שוחים בחשכה - תומָש יֶדרובסקי

Swimming in the Dark - Tomasz Jedrowski

מאנגלית: קטיה בנוביץ

הוצאת כתר הסדרה הקטנה, 2025, 262 עמודים כולל תודות

"באותו לילה שכבתי במיטה בחושך... וניסיתי לבחון את הבושה הזאת. היא היתה כמו איבר חדש, מפלצתי ופועם, שצמח בן רגע והפך פתאום לחלק ממני. לא עלה בדעתי שגם בנייק מרגיש כך, לא יכולתי להאמין שיש עוד מישהו במצבי." עמ' 23

 ילד פולני מִוַרשה, לודוויק שמו, גר עם אימו וסבתו בדירה קטנה. אביו נטש. הוא מתאהב בילד אחר, ומרגיש שהוא צריך להסתיר את זה. הוא מסיים את התיכון ומתחיל לעבוד בקטיף סלק כחלק מהחובות בלימודי התעודה שלו. הוא עובד עבודה פיזית קשה ושם הוא פוגש את יאנוש. "הרגשתי שהזיעה שוטפת מעלי את העבר ואת כל המחשבות והפחדים מהעתיד, וכל שנותר הוא עכשיו, נקי וקל ומרקד תמיד." עמ' 37

הוא מתאהב בו אך אינו מעז לגלות לו את זה. עם תום תקופת העבודה הם יוצאים בטרמפ לטיול באגם ומממשים את אהבתם. כל זה קורה כשפולין סוערת פוליטית. אלה הן שנות השמונים של המאה הקודמת. הקומוניזם משליט את חוקיו על העיר והחברה, מי שאינו הולך בתלם נענש או אף נעלם. לודוויק רוצה למרוד. יאנוש מעדיף לזרום כדי לשרוד. 

לודוויק מחליט להמשיך את לימודיו ולעשות דוקטורט על הספר של ג'יימס בולדווין, "החדר של ג'ובאני", שאגב, סיפרתי לכם עליו כאן. אבל כדי לקבל את המשרה המיוחלת, למרות שהכישורים ועבודת המחקר שלו עולים על אלה של מתחריו - הוא צריך קשרים בחלונות הגבוהים. ליבו אינו מתיר לו לחבור ולמכור את נשמתו למושחתים בשלטון, אבל הובהר לו שלא יזכה בה בלי למשוך בכמה מהחוטים הנכונים.

"שתקת רגע בפנים קפואות. "אתה צריך להיזהר כשאתה אומר דברים כאלה. אתה יודע את זה, לודז'ו, נכון?" לא הסרתי ממך את מבטי. "אבל אתה יודע שזאת האמת" אמרתי בנחישות. קמת, הוצאת בקבוק מלא למחצה של מי מזובשנקה מתחת לשולחן ומזגת לכוס. "כן" דיברת בשקט, בגבך אליי. "אבל אין שום טעם לדעת את זה. שום טעם."" עמ' 126

ספר שזורק אור בוהק ומעיק אל שנות השמונים תחת המשטר הקומוניסטי. אנשים בוורשה, במיוחד הומוסקסואלים, נאלצים לבחור בין שתי בחירות גרועות. לודוויק מדבר בגוף ראשון, אבל פונה בלשון נוכח אל יאנוש. הגיבור מספר על ההתלבטויות שלו, על הבחירות שהוא עושה מול הבחירות של אהובו. הספר קריא מאד ומעניין, למרות הנושא המאד לא פשוט הזה והנגיעות בפוליטיקה. ואולי דווקא עכשיו, כדאי לכם במיוחד לקרוא אותו. ממליצה מאד.

 

  

  

  

  

  

  

בחורף נביא רקפות - גל רגב

Cyclamen in the Winter - Gal Regev

ציור העטיפה היפהפה: יהודית מנדל

הוצאת שתיים,2023, 168 עמודים

בספרייה שלנו בגלי ים יש קיר קטן אחד שבו אנחנו מסדרים את הספרים הקטנים שאנחנו לא רוצים שייעלמו בין כל הספרים הגדולים שעלולים לבלוע אותם בין הדפים שלהם. אלה ספרים מהוצאות שונות, מיוחדות ואולי צעירות יותר - שתיים, לוקוס, תשע נשמות, כתר הקטנה, יש עוד... אלה ספרים שהם קטנים פיזית אבל ענקיים בתוכן, כאלה שנשארים לך בלב הרבה זמן. אני קוראת לזה קיר המעדנים. כשיש ספר שחשוד ככזה, מי שמסדר את הספרים במדף שואל אותי בד"כ אם להניח את הספר שבידיו על הקיר הזה. תמיד נעים לעבור שם, ויש רק קוראים מסויימים שלהם כדאי להמליץ על הממתקים בו.

ביום שלישי הקרוב אני מתכוונת להנחות מפגש בוקסרפינג בספרייה בנושא: חלון אל הים. חיפשתי ספרים שיתאימו לנושא, והספר הזה, שהכריכה היפהפייה שלו הזמינה אותי כבר מזמן, קרא לי לבוא.

הספר מספר בגוף ראשון, מפיו של ילד שלא מוזכר בשמו, על התקופה הראשונה שאחרי מות אימו. הוא גר עם אביו שעובד כגנן בכפר קטן ליד הים. שם הספר מתייחס לדברים שהוא ואביו רוצים להביא לאימו המתה של הילד. אביו יודע לספר לו סיפורים מהים, אותם הוא גומע בשקיקה. הילד לומד בבית ספר והמחנך אינו מסוגל להכיל את צערו של הילד ואת אי יכולתו להקשיב בשיעור, את מבטו התמידי בחלון הכיתה. ילדה חדשה, אלכסנדרה, כהת שיער ובעלת מבטא זר מגיעה לכיתה. היא מתקרבת אל הילד בעדינות וברגישות. 

"אבא אומר שאין זמן טוב לקבל מכות, לא מהאדמה כשנופלים עליה ולא מהחיים כשהם נופלים עליך." עמ' 87

הספר כתוב ברגישות נפלאה, במידתיות מדוייקת בין הזמן שבו צריך חיבוק לבין מתי שצריך לעזוב, לנשום.

אהבתי את הספר הקצר הזה מאד מאד. למרות העצב השזור בו - הוא נפלא. 

 

אל תשכחי לכתוב - שרה גודמן קונפינו

Don't Forget to Write - Sara Goodman Confino

מאנגלית: רחל פן

הוצאת פן ידיעות אחרונות, 2024, 359 עמודים מודפסים

נקרא באפליקציית LIBBY

זה הספר השני של הסופרת הזו שאני קוראת. על הספר השני, חסרת תקנה כבר סיפרתי לכם כאן. אצלנו בספרייה חלוקות הדעות לגבי איזה מהם טוב יותר, אבל יש קונצנזוס מוחלט על החיוך המפרגן שכל אחד מהם זוכה לו כשמזכירים כל אחד מהם. 

והם באמת ספרים כייפיים, עם הומור יהודי טוב כזה, ממזרי. הסביבה היא יהודית, עם אישה חזקה מול נשים פחות חזקות שמצפות מהצאצאים ללכת עם המסורת, להקים משפחה, להמשיך את דרך החיים של ההורים. 

מרילין קליינמן עושה מעשה שלא ייעשה בקהילה. היא עושה את זה עם בנו של הרב, בפעם הראשונה שהיא רואה אותו, וזה אפילו מתרחש בבית הכנסת. בלהט האירוע נשבר חלון ויטרינה שם. ההורים שלה, במיוחד אביה, נבוכים מאד מכך וזועמים. למחרת מגיע בן הרב אליה הביתה, מלווה בהוריו, ועולָה ההצעה להשיא את בני הזוג הפוחזים. כעונש, וגם בגלל רצון להחריש  את המקרה נשלחת מרילין, בניגוד לרצונה, אל הדודה שלה, איידה, בפילדלפיה. היא מאד חוששת מהמפגש ומהשהייה בחברתה של הדודה העלומה שאינה מכירה, הרחק מהבית. אבל זה היה תנאי שבלעדיו לא היה מוכן אביה לממן לימודים בקולג' עבורה. 

יש פה איזו תבנית שהיתה מוכרת לי מ"חסרת תקנה". בשני הספרים יש קשישה חכמה, חזקה ומשעשעת, שמנהלת את חייה של הגיבורה ביד רמה. כאן, הסצינה של שנות השישים, ממרחק של זמן נראתה לי קצת מאולצת. הייתי שם כילדה קטנה, אם כי בסביבה פחות עירונית ומעודכנת. לא ניו יורק, אפילו לא תל אביב של אז. ולכן, היו דברים שנראו לי היום - מוגזמים. מקומו של השפתון (האדום) לא זכור לי כמשהו כה חשוב, למרות שכן היו לנו בגדים שלא לבשנו כי זה לא התאים למה שרצינו לשדר. אני אפילו זוכרת דיון בתנועה על מכנסי ג'ינס שלא ראוי שנלבש אותם. אני התנגדתי לכך שלתנועה או למדריכה תהיה זכות לומר לנו מה נכון לנו ללבוש. אבל בפגישת הקבוצה זה נשמע איכשהו לגיטימי. ויכוח נוקב על זוג מכנסיים. כן, יש בזה איזו תמימות שהיום אנחנו מנפנפים בציניות. אבל החשיבות של המראה החיצוני קיימת, הרי, באופן שאינו תלוי בתקופה. נכון?

הייחוד של הספר הזה הוא בפן היהודי, וגם בניים-דרופינג של סופרים, זמרים ואנשי שֵם מהתקופה. לקראת סוף הספר הקורא כבר יודע לצפות את הפאנץ' שיגיח מפיה של איידה, אבל עדיין, זה נחמד ומשעשע. דווקא את הסוף, את הטוויסט הזה בעלילה - ממש לא צפיתי. מה שכן הפריע לי, זו הגלישה לקיטש, והדמויות שחלקן צפויות לגמרי. קשה לי עם זה, גם אם זה התאים לזמן ולמקום שבהם הסיפור מתרחש. 

מומלץ? כן. היו לי פה כמה שעות נחמדות בהחלט, ואם הרוב קובע, גם בספרייה, וגם ב- goodreads, אז למה שלא תלכו על זה גם אתם?