הנמר של טרייסי - ויליאם סרויאן

Tracy's Tiger - Saroyan William

מאנגלית: ג'יי לביא

איורים: דני קרמן

הוצאת תשע נשמות, 2024, 106 עמודים

"זה היה פנתר שחום רדום, אך הוא התעורר מיד, זקף את ראשו, נעץ את עיניו בטרייסי, נעמד על רגליו, נהם כמו שפנתרים שחורים נוהמים, אמר משהו שנשמע כמו אַייג', צעד אל קצה הכלוב, עמד לרגע והביט בטרייסי, ואז דשדש חזרה למשטח שעליו ישן קודם לכן, השתרע עליו ובהה הרחק בחלל, למרחק קילומטרים רבים ושנים רבות בחלל, אם אמנם יש קילומטרים רבים ושנים רבות בחלל...

"זה הנמר שלי," אמר (טרייסי). הוא לא חזר עוד לגן החיות להעיף מבט בנמר שלו, כי לא היה לא כל צורך בכך. הוא זכה בו. הוא זכה בכולו בחמש הדקות שבהן ראה כיצד הוא בוהה באינסוף בכניעה נמרית נוראה וגאה." עמ' 10

נובלה חמודה, הזוייה מעט, עם דמיון פורה וסגנון מיוחד פרי עטו של מחבר הקומדיה האלוהית שאני, כמובן, לא קראתי עדיין. יש בספר הזה יופי של הומור, שעה טובה של קריאה מהנה. 

תומס טרייסי רצה שיהיה לו נמר מאז שהיה בן שלוש. לא סתם נמר, הוא רצה את הנמר שלו. מה שהוא מצא היה בעצם פנתר שחור, אבל לא הוא ובטח שלא אנחנו נתקטנן בשכאלה. אז הוא התחיל לטייל עם הנמר שלו, שאף אחד לא ראה אותו. הוא אובחן על ידי פסיכאטר שקבע שעליו להתאשפז בבית חולים של משוגעים. 

"וכך, בשעת אחר צהריים נעימה של יום ראשון בחודש אוקטובר, אושפז תומס טרייסי בבלוויו. הוא גילה שהאנשים שם משוגעים למדי. הוא גם גילה שלכל אחד מהם יש נמר משלו: נמר אחד טרוד מאוד, אחר כועס מאוד, אחד פצוע עמוקות, ונמר אחד נטול הומור ואהבה חופש והנאה, דמיון ותקווה." עמ' 62 

טרייסי מאוהב באישה יפה, לאוּרה לוּתי שמה, שגם לה היה נמר דמיוני, וגם היא מאושפזת בבלוויו. ואז, לפתע, התחילו האנשים לשים לב לנמר ולהכיר בקיומו. ולכן גם לפחד ממנו. העלילה מתפתחת מכאן בצורה משעשעת מאד, ויש גם מתח. פוליטיקאים זה צרות, אתם יודעים. העולם מתחיל להאציל על הנמר של טרייסי כל מיני תכונות, ואנשים ראו אותו בכל מקום. התחילו למכור גם חפצי מרצ'נדייז בדמותו של הנמר. עיתונים כתבו, כתבים דיווחו... אתם מכירים את הנוהל. כשילד חולה ראה לפתע חתול גדול בפח הזבל שלהם, חתול שהוריו לא ראו, פורסם הדבר בתקשורת. "הצילום והסיפור על האופן שבו צולם התפרסם למחרת בעיתונים לצד תצלומים של הילד החולה, וזה מיד חלה עוד יותר." עמ' 76

אין לי כוונה לספר לכם הכל כאן, כמובן. במיוחד לא אצטט לכם כאן את המשפט הנהדר המסיים את הספר, כי חבל. תקראו. תביטו בציורים היפים של קרמן. זה כיף גדול הספר הזה. ותחשבו, עד כמה גם אנחנו רוצים לשמור על מה שיש לנו, שלא כולם רואים. 

  

  

  

  

  

  

 

 

אישה בקוטב - כריסטיאנה ריטר

Eine Frau Erlest Die Polarnacht - Christiane Ritter

מגרמנית: טלי קונס

הוצאת אסיה, 2024, 262 עמודים מודפסים 

כולל הקדמה מאת לורנס מילמן ואחרית דבר של המחברת

"בקתת החורף הקטנה נדמתה לי יותר ויותר קורצת. בתור עקרת בית לא אהיה חייבת לצאת לסיבובי הסידורים המסוכנים בחורף. אוכל להישאר ליד התנור החם בבקתה, לסרוג גרביים, לצייר את הנוף מהחלון, לקרוא ספרים עבים בשלוות הניתוק, ואחרון חביב - אוכל לישון כאוות נפשי." עמ' 18

כן. זה אכן יכול להיות חלום. חוץ מזה, גם ג'ני וגם נירה דיברו על הספר הזה בסופרלטיבים מחוייכים ומוארי עיניים, כך שזימנתי אותו אלי. זהו ממואר קלאסי שנכתב ב ב- 1954 וסוף סוף תורגם והגיע אלינו. הוא מביא סיפור אישי מהצפון הארקטי, שתמיד חלמתי לבקר בו.

הספר מוביל את הקוראים אל הקושי הרב בתנאים של קור קיצוני וחוסר באמצעים אלמנטרים, שהמחברת, שבאה מאוסטריה, נאלצת להכיר, וגם אל היופי והזוהר שבקוטב ואל הרגשות שהוא מציף בה.

כריסטיאנה ריטר טסה - נוסעת - שטה למשך שנה, אל המקום בו בעלה, יחד עם קומץ דייגים ציידים מנהלים חיים סגפנים ונקיים. מי שקורא את הספר מרגיש בעצמו את המעבר מן הפחד המצמית של הישרדות בתנאים בלתי אפשריים - אל ההתעשתות, הצמיחה והתקווה. אור גדול, פיזי ונפשי מאיר את הסיפור הזה, דרך עיניה המשתאות של כריסטיאנה. היא מתמכרת לפשטות והקסם שבמקום הזה.

""אתה יודע, מִיקל, מרוב נצנוץ מלאכותי האנשים שם כבר לא זוכרים מהו אור, איך הוא בא והולך, ואת קסם הדמדומים."...אולי החשכה הגוברת מאירה את עיניהן של החיות, אולי הן רואות אז את פניהם האמיתיות של בני האדם?" עמ' 97

"אבל הסופה מדרום נוגה ורכה. ההמהום מתחיל מרחוק. הוא משתפל מן ההרים מטה בקצה הדרומי של הפיורד, וחולף מעל הבקתה ברוך ובמתינות מוזרים. כאשר הרוח הדרומית מתנגנת בעמקים הרחבים, אנחנו מרגישים את בדידותנו ביתר שאת." עמ' 144

"אור צפוני בעל עוצמה לא תתואר עומד בשמיים. אלומות אור בהירות מבזיקות מטה. הן נראות כמו מוטות זכוכית זוהרים היורדים מגובה לא ישוער. נדמה שהן נופלות עלי בקו אנכי, בהירות ומסנוורות יותר ויותר, מזדהרות בוורוד, סגול וירוק, מחוללות ומסתחררות בריקוד פרוע לרוחב כל השמיים;..." עמ' 147

"ציידי ספיצברגן של היום הם אנשים אחרים. מול המוות הם מציבים את חיותם. הם חוצים לבד את הארץ הבודדה ללא פחד מן המוות, מן הסערה ומן הלילה. הם הולכים למרחקים, מרוויחים את לחמם בקושי כדי שיוכלו שוב ושוב להישאר עוד שנה בצפון הרחוק." עמ' 197

האור הזה, שהוא כנראה מאגי, והחושך האינסופי שגם הוא מסתורי, גורמים למחברת לראות לפעמים חזיונות מוזרים. לפעמים אלה טרולים דמיוניים, לפעמים זוהי מפלצת (שתוארה במדויק גם במסמכים שמצאה בבקתה), לפעמים זהו מחזה פלאי בלתי נשכח שחודר לדם ולנשמה. יממות ארוכות שכולן לילות מכוכבים, כשמסלול דרכו של ההולך בדרכים הוא פרי התנסות בלבד. אי אפשר לסמוך על העיניים, אלא רק על מה שנלמד מניסיון קודם. לעיתים זה מביא את האנשים שם למצבים פסיכוטיים, הם כאילו מכושפים או מהופנטים. גם הבדידות יכולה להיות קשה מנשוא. בזמנים של בדידות קיצונית, כריסטיאנה מעסיקה את עצמה בעבודת פרך, בבקתה ומסביבה, בקיום ובהישרדות בסיסית. אבל ההתמכרות לנוף הזה ולקסמו היא בלתי נמנעת, וכריסטיאנה מתקשה לעזוב.

מעולם לא ראיתי את הזוהר הצפוני. כמעט הגעתי אל הקוטב הדרומי בטיול שערכנו בניו זילנד. היו מופעים של הזוהר שם, אבל בגלל מפולת באיזור לא יכולנו להגיע ולחוות אותו. אני מתעתדת לטוס לפיורדים הנורבגים בעתיד הקרוב מאד. אני מקווה שתהיה לי ההזדמנות לחוות לפחות חלק ממה שמתואר כל כך יפה ומרגש בספר הזה.

זהו ספר שונה ממה שאנחנו מכירים כאן. הוא ספר משם ומאז. הוא יותיר בך חוויה רגשית מיוחדת מאגית, קסומה שתישאר בך. מומלץ מאד.

  

  

  

  

  

  

 

על ארבע - מירנדה ג'וליי

All Fours - Miranda July

מאנגלית: שפרה קורנפלד

הוצאת פן, ידיעות ספרים, 370 עמודים

נקרא כעותק דיגיטלי באתר עברית

הספר הזה גרם לבאזז ענק בסביבתנו הספרותית. קשה למצוא מקום בה שלא התייחסו אליו, לרוב באהדה גדולה מאד. דיברו על אומץ בכתיבה, על היותו עכשווי כל כך ומיוחד, על חוזק נשי, על גיל חמישים החדש, על נשים בגיל המעבר שנמצאות בקדמת הבמה. סקס, סמים ורוקנרול של עכשיו.

הסתקרנתי. גם מה שקראתי על הסופרת סיקרן. אי אפשר להתעלם מהספר הזה ולתת לו לעבור מעל הבלוג שלי.

מדובר באישה בלי שם, נשואה לבעל מקסים ואם לבן, שכּדֵי לא להתייחס למגדר שלו - מדברים עליו ברבים. זה אתגר תרגומי לא פשוט, מן הסתם, גם הקורא/ת צריך/ה להכיל את זה. אני חייבת לומר שלא הבנתי את הצורך בזה לעלילה, אולי, חוץ מהרצון של הסופרת להיות מאד נוכחת בכאן ועכשיו, ואולי - מה שהבנתי בהמשך - כי גם היא לא מאד מוחלטת מגדרית. 

הגיבורה היא אמנית בין תחומית, מפורסמת למדי. היא גרה בעיר במערב ארצות הברית ומחליטה, לאחר שיחה עם בעלה וחברים, לנסוע לניו יורק, ולא לטוס לשם. זה היה אמור להיות מסע של כמה ימים לכל כיוון, תוך נסיעה של כמה שעות ביום. אלא שכשהיא עוצרת למלא דלק, לאחר נסיעה קצרה, ובהחלטה של רגע, היא נשארת במונרוביה, התחנה הראשונה של המסע הזה. היא שוכרת חדר במלון דרכים ומתחילה לשפץ אותו, בעזרת מעצבת, כך שיהיה לה נעים בו, שייראה כמו בית החלומות שלה. היא מסתירה את המקום בו היא נמצאת, כדי שמי שנמצא בקשר איתה, יחשוב שהיא בדרך לניו יורק, ואח"כ גם שהיא שם. מתחיל פלירטוט עם בחור צעיר שנשוי למעצבת שלה. היא מלהטטת בין סיטואציות ושקרים כדי להינות מכל העולמות. 

בחלק השני של הספר היא חוזרת הביתה. חוזרת לשיגרה האפרורית שלה. הרחק מכל הסקס שקרה ולא קרה. היא פוגשת בעצמה את גיל המעבר. כאן יש פירוט של חומרים ותרופות, איך ומה לעשות... יש גם מעין מחקר חברתי על גיל המעבר, ככלל, זה חלק בספר שנקרא לי פחות מעניין, אבל בחלקים הבאים הוא שוב מתרומם ומושך, ולקראת הסוף... טוב, תראו כבר.

יש בו משהו אחר, בספר הזה, הוא פעם מושך ופעם דוחה. בגדול - זוהי חוויה. לא תמיד נעימה, אבל תמיד נחרתת בזיכרון. הרבה נוזלי גוף משתתפים בעלילה, וסקס מכל הסוגים. נראה שהסופרת רצתה להראות שגיל המעבר הוא מן הזדמנות לעשות כל מה שרצית לעשות ולא העזת, ולעיתים נראה לי שהיא פשוט רצתה להדהים, לזעזע, להיות שונה ומיוחדת. לא תמיד התחברתי לזה. הספר הזמין אותי לפרקים, מאד אפילו, אבל בפעמים אחרות גם חשתי כעס. קטעים מסויימים נקראו בשטף ואחרים חיכו לפעמים יומיים. קטעים מסויימים נראו לי מוגזמים, לא אמינים, ואחרים נראו לי אמיצים, חזקים מאד, שוברי מגבלות. אולי זה גם, כי דברים שרואים משם לא רואים מכאן. 

בשורה התחתונה, הייתי ממליצה לכם עליו. הוא לא פשוט, ונראה לי שיש איזו מחוייבות באוויר, מין בון-טון שאומר שנכון לנו לקרוא אותו, לא להיות מחוץ לנושא שעל השולחן. 

אם הוא מרגיז אתכם מדי, שחררו, אבל כדאי מאד לתת לו סיכוי. 

המון הוצאות בחרו להדפיס אותו ונראה שיודפס בארצות נוספות. ההוצאה העברית הוּספה בגודרידס תוך כדי קריאתי אותו. שמתי פה רק חלק מהכריכות כי התמונות דומות.