חפש בבלוג זה

יום שבת, 24 ביוני 2023

נאמנות - הרנן דיאז

Trust - Hernan Diaz
מאנגלית: שרון פרמינגר
הוצאת ידיעות אחרונות, 2023
נקרא כספר מוקרא מאתר עברית
 קריינות: רודיה קוזלובסקי

שמו של הספר הזה באנגלית, כמו שתראו למטה כאן, הוא TRUST, שמשמעו לא רק אמון אלא, ואולי בעיקר סוג של קרן נאמנות ומכאן גם שמו העברי. יש בספר גם פן של נאמנות בינאישי אבל הוא עוסק רובו ככולו בעניינים פיננסיים, בהם אינני מבינה כמעט כלום.

מאד קשה לכתוב על הספר הזה. יש משהו סינטטי, מלאכותי ולא מתחבר בחלק מהדמויות. אפילו לא ממש אמין. אבל כשראיתי אותו ברשימת הספרים שתכננתי להזמין לספרייה היה לי ברור שצריך להיות לו מקום אצלנו על המדף. אין לי ספק שיהיו קוראים שהוא ירתק אותם. לי היו העמודים הראשונים קשים. כאמור, אני מבינה קטנה מאד בענייני פיסקאליים, אילי ההון אינם מוכרים לי ולכן גם לא ממש מעניינים אותי, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהספר כתוב טוב והוא איכשהו מושך מאד לקריאה (או במקרה שלי להאזנה.) פרס פוליצר שזכה בו גם הוא עשה לו "קידום מכירות" מבחינתי. 

יש כאן ארבעה אנשים שמובילים בכספם את העולם הכלכלי באמריקה. אבל כולם מובילים אל דמות אחת שאליה בעצם מתנקז הסיפור הזה. איל ההון אנדרו בוול מזמין את איידה כסופרת צללים לכתוב את סיפור חייו לאחר שסופר אחר כתב עליו סיפור שלא תאם את ציפיותיו. איידה, ביתו של סדר דפוס, פילוסוף מוזר וצייקן, כותבת את הסיפור תוך ניסיון להבין את המוטו שמעלה אנדרו להסבר על התנהלותו הכספית, לפיו מי שעושה טוב עבור עצמו, גם עושה טוב לכלל החברה. אבל זה לא ממש הכרחי, כולנו יודעים, וזה לא משכנע גם כאן. כי בשפל של 1929, למשל, באמצעות טריק מתוחכם שמובהר לקראת סוף הספר, הצליח בוול כשהעולם קרס. 

מילדרד, אשתו האהובה של בוול מצטיירת על ידי בעלה כאשת ספרות, חובבת מוסיקה ואשת חברה לאנשי רוח ואמנים שונים, אך לא מבינה בעסקים. היא תורמת גם פיננסית וגם עניינית לניהול המקצועי של מוסדות כאלה, אך אינה עוסקת בצד הכלכלי שלהם. כך אנדרו רוצה שיכתב בספר שלו. אך האם באמת זו היתה מילדרד, אותה אהב אהבת נפש ככל שאופיו איפשר זאת? האם באמת לא ידעה מימינה ומשמאלה בכל מה שקשור לעסקיו הנרחבים? 

"אינטימיות עלולה להיות עול בלתי נסבל כאשר חווים אותה לראשונה לאחר חיים שלמים של יחידאות גאה ומבינים פתאום שבזכותה העולם נעשה שלם... וכך, כאשר נֵטֶל כל השאלות והדאגות האלה מביא להתכנסות עצמית חוזרת, האושר החדש שנמצא בזוגיות נהפך לביטוי עמוק יותר של אותה בדידות שלכאורה נותרה כבר מאחור."

אם תחילת הספר גרמה לי לפעמים לרצות לנטוש אותו, לקראת הסוף הוא התרומם מאד. אם בחלקים מסויימים בספר יש ממש רשימות: של תכונות, של מקומות, של אנשים - הרי בהמשך העלילה נוסקת לגמרי, זורמת ומעניינת מאד. הכתיבה אכן מיוחדת וגבוהה, ואתם יודעים? יש משהו מושך בניסיון להבין אנשים כאלה שהם סוג של רובוטים חסרי רגש, בניסיון לקלף את הקליפה התבניתית כדי לראות אם ואיזו אישיות יש שם בפנים.

 

 

  

  

 
  

 


 



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה