אמביוולנטיות. היא אישה חזקה, ומוכוונת מטרה, מניפולטיבית. כשהיא עוברת מהידע האקדמי של הדברים שהיא מרצה ומחנכת להם אל הצד המעשי שלהם היא חווה התרגשות מהנה. 

"אדם רגיל לא אוהב להרוג בני אדם אחרים. בשביל זה אתם קיימים, לכן נתנו לכם דרגות, כדי לגרום להם להרוג... אתם חגורת ההצלה הנפשית של החיילים שלכם. בלעדיה הם סתם רוצחים." עמ' 86
 קטעים כאלה מבחינתי מצריכים הפסקת קריאה לנשימה, והיו בספר לא מעט כאלה. 

רוזוליו הרמטכ"ל, שבתחילת הספר היה עוד מח''ט, חבר אז לאביגיל, ביזמתה, וכך נולד שאולי בנה, ששניהם מחרישים את אבהותו זו. רוזוליו רוצה בכל מחיר ניצחון מוחץ במלחמה הבאה. הוא נעזר בשירותיה של אביגיל כשהוא שפוף וחסר ביטחון, וכשהוא מרגיש שהקצינים שלו צריכים חיזוק. במקרים כאלה הוא מזעיק אותה אליו. אביגיל היא סא"ל במילואים, היא מלווה את תרגיל השבי בקורס טיס (שאחי ז"ל היה מתעורר בצעקות בגללו בלילות) ומכירה שם את נוגה, לימים טייסת הליקופטרים מצטיינת ומושא להערצתה של אביגיל וגם, כפי שהיא מגדירה את זה, הצלחתה המקצועית. בניגוד למה שאנחנו יודעים על יחסי פסיכולוג-מטופל, אביגיל מקיימת יחסים בינאישיים קרובים עם נוגה ועם מטופל נוסף, מנדי, הלום קרב שבביתו היא אפילו שוהה לפעמים.
שריד לא פותר את כל הדילמות שהוא מציג בספר, גם לא סוגר את כל הקצוות. הקורא נשאר מהורהר ומוטרד. דמותה של אביגיל מורכבת מאד והבחירות שהיא עושה אינן תמיד עולות בקנה אחד עם מה שהיינו רוצים לראות במי שמשמשת כפסיכולוגית של חיילים צעירים. זו אולי אחת האיכויות של הספר הזה, שנקרא בעניין רב. לא הבטיחו לנו גן של שושנים, אבל יש לא מעט נחמה גם בגן הזה, בעיקר בשל הכתיבה הקולחת והמשובחת. דמותה המאתגרת והשנויה במחלוקת של אביגיל בניצחונה המריר תלווה אותי בוודאי עוד זמן רב.




אין תגובות:

פרסום תגובה