כל מה שלא סיפרתי - סלסט אינג

כל מה שלא סיפרתי - סלסט אינג

Everything I never Told you - Celest Ng

הוצאת סנדיק ספרים 2016, 277 עמודים

בגדול אני מאמינה למה שמספרים לי. ככה זה. מאחורי הספר הזה כתוב שזכה בשלל פרסים ותארים, תורגם ליותר מעשרים שפות, הוא מעובד לסרט, הוא הגיע למקום ראשון ברשימות רבי המכר... האמנתי, מה אני -  חשדניסטית?

אבל בכל זאת החלטתי לבדוק. מבחינתי גם זה שאחד הפרסים שזכה בהם הוא פרס לסיפורת אמריקנית-אסייתית, הוא בבחינת המלצה שיש לתת עליה את הדעת, כי אל הספרות הזו לא ממש התוודעתי עד כה. אז אל כל הכתרים שהספר זכה בו, אני מבקשת להוסיף כתר אחד צנוע בשמי. 

משפחה. מה יותר מחזק מזה? אבא-אמא אוהבים, אחים קשובים, איזו שלמות?

הבעייה מתחילה כשיש סודות ורעשים מתחת לפני השטח. כל אחד נושא משא כבד משלו, ונזהר מאד לא להכביד על חברים אחרים בקבוצה המשפחתית. 

זה מתחיל ממוות. לידיה מתה. זהו המשפט הראשון. מה קרה לה, ללידיה, הבת היפה, הנערצת במשפחה, שעיני הוריה נישאות אליה כאל מקור כל הטוב שיש? זה לא ספר מתח, במובן המקובל של המילה, למרות שהוא אכן מותח וסוחף, וכל דף כאילו מאיץ בך לדעת מה קורה בהמשך. כל בני המשפחה הם דמויות מעניינות ביותר, לכל אחד מהם סיפור משלו ונקודת מבט רגישה על ואל כל חבר אחר במשפחה. 

השבוע האחרון היה אמור להיות לי שבוע פנוי במיוחד וציפיתי באמת לקרוא לקרוא לקרוא, אבל איך שהוא הזמן התמסמס לי. קורה לכם לפעמים? ואז נפל לידי הספר הזה, ופתאום כל הדברים האחרים זזו הצידה. 

אפנק אתכם במעט ציטטות לכבוד השבוע החדש:

"האנה מחבקת את עצמה חזק, מדמיינת שהיא מנחמת את אמה ושזרועות אמה מנחמות אותה בחזרה" עמ' 77

"הוא מכיר את ההרגשה: כל הפרצופים האלה, חיוורים כדג ושותקים ובוהים. הוא ניסה להגדיר לעצמו שלידיה אחרת, שעם כל החברות האלה היא היתה כמו כולם." עמ' 107

"לפעמים אתה לא חושב על זה בכלל. ואז לפעמים אתה קולט מישהו  מסתכל עליך מהמושב ליד, או את הרוקח מסתכל, או את הקופאי מסתכל, ורואה את עצמך משתקף במבטם: חריג. בולט לעין כמו מסמר." עמ' 183

"לידיה השתתקה בהלם. כל חייהם ניית הבין, יותר מכל אחד אחר, את הלקסיקון המשפחתי שלהם, את הדברים שאי אפשר באמת להסביר למישהו מבחוץ..." עמ' 247.  נכון שגם אתם מכירים את זה? את השיח המשפחתי עם השפה המיוחדת לכם, שגם אם תסבירו אותו, המסר הפנימי, שהוא שלכם בלבד, לא יעבור במלואו? יש בזה המון יופי, אבל גם סוג של בידוד. וגם תחשבו: הרי בכל אחד מאיתנו יש משהו שבו הוא שונה, נכון? ונדמה לנו לפעמים, שמי שמסתכל עלינו, רואה רק את הדבר הזה, השונה, המיוחד בפי המחבבים אותנו והזר והמוזר בעיני אחרים.

תעשו לעצמכם טובה. תקראו.