מרגו צריכה כסף - רופי ת'ורפ

Margo's Got Money Troubles - Rufi Thorpe

מאנגלית: לי עברון

הוצאת מטר,2025, 336 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

זהו ספר שמתאים במיוחד למועדון קריאה, מה שנקרא ספר כוסברה. יש שיאהבו מאד מאד ויש שממש לא. אבל אף אחד לא יוכל לומר שאין מה להגיד עליו. הוא מייצר בקורא/ת רוך וחמלה, וגם חיבה, אל דמויות, מעשים ותכונות שאולי יוצרות בו/ה אנטגוניזם. לו רק בגלל זה שווה מאד לקרוא אותו. מקווה שתסלחו לי אם אשתמש כאן במילים בוטות, אבל הספר רווי בהן, במקומות המתאימים.

יש בספר הזה שני מסַפרים. יש את המספר-היודע-כל, ויש את מרגו, שמספרת את הדברים שקורים לה, שלפעמים מדברת אלינו בגוף ראשון ולפעמים אף פונה אלינו מחוץ לסיפור. כך זה מתחיל:

"תכף תתחילו לקרוא ספר חדש, ולמען האמת אתם קצת מתוחים. אתם מקווים שהקסם יקרה כבר בשורות הראשונות, שתשקעו בסיפור כמו באמבטיה חמה ותתמסרו לו לגמרי. אבל על התקווה הזאת מעיב החשש שלמעשה תצטרכו ללמוד שמות של המון דמויות ולעקוב בנימוס אחר ההתרחשויות, כאילו אתם משתתפים במסיבת טרום-לידה של מישהו שאתם בקושי מכירים. וזה בסדר, אלוהים יודע שכבר התאהבתם בספרים שלא תפסו אתכם בפסקה הראשונה. אבל אתם בכל זאת מקווים שזה יקרה, מקווים שהם יכבשו אתכם במעמקי נפשכם וינשקו אתכם בצוואר." 

מרגו היא אישה צעירה בת 19 הלומדת בקולג', והמרצה שלה, מארק, מכניס אותה להיריון. היא לא אוהבת אותו במיוחד, והיא גם לא חושבת שהוא אוהב אותה במיוחד. אבל היא מחליטה להמשיך עם ההיריון וללדת. כולם בסביבתה מנסים להסביר לה שזה יהיה מעל לכוחה. היא ממשיכה בתהליך לא מתוך חשיבה מעמיקה של כל מה שכרוך בכך, אלא משום שלדעתה כך עושים אנשים טובים.

"מרגו ידעה שכל מה שקרה עם מארק היה מזויף, הכי מזויף שיש. ובכל זאת, התוצאה היתה אמיתית מאין כמוה, והיא תזדקק לעזרה כדי לממן אותה." עמ' 78

"איך להפוך מעוד זוג ציצים אנונימי לזוג הציצים היחיד שמשנה? ההרגשה צריכה להיות אמיתית, אבל איך מעבירים אותה? איך מעבירים  את הדרך שלך להתהלך בעולם כאילו אי אפשר לפגוע בך, אף על פי שאת נפגעת נורא, אבל יש משהו יפה כל כך בחופשיות, בחוסר הזהירות, ו... ובאומץ שיש בזה." עמ' 187

הילד נולד והוא נקרא בודהי, (השם הוא קיצור של בודהיסאטווה  - אם תהיתם - האיש החותר להארה. תודה לך, לי.)  היא מבינה שהיא לא תוכל לכלכל אותה ואותו ללא עבודה שתאפשר לה להיות איתו, להיניק אותו ולחנכו כמו שהיא רוצה, ולכן היא פותחת חשבון באונליפאנס, שם היא מצטלמת בעירום. היא גם מקבלת לחשבון שלה תמונות של איברים גבריים ומדרגת את כולם גבוה. אביה, שלא היה שם בילדותה, ושהיה מתאגרף מפורסם בעבר, מגיע אליה ומנסה לעזור. זה מתחיל להשתלם כלכלית. אבל אז נערמים קשיים. בשלב מסויים היא אף מאויימת על ידי מוסדות המדינה שבודהי יילקח ממנה, והיא נבדקת על ידי גורמים בירוקרטיים שמשתדלים למצוא דופי בכל מה שהיא עושה. אז היא יוצאת למלחמה על הצדק שלה.

סקס סמים ורוקנרול? אפשר לומר. אין פה תיאורים גרפיים, אם חששתם מזה. אבל יש "גסויות"כמו זין, כוּס וכו'. זה מאד מתאים פה לסיפור של מרגו, ולדמות שלה, שאין ברירה אלא לחבב אותה עד מאד. מומלץ מאד. 

  

  

  

  

 

האיש הקטן שבירח - סטודיו אימג'בוק

The little man in the moon 

 מאנגלית: מאיה שוהם פלאי

איורים טניה לוורס

הוצאת שוקן לילדים, נובמבר 2025, 30 עמודים קשיחים בתוך מארז עם תיבת נגינה

יובלי, הנכד הכי צעיר שלי הוא כבר איש בן 20 חודש. אפשר לומר שהוא בדיוק בגיל הזה, שבשבילו לישון זה די לחלשים.

המארז המוזיקלי החמוד הזה נראה לי מתאים לו בדיוק. זוהי קופסה בצורת ירח מחייך, שמתחתיה יש מעין רגל עגולה שאם מסובבים אותה שומעים מנגינה שקטה ונעימה. כשפותחים דלת קטנה מלפנים מוצאים שלושה ספרונים, כל אחד מהם מכיל 6 דפים קשיחים עם סיפור שמתאים בדיוק להשכבה לגילים האלה. מעט טקסט וציורים מקסימים. בכל ספר יש נוהל השכבה מקובל ומחוייך כשהירח ניבט מהחלון ומלווה את החוויה.

הספרון הראשון נקרא שלום שלום ובו מסופר על ארנבונת שאימה משכיבה אותה לישון. 

בספרון השני, הנקרא חלום מתוק, אביה של מיצי החתלתולה משכיב אותה ובספרון השלישי, ששמו מנגינה מתוקה, נרדמת הברווזונת לצלילי נגינת חלילו של הירח המציץ מהחלון.

גודלם של הספרונים מתאים בדיוק לכף ידו הקטנה של יובלי, ואני מקווה שזה יקדם אצלו, במיוחד עכשיו כשכל כך קר והרוח שורקת בחלונות, את הרעיון המכובד והחשוב שלישון זה דווקא כיף.

דוקטור, בואי אצלי - מירה מגן

Next in Line - Mira Magen

הוצאת זמורה, 2025, 256 עמודים מודפסים

איזה ספר נהדר! השפה פשוט מלאכת מחשבת מענגת והעלילה מדוייקת, אינה מתפשרת ואינה מתייפייפת, היא סוחפת וקולחת, למרות שהמסופר בה בד"כ מורכב ולא קל. 

אני אוהבת את הכתיבה של מירה מגן, ותמיד מתפעלת מהעברית היפה שבה היא מפנקת את קוראיה. כל פעם נראה לי שהספר האחרון שלה שקראתי הוא הטוב ביותר, וזה אינו יוצא מן הכלל. 

גליה אושרי היא רופאה המטו-אונקולוגית בבית חולים. היא רווקה דתייה, והיא אחת משלוש אחיות נשואות ואימהות לילדים מבית מסורתי. גליה נמצאת בזוגיות פושרת (מצידה) עם קולגה שלה, רופא בכיר יותר במחלקה שלה, ששמו ענר. ענר הוא אלמן ויש לו שתי בנות פעוטות, והוא בטוח לגמרי בקשר ביניהם.

חולים רבים יש במחלקה בה עובדים גליה וענר, והעבודה בה היא מואצת תמיד ומלחיצה. מן הסתם, זהו עיסוק בעניינים של חיים ומוות. שניהם מוכרים כרופאים מקצועיים ביותר, שאינם מניחים לרגשות שלהם להיות חלק מהטיפול בחולה. זה מה שמצופה מהם הן מהחולים ובני משפחותיהם והן מהצוות הרפואי שסביבם. גליה נשארת מחושבת ומקצועית מול כל החולים, גם מול מי שמאשימה אותה בקול גדול במותו של בנה הקטן. היא נדרשת להיות כזאת גם מול בני משפחתה שמציבים בפניה אתגרים לא פשוטים. 

"רציתי להניח יד על בטנה ולנחם את היצור המתהווה, מוחו טרם הושלם, ריאותיו עוד לא בשלו והן צנופות עדיין ומכורבלות זו אל זו. הייתי אומרת לו שיחד עם זקיקי השיער והציפורניים שהוא מצמיח, שיצמיח גם כנפיים קטנטנות שימריאו אותו הרחק וגבוה מעל כל השִיט העכור והכעור הזה, הייתי אומרת לו, תקשיב לי טוב עוּבָּרצ'יק, הרחם הוא פונדק דרכים, אתה לא חייב לו כלום בשנייה שאתה יוצא." עמ' 137

אבל יום אחד מגיע למחלקה נער חולה אנוש מלווה באביו הכריזמטי, והם מערערים את שיקול דעתה. הקשר בין גליה לענר מושפע מכך והספר סוחף את הקורא בכוח משיכה בלתי רגיל אל ההחלטות שיתקבלו ביניהם ואל מה שקורה לגליה מבפנים כשהיא מנתחת בצורה בהירה וללא הנחות את רגשותיה.

הספר מציג בפנינו תככים שקורים בבית החולים, מאיר את המורכבות שבחיי המשפחות ברוכות הילדים ובמיוחד את ההתמודדות של רופאים ורופאות בעבודתם המפרכת. 

בשתי מילים: מעדן ספרותי. 

"סיפרתי לה שלפני יומיים קניתי צרור ירוק של פרחי נץ החלב, ניצנים בוסריים זעירים סגורים, רכובים זה על גבי זה, אסופים אל גבעולים גסים. אתמול שני פרחים כתומים ראשונים פקעו את קליפת הניצן והנצו, הבוקר נוספו שלושה ובהמשך הימים יהיו כנראה עוד. מישהו יכול לנבא מי מגולמי הפרחים האלה יצליח להרחיב את פתחו, לקרוע לו מוצא ולפרוח? ומי יישאר מקופל וצנוף במעטפת שלו, יצטמק ויכמוש בתוכה?" עמ' 199

לבן מכבסים בתשעים מעלות - ברוניה ז'אקל

Belo se Pere na Devetdeset - Bronja Zakelj

מסלובנית: שי סנדיק

הוצאת אריה ניר, מודן, 2026, 256 עמודים

קוראים לך מיטה, ואני קוראת לך אמא. כמה שאת יפה וכמה שאת שלי." עמ' 11

זהו מעין מכתב שכותבת ברוניה, שבתחילת הספר היא ילדה בת 6, ובסוף אישה בוגרת, לאימה החסרה. הספר מלווה את התבגרותה, בפכים קטנים, לכאורה תיאורי שגרה של לחם ומלח, המתוארת פה ברגישות, גם בכאב אך גם בהומור. המון תמימות ילדותית יש כאן, לצד ראייה רגישה ומדוייקת של הילדה. ברוניה רואה ומצביעה על דברים כהוויתם, מה שמבוגרים רוצים לפעמים להחריש. יש דברים שאסור לומר אותם בזמן ובמקום שהיא נמצאת בו, ואנחנו איתה.

זה מתחיל כסיפור תמים אבל מתפתח ונוגע בכאבים, פיזיים ונפשיים, של מחלה ואובדן, ושל בדידות. 

הספר מתחיל ביוגוסלביה בתקופתו של טיטו. סלובניה היתה אז חלק אוטונומי בממלכה הזאת שאיחדה כמה עמים סלאביים. ב- 1991 הכריזו קרואטיה וסלובניה על עצמאותן. סלובניה, שרוב הספר מתרחש בה, היא היום  רפובליקה המצורפת לאיחוד האירופי ולנאטו. 

"אז אני מאמינה שלויזה לא ראה את דדה, ומאמינה שהוא גם לא ראה אותי, כי הייתי אז קטנה מאד, וכשאתה קטן מאד, לפעמים מישהו לא רואה אותך. כי אם הוא רואה אותך, הוא אוהב אותך, כי כשאתה קטן מאד, כולם אוהבים אותך. אבל אני לא אומרת כלום, רק מתכרבלת בחיקה הגדול, הרך והפרחוני, והיא לוחשת לי לתוך השיער, "פרפר שלי, פרפר זהב קטן שלי."" עמ' 40

ילדותה  הנעימה של ברוניה ז'אקל, המלווה בשעשועים עם אחיה, סבתה ואימה הנערצת, נקטעת באחת כשאימה נעלמת מחייה. ברוניה מדברת אל אימה ומשתפת אותה ברגעים בחייה, בצל האירועים המשמעותיים ביוגוסלביה ואח"כ בסלובניה, עם האוכל המיוחד, המקומות השונים, והיחסים במשפחה המורחבת והחברים. זה מגיע עד הפרטים האישיים ביותר. אנחנו מלווים את ברוניה וחווים יחד איתה את בדידותה, למרות שרוב הזמן היא מוקפת במשפחה וחברים רבים. ברגישות רבה היא מעבירה אלינו בספר האוטוביוגרפי הזה, את היותה בלתי מובנת גם על ידי האנשים הקרובים ביותר אליה, ע"י אביה המתנכר לה גם בשעות שהיא הכי צריכה אותו, וגם על ידי כל אלה, שגם אנחנו מכירים כאלה אולי, שבוחרים לברוח מהאמת, לייפות אותה או להתכחש לה. אנחנו מכירים, הרי, את אלה שאומרים לך שהכל יהיה בסדר גם כשאתה יודע שלא. זה לא מנחם, זה רק מתסכל אותה ומדגיש את בדידותה בתוך הסיטואציה.

הקורא מתלווה אל ברוניה, אל הזוגיות שלה עם אורבן, אל היחסים המיוחדים עם אחיה רוק, עם סבתה האהובה והמכילה מכולם המכונה דדה, ואל בני משפחתה וחבריה במעגלים השונים. לכל אחד מהם יש דרך מיוחדת לו להתמודד עם מה שמוצב לפניו בסביבה ובחייה הקשים של ברוניה. אימה החסרה נמצאת שם כל הזמן, והגעגוע אליה נוכח בכל רגע בחייה.

זהו ספר מאד לא קל, לא בטוחה שהוא נכון לבעלי בטן רגישה, אבל מי שבוחר בו, לא יוכל לעזוב אותו עד הסוף, ויזכה בחוויה מזוקקת מיוחדת מאד. זהו ספר שונה מאד מכל מה שהכרנו, הוא פשוט וכן ויש בו המון רגעים קטנים יפהפיים של יום יום, שמצטרפים לחווייה גדולה ונהדרת. 

למטה תראו את הכריכות האחרות שהודפסו בעולם. להפתעתי, לא מצאתי הוצאה מערבית של הספר, אך הוא עובד בימים אלה לסרט קולנוע. 

  

  

 

 

ברבורים שחורים - יורם רומם

Black Swans - Yoram Romem

הוצאת ניב, 25, 369 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

ראשית, גילוי נאות: המחבר הוא חבר ותיק של המשפחה שלי. הוא חברו הטוב של אחי עופר ז"ל מקורס טיס ואחריו. קראתי את הספר הקודם של יורם רומם ואהבתי מאד. 

רציתי לקרוא את הספר הזה כי ידעתי שהאיש מעניין, ושכדאי לשמוע מה יש לו לומר. קצת חששתי מהנושא הראשי, שמדבר על אחורי הקלעים של חברת הייטק. יְלָדַי עובדים בחברות כאלה ובכל זאת אני יודעת מעט מאד על הצדדים העסקיים שם. 

זהו סיפור על חברה ישראלית שממציאה מוצר שמדליק אור אדום ומתריע על מצבים רפואיים מסכני חיים. 

הסיפור מתחיל מקטע בסיפור חייו של יורם, המכונה כאן יואב. הוא נמצא בדיסלדורף בעיצומם של החיים, עבודה, משפחה, לימודים, כשלפתע מחצית גופו קורסת ומשתתקת. כנווט קרבי לשעבר בחיל האוויר הוא יודע שבמטוס יש נורות אזהרה וכשהתקלה חמורה נדלקת נורת "מאסטר קושן". יואב, הגיבור הראשי בספר, יחד עם שותפו אמוץ, רוצים להמציא מין מאסטר קושן כזה לגוף, שיתריע על מצבים רפואיים קריטיים, בזמן, כדי להספיק ולהציל את המצב. החלום הזה מלווה את יואב זמן רב.

"ברבורים שחורים" הוא מושג שמשמעותו אירוע קרדינלי שמשנה סדרי עולם. ברבור שחור כזה קרה לכולנו בתקופת הקורונה. ברבורים שחורים כאלה קרו גם לממציאים הישראלים כאן שרצו להציל את העולם עם גופיה נלבשת שתתריע על אירוע לבבי, מבלי לאלץ את הלובש אותה לשנות את שגרת חייו.

המצאה כזאת צריכה להישען כלכלית על גורמים רבים. היזמים פנו לסין. סין מתנהלת בצורה שונה מאד ממה שאנו רגילים במערב, וכאן נתקלה החברה בברבור שחור ראשון. הקורונה שסגרה את העולם היתה הברבור השני. בשליש השלישי של הספר פוגשים עוד ברבור שחור - מחלתו הקשה של יואב. גם כאן כמו בחלקים אחרים של הספר מה שמציל את המצב הוא מחקר מעמיק ושאיפה לידע, וזה תמיד מעניין. וגם כאן מואר המוטו, שאם אתה רוצה ומאמין, עליך לעשות כל מה שניתן כדי להשיג את המטרה שלך. 

כאמור, אני מבינה קטנה מאד בעסקים ובתככים כלכליים ולכן החלק הזה בספר קצת דשדש לי, אבל עד האמצע ומן השליש השלישי הוא היה מרתק. מאד בער לי לדעת מה קרה בסוף, והכי חשוב היה לי לדעת מה קרה ליואב. אני לא מתכוונת לעשות כאן ספויילר, חלילה. תצטרכו לקרוא ולגלות בעצמכם. כדאי לכם.

מומלץ. 

 

אהבה בשש תיבות - מיכל בראון

 

Love in Six Bars - Michal Brown

הוצאת כנרת זמורה, 2025, 268 עמודים 

דניאל בון הוא איש בודד שגר לבד בניו יורק ומחפש בכל העולם כלי קשת נדירים עבור לקוחות מליונרים. אביו אנטון חי בקליפורניה והם אינם בקשר למעט אותן פעמים בודדות בשנה בהן דניאל נוסע אליו. אימו, אן, אליה היה קשור מאד, נפטרה לפני שנים. עכשיו מזומן בון אל אביו שלוקה בדמנציה והוא מביא אותו אליו לניו יורק. הוא מקווה לחדש את הקשר ביניהם, למרות כעס עמום שיש בו כלפיו מאז מות האם. בון (כך הוא נקרא בספר) הוא איש קר ומופנם, ומנוכר מבחירה. יש רק שלוש דמויות אליהן הוא קשור, האחת, ויקטוריה אישה מבוגרת מאד, שבון קורא לה נערתי, בעלת חנות ספרים הנקראת הנסיך היפה צ'רלי. הוא מבקר אותה בכל פעם שהוא חוזר מאחד ממסעיו העסקיים ומביא לה תמיד כדור זכוכית עם פתיתי שלג. שתי הדמויות האחרות הן יחזקאל, הנביא ההומלס שגר באיזור, שצועק פסוקים מהספר התנ"כי, וממנו כולם מתעלמים, וכלבו של יחזקאל הקרוי שופטים, אליו הוא נקשר מאד. (לדעתי, כלב מוסיף תמיד את התבלין הנכון לכל ספר.)

המקום היחיד שבון מרגיש בו מעט חום הוא במועדון ג'אז שכונתי קטן בווילג' שבו הוא מנגן על הקונטרבס שלו.

יום אחד, כשהוא מחכה בטרקלין בשדה התעופה לטיסה שלו, ניגשת אליו ויויאן, אישה צבעונית, רעשנית ומלאה מרץ והיא מחזרת אחריו. היא מספרת ששמעה אותו מנגן במועדון והוקסמה. בהתחלה הוא מסתייג מזה מאד. אבל היא אינה מוותרת.

"באותו רגע מדויק, שמע נקישה מתכתית קטנה, צליל ברור ומוכר, הרגע בו המפתח משלב את הזיזים של המנעול ונועל אותו. הוא ידע שהוא צועד היישר אל תוך שטח ההפקר האמיתי, המסוכן, אל בין זרועותיה של האינטימיות." עמ' 117

בספר נוכחים מאד כלי הקשת המיוחדים שבון צד ממקומות שונים. המוסיקה שמתנגנת מהכלים האיכותיים מביאה אותו לגבהים רגשיים שאינם מאפיינים את חייו היבשים. גם ויקטוריה וגם ויויאן, שתי הנשים הקשובות לו, גורמות לרגשותיו להתרומם ומשיבות לו עושר נפשי שלא היה מוכן לו בעבר. חבריו שנעלמו מחייו וכן אביו שבריאותו מדרדרת, מוסיפים פן רגשי אחר, לא פחות עמוק. המוסיקה מוסיפה, כמובן, יופי לעלילה. 

אספר לכם סיפור קטן מילדותי. גרתי בשכונה בבאר שבע שבה כמעט כל הילדות למדו לנגן על פסנתר, הבנים - בכינור. אני לא הייתי יוצאת מן הכלל בנושא הזה והורי קנו לי פסנתר ישן, "שטגמילר", דרך חבר של קרוב רחוק שלהם שהיה מנצח בתזמורת. ניגנתי בהתחלה בהנאה גדולה. הפסנתר היה ממוקם בסלון ועליו, כמקובל, פסל של ראשו של בטהובן עם מפית קרושה מתחתיו. משבגרתי רציתי משהו אחר. ניגנתי עם חברה בגיטרה ורציתי גם אורגן. הורי איימו שבשביל לקבל אורגן אצטרך לוותר על הפסנתר, ואני התעקשתי. קיבלתי אורגן והפסנתר נמכר. הקונים הגיעו לביתנו עם טנדר והעמיסו את הפסנתר שלי שהיה איתי כ-10 שנים ונסעו. די מהר התחרטנו כולנו. אבל הפסנתר הזה לא שרד את הדרך, ובסיבוב חד שעשה הנהג הוא נפל מהרכב, ושוב לא ניתן היה להציל אותו. נשארתי עם גיטרה ואורגן. היום אינני מנגנת עוד, אבל המוסיקה מתנגנת בי, ולפעמים אני מוצאת את אצבעותי מנגנות מנגינה בלי קלידים. 

"הוא הגביר את הקצב, והקונטרבס שלו שר. כשהרגיש שמלאה השעה, הסתובב בגופו, חשף את עצמו לקהל, וניגן עד שנשמעו האשמה שלו, והפחדים, ובדידותו, וכאבו הקר, והבושה, והכמיהה. בון התרומם עם המוסיקה, מוביל אותה ומובל על ידה, עד שהפכו לאחד." עמ' 256

הספר מתרחש ברובו בניו יורק, יש בו תיאורים של העיר בעיקר בפן המנוכר שלה. הייתי רוצה להבין יותר את הקשר של בון עם כל אחד מהוריו, אבל הספר קולח והוא מומלץ.

שליח הספרים - קרסטן האן

 

Der Buchspazierer - Carsten Henn

מאנגלית: נעה בן פורת (אבל המקור הוא בגרמנית)

 הוצאת תכלת, 2025, 221 עמודים מודפסים

"אה, לא משנה כמה ספרים אני קורא, תמיד יהיו עוד ספרים שלא קראתי. זאת הטרגדיה. מי שנהנה מקריאה רוצה לקרוא כל ספר טוב שיוצא לאור." עמ' 100

קרל קולהוף הוא מוכר ספרים שעובד בחנות ספרים בבעלותו של איש זקן וחולה, כשליח.  הוא עושה זאת כבר עשרות שנים. הוא בוחר עבור לקוחותיו את הספרים שמתאימים להם ומביא אותם אליהם הביתה בנתיב קבוע מראש. זוהי תמצית חייו למעשה. הוא איש זקן ובודד והממשק החברתי היחיד שיש לו הוא בדרך זו בלבד. לכל אחד מלקוחותיו הוא נותן שם ספרותי משלו, ולחתול שלו הוא קורא כלב. יום אחד נכנסת לחייו ילדה בת 9, שמציגה את עצמה בשם שסקה, ומלווה אותו בדרך אל לקוחותיו. בדרך היא מלמדת אותו פרק ביציאה מהשיגרה, בחיבור חברתי שיאפשר לו להתגבר על הבדידות שלו, וגם מספרת לו על חייה המיוחדים. זו חברות שמתפתחת ודרכה אנחנו פוגשים אנשים מיוחדים וספרים רבים רבים.

אבל אז, בעל החנות נפטר, וביתו שיורשת את החנות מפטרת את קרל מעבודתו.

זהו ספר שעניינו מילים, ספרים, ספרנים ומוכרי ספרים, הוצאות, ביבליופילים בכלל. אתם שנכנסים אלי לבלוג, בוודאי יכולים להרגיש בספר הזה כמו בבית. אני מצאתי את עצמי מזדהה עם משפטים רבים בו. במרכז נמצאת הדילמה האמיתית של כל שוחר ספרים. כספרנית, אני מתלבטת לא פעם כשאני מתבקשת להמליץ למישהו על ספר. איך אני יכולה לדעת מה יתאים לו, מה הוא מבקש שיקרה לו במהלך הקריאה, ומדוע דווקא הספר הזה הוא זה שאמור להיקרא עכשיו על ידו. המפתח, מן הסתם, נמצא במה שלמדתי בתקופה הארוכה בה התנדבתי בער"ן. צריך להקשיב. להקשיב מאד. במקרים רבים הקורא שידר לי בדיוק מה הוא צריך או רוצה, ומכאן הבנתי על מה כדאי לי להמליץ, כדי לאפשר לו שעות פנאי משובחות, נעימות ומחכימות, סוערות או מרגיעות. כשזה קורה, זה משמח מאד. אתם יודעים למה אני מתכוונת, נכון? 

בספר הזה יש אזכור של ספרים רבים שרבים מהם מוכרים וחלקם היו חדשים לי. האינטראקציה בין האנשים לספרים, בין הבעיה למרפא לה, ובין הגיבור למתנת הספרים - נפלאה כאן. יש כריכות, תראו למטה כאן, שנראות כמציגות לפנינו ספר ילדים. זו התאילנדית למשל, שנראית ילדית משהו. אל תתנו לזה להטעות אתכם. זה ספר עמוק ובוגר, גם אם שסקה היא בסך הכל בת 9 והיא דמות מאד מרכזית בספר. 

"הוא החליט ללכת ביום המחרת למגרשי המשחקים של כל בתי הספר בעיר, להביט סביבו ולשאול ילדים בני גילה של שסקה אם הם מכירים ילדה קטנה עם תלתלים כהים. שמה שסקה, ואם פוגשים אותה פעם אחת לא שוכחים אותה יותר." עמ' 157

ספר נהדר, עדין, רגיש וכייפי, וגם משעשע. יופי של ספר לקרוא מתחת לשמיכה, במיוחד בימים או לילות שבשמיים יש בלגן סוער. מודה לג'ני שהמליצה לי עליו.