Tally Cohen Tzedek - Crocodile at the Coastal Plain
הוצאת שתיים, 2022, 242 עמודים מודפסים
נקרא באפליקציית עברית כעותק דיגיטלי
לא יודעת איך אתם כשמשחקים לכם בראש. אני בדרך כלל לא אוהבת את זה בכלל. אבל מה שקרה פה הוא שזה היה חזק ממני. התחלתי לקרוא וזהו. עד הסוף לא הוא לא עזב אותי. זהו סיפור שחלקו פילוסופי, חלקו מתח, חלק ממנו מדבר על יחסים במשפחה, על זוגיות, הורות, חיים סטודנטיאליים, מה לא. הכל קורה במקצב סטקטו מהיר, מרתק, שואב אותך פנימה לעלילה המורכבת הזו. בקיצור - חוויה.
"בשלב הזה הייתי אמורה להרגיש הקלה. להתקשר לעמי ולהגיד לו, עמי, תירגע, הכל בסדר. להירגע בעצמי. אבל לא. ניסיתי, ולא הצלחתי. הידיים שלי החליקו מההגה. הרגל שלי רעדה. פתחתי קצת את החלון, וסגרתי וגם זה לא עזר. כלום לא עזר. משהו היה לא בסדר. לא הבנתי. הזעתי והזעתי. הים היה גדול מדי ולא בסדר. הדיונות היו גדולות מדי ולא בסדר. הזעתי עוד יותר. מצמצתי בכוונה, הזדקפתי, ...אולי שכחתי משהו בבוקר? אולי... כיביתי את הבוילר, הגז סגור, מכונת הכביסה מכוונת על טיימר לשעה אחת." עמ' 7
כבר שנים שאני עובדת בנתניה. גם גרתי כאן איזה חמש שנים. נתניה קיימת. כמעט כל יום אני נוכחת בזה. אבל שירה, אישה בת כ-40, אשתו של ארנון, אימן של דנה ומעיין נוסעת להציג פרזנטציה בעבודה. בדרך היא עוברת את קיסריה ואז את וינגייט, אבל פתאום מתחוור לה שנתניה לא נמצאת שם. היא המומה מזה, נוסעת הלוך ושוב ומחפשת את נתניה ו... יוק. ואז היא נכנסת עם האוטו במעקה ונחבלת בראשה.
עכשיו אנחנו הולכים בערך 20 שנה אחורה. שלושה סטודנטים במדעי הרוח לומדים ביחד למבחן. אמיר הוא סוג של חנון מהסוג המוכר לכולנו שהוא קצת מוזר והרבה גאון נערץ, אין לו ממש חברים אבל כולם מעתיקים ממנו את החומר שיש לו במחברת. מיכה שהוא דוּש שמנהל מערכות יחסים עם כמה נשים במקביל, ושירה שלנו, ילדה טובה, שאוהבת את מיכה למרות שהיא יודעת שהוא לא נכון לה, וגם שחברתה הטובה מאוהבת בו. במהלך הלימוד למבחן, אמיר, שיש לו כל מיני חברים ממקומות מודיעיניים עלומים, מציע לשירה ומיכה להשתתף בניסוי שהוא עורך. הם צריכים לבחור שלושה פריטים כל אחד, שאותם הם בוחרים להעלים ולא לגלות לאף אחד מהם הפריטים הללו.
מה דעתכם? הייתם משתתפים בניסוי כזה? הייתם רוצים שמשהו או מישהו מהיום יום שלכם ייעלם? אולי גויאבות? אולי המכר הנודניק ההוא?
הם עושים את זה, אבל ממרחק השנים הם אינם זוכרים מה היו הדברים שביקשו להעלים.
"למה נתניה? לא היה לי שום דבר בנתניה. לא הכרתי שם אף אחד לפני עשרים שנה. אם הייתי שונאת את העיר, מישהו מהעיר, אפילו ערים בכלל, מילים שמתחילות באות נ', דברים ליד הים, משהו, דבילי, לא חשוב - אבל לא." עמ' 42
ומאחר שנתניה נעלמה לשירה, היא מאד צריכה לדעת מה עוד עשוי להיעלם לה. וכך מתחילה הטרפת.
וכאן נעצור, לא רוצה לקלקל לכם את החוויה.
יש, מן הסתם, תיאוריה פילוסופית שמסבירה דברים כאלה. גם בספר יש דוגמא של, למשל, עיוורון צבעים, כשאנשים שסובלים מזה לא רואים צבעים שאחרים רואים. גם ביום יום לפעמים אנחנו חולפים על יד עצמים שרק מאוחר יותר אנחנו מבינים שלא הבחנו בהם למרות שהיו שם.
חברות יקרות המליצו מאד, ונתניה קראה לי. אז הנה אני מספרת לכם על הספר הזה שממש כדאי לכם לקרוא. ממש. ואגב, יש הסבר בספר לשם המוזר שלו, זה מסתדר יופי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה