חפש בבלוג זה

‏הצגת רשומות עם תוויות השפל הגדול. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות השפל הגדול. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 24 ביוני 2023

נאמנות - הרנן דיאז

Trust - Hernan Diaz
מאנגלית: שרון פרמינגר
הוצאת ידיעות אחרונות, 2023
נקרא כספר מוקרא מאתר עברית
 קריינות: רודיה קוזלובסקי

שמו של הספר הזה באנגלית, כמו שתראו למטה כאן, הוא TRUST, שמשמעו לא רק אמון אלא, ואולי בעיקר סוג של קרן נאמנות ומכאן גם שמו העברי. יש בספר גם פן של נאמנות בינאישי אבל הוא עוסק רובו ככולו בעניינים פיננסיים, בהם אינני מבינה כמעט כלום.

מאד קשה לכתוב על הספר הזה. יש משהו סינטטי, מלאכותי ולא מתחבר בחלק מהדמויות. אפילו לא ממש אמין. אבל כשראיתי אותו ברשימת הספרים שתכננתי להזמין לספרייה היה לי ברור שצריך להיות לו מקום אצלנו על המדף. אין לי ספק שיהיו קוראים שהוא ירתק אותם. לי היו העמודים הראשונים קשים. כאמור, אני מבינה קטנה מאד בענייני פיסקאליים, אילי ההון אינם מוכרים לי ולכן גם לא ממש מעניינים אותי, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהספר כתוב טוב והוא איכשהו מושך מאד לקריאה (או במקרה שלי להאזנה.) פרס פוליצר שזכה בו גם הוא עשה לו "קידום מכירות" מבחינתי. 

יש כאן ארבעה אנשים שמובילים בכספם את העולם הכלכלי באמריקה. אבל כולם מובילים אל דמות אחת שאליה בעצם מתנקז הסיפור הזה. איל ההון אנדרו בוול מזמין את איידה כסופרת צללים לכתוב את סיפור חייו לאחר שסופר אחר כתב עליו סיפור שלא תאם את ציפיותיו. איידה, ביתו של סדר דפוס, פילוסוף מוזר וצייקן, כותבת את הסיפור תוך ניסיון להבין את המוטו שמעלה אנדרו להסבר על התנהלותו הכספית, לפיו מי שעושה טוב עבור עצמו, גם עושה טוב לכלל החברה. אבל זה לא ממש הכרחי, כולנו יודעים, וזה לא משכנע גם כאן. כי בשפל של 1929, למשל, באמצעות טריק מתוחכם שמובהר לקראת סוף הספר, הצליח בוול כשהעולם קרס. 

מילדרד, אשתו האהובה של בוול מצטיירת על ידי בעלה כאשת ספרות, חובבת מוסיקה ואשת חברה לאנשי רוח ואמנים שונים, אך לא מבינה בעסקים. היא תורמת גם פיננסית וגם עניינית לניהול המקצועי של מוסדות כאלה, אך אינה עוסקת בצד הכלכלי שלהם. כך אנדרו רוצה שיכתב בספר שלו. אך האם באמת זו היתה מילדרד, אותה אהב אהבת נפש ככל שאופיו איפשר זאת? האם באמת לא ידעה מימינה ומשמאלה בכל מה שקשור לעסקיו הנרחבים? 

"אינטימיות עלולה להיות עול בלתי נסבל כאשר חווים אותה לראשונה לאחר חיים שלמים של יחידאות גאה ומבינים פתאום שבזכותה העולם נעשה שלם... וכך, כאשר נֵטֶל כל השאלות והדאגות האלה מביא להתכנסות עצמית חוזרת, האושר החדש שנמצא בזוגיות נהפך לביטוי עמוק יותר של אותה בדידות שלכאורה נותרה כבר מאחור."

אם תחילת הספר גרמה לי לפעמים לרצות לנטוש אותו, לקראת הסוף הוא התרומם מאד. אם בחלקים מסויימים בספר יש ממש רשימות: של תכונות, של מקומות, של אנשים - הרי בהמשך העלילה נוסקת לגמרי, זורמת ומעניינת מאד. הכתיבה אכן מיוחדת וגבוהה, ואתם יודעים? יש משהו מושך בניסיון להבין אנשים כאלה שהם סוג של רובוטים חסרי רגש, בניסיון לקלף את הקליפה התבניתית כדי לראות אם ואיזו אישיות יש שם בפנים.

 

 

  

  

 
  

 


 



יום שבת, 16 ביולי 2022

ארבע הרוחות - כריסטין האנה

 

The Four Winds - Kristin Hannah
מאנגלית: אינגה מיכאלי
הוצאת מודן, 2022, 458 עמודים, באתר עברית
נקרא בקובץ דיגיטלי

מיררתי. ים של דמעות. איפסנתי את הציניות הרחק ממני. יש פה סיפור של אנשים שורדים. רעב, בצורת, נושכים שפתיים ומושכים בעול. סופות חול איומות שחונקות הכל. תחשבו צהוב, מדבר, רוחות, אבק, קמילה, יובש קיצוני. ואז יש את הגדולים העשירים שמנצלים את חוסר היכולת של התושבים החדשים לבחור, את הפוליטיקאים המסואבים, ואת התסכול האינסופי. פחד ואומץ, העזה ובריחה. יש כאן מהכל, וזה מסופר כך שלא ניתן להניח לסיפור הזה, המסופר בגוף ראשון, אפילו לרגע.

1921. אלזה (אלסינור) נולדה למשפחה עשירה ומתנשאת, והיתה ילדה לא אהובה בגלל כיעורה. הכבשה השחורה. הציפייה ממנה היתה להישאר בבית בגלל רגישות גופנית שייחסו לה, ולא להיראות בחברה. היא סיגלה לעצמה דימוי גוף נמוך וחוסר ביטחון עצמי קיצוני, אבל יום אחד יצאה מהבית בלילה, לבושה בשמלה יפה ופגשה את רפאל (רייף), הצעיר האיטלקי שלימד אותה לאהוב. אלא שאגב כך גרם לה להטיל חרפה על משפחתה, שגירשה אותה מהבית ללא היסוס. "עובדה מצערת היא שגם בגיל שלושים ושמונה, כאישה בוגרת ואם לשני ילדים, היא עדיין שנאה להיכנס למקומות שכאלה. אף שלא ראתה את הוריה כבר שנים, מסתבר שמורת רוחם של הורים באשר הם היא קול חזק ונוכח שמעצב ומגדיר את הדימוי העצמי של האדם." עמ' 62

היא מגיעה לחווה של משפחת מרטינלי בטקסס, נישאת לרייף שלא בטובתו ויולדת לו שני ילדים, את לורדה ואת אנטוני (אנט). היא מתחברת להורים המבוגרים שלו, רוז וטוני, שויתרו על חלומם לגביו, ועובדת קשה כדי לכפר על הדרך בה הגיעה אליהם. 

1934, לאחר שנים של שגשוג, באה הבצורת, הסופות הנוראות והקושי לנשום. רייף החולם נעלם. היא נשארת לעבוד בחווה ומנסה לשרוד עם ילדיה. אך בלית ברירה נאלצת לעזוב עם ילדיה ונוסעת לקליפורניה, ארץ החלומות, לחפש עבודה. אנשים רבים מגיעים לשם גם הם, ונלחמים על כל מקום עבודה, גם בשכר מבזה של פרוטות. "ארבע רוחות השמיים העיפו אותנו לכאן, אנשים מכל קצווי המדינה..." עמ' 430. 

היא סופגת השפלה אחר השפלה, דחייה של התושבים המקומיים שמתייחסים אליה ואל ילדיה כפולשים לא רצויים. הם סובלים מחום קיצוני, מרעב ומתנאי מחייה בלתי אפשריים, ממש לא אנושיים. עשירי המקום, בעלי החוות שעושים יד אחת עם השלטונות לא מהססים להפחית משכרם, להגדיל את עוניים, ולשעבד אותם אליהם ללא יכולת לעזוב.

המבנה של הסיפור מוכר. יש כאן קושי ואז התגברות מסויימת ומעט נחמה, ואז שוב קושי, שמתגבר והולך, ואז סוג של פיתרון. ושוב קושי, ואז - מאבק - לגדול או לחדול. ובכל זאת הקריאה מואצת בכל פעם. מושכת, מהפנטת. האם תהיה פה הצלחה? אור בקצה המנהרה? אולי כישלון מהדהד? אמריקה הגדולה, החופשית, הדמוקרטית מאכזבת את תושביה החלשים באכזריות אין קץ. האם יימצא פיתרון?

"היא עצמה את עיניה לרגע, נזכרה פתאום בפעם הקודמת שהרגישה מפוחדת ובודדה כל כך, אי-שם בעבר, כשחלתה בילדותה. זו הייתה הפעם הראשונה שסבה רכן מעליה ולחש באוזנה, תהיי אמיצה, ולאחר מכן הוסיף, או לפחות תעמידי פנים. זה אותו הדבר." עמ' 198

בהערת המחברת כותבת האנה: "בכתיבת הסיפור הזה ניסיתי להיצמד עד כמה שיותר לעובדות היסטוריות. השביתה שמתוארת בספר אמנם בדיונית, אך מבוססת על שביתות רבות שפרצו בקליפורניה בשנות השלושים. גם העיירה וֶלטי היא פרי דמיוני. המקום העיקרי שבו סטיתי מעט מהתיעוד ההיסטורי הוא ברצף האירועים. יש מקרים שבהם בחרתי לשנות תאריכים כדי להתאים לנרטיב הבדיוני שלי. אני מתנצלת מראש בפני ההיסטוריונים ושאר המלומדים שחוקרים את התקופה." עמ' 456

הספר הוא מסוג הספרים הבלתי עזיבים, כמו שהאנה יודעת לכתוב. יש בו עצב גדול, אבל גם אהבה, מסירות גדולה, אימהוּת אמיצה וערכית. הדמויות נהדרות, כל אחת בדרכה. מומלץ מאד. מאד.