השתיקות של גברת ויק - צ'ל וסטו

Kjell Westö - HÄGRING 38
תרגמה משוודית והוסיפה אחרית דבר: רות שפירא
הוצאת אחוזת בית, 2023, 399 עמודים כולל תודות ואחרית דבר

"באופן מוזר, הפחד לא עלה בה מיד. כשהיא עמדה שם בפתח הדלת וראתה מי זה, בתחילה נדמה היה כמעט שהיא חיכתה לו. היא היתה רגועה, היא שלטה במצב, קולה היה אדיב ונעים כשהיא הזמינה אותו להיכנס... האם היא מפלרטטת איתו עכשיו, אחרי שהצליחה לדחוק את הפחד? האם היא מניחה לו פיתיון?" עמ' 82-3

פינלנד היא מדינה עצמאית משנת 1917. (היא היתה חלק משוודיה עד מלחמת שוודיה-רוסיה שאז היא נמסרה לרוסים והוגדרה כ"דוכסות גדולה".) אבל אז, בינואר 1918 פרצה מלחמת אזרחים שנמשכה כ 5 חודשים, בין "פינלנד "הלבנה" שנתמכה ע"י גרמניה לבין פינלנד ה"אדומה" בתמיכה מסוימת של הסובייטים. "מלחמת האזרחים שהלבנים ניצחו בה היא בבחינת כתם שחור בהיסטוריה הפינית: קרוב לארבעים אלף פינים נרצחו, הוצאו להורג, גוועו ברעב, נכלאו במחנות ריכוז של "הלבנים" ועברו התעללויות וזוועות מכל הסוגים." (מתוך אחרית הדבר). 

עורך הדין קלאס (קלאבן) תוּנֶה הוא עורך דין נחשב, שהיה ציר דיפלומטי בעברו ופובליציסט בהווה. הוא גר עם סוכנת בית מאד לא מוצלחת, והוא מעדיף להיעדר מביתו ככל הניתן. תונה התגרש זה מקרוב מאשתו האהובה, שויתרה עליו לטובת מישהו אחר. זהו פצע שלא הגליד בליבו. "הבדידות היתה כמו ענן קטן מעל ראשו של תונֶה, והענן הלך ונעשה אפור וכהה יותר מיום ליום." עמ' 187

יש לו כמה חברים וותיקים מתקופת לימודיו שעדיין, אחת לחודש בימי רביעי מתראים במפגש קבוע, שכולל שיחות פוליטיות ואחוות רעים ובעיקר שתייה מרובה.

מיליה מטילדה אלכסנדרה ויק היא המזכירה החדשה של עורך הדין תוּנֶה. לא ברור לו למה עזבה את מקום העבודה הקודם שלה, ממנו הציגה המלצות חמות. היא עובדת מסורה וחרוצה, שקטה ויעילה, חובבת קולנוע, והיא תורמת רבות לאווירה הנעימה במשרד כולל עריכת קניות, בין היתר של העוגיות האהובות על תונה. גברת ויק יעילה תמיד אבל שתיקותיה מהדהדות. מה גרם לה לשתוק כך? מידי פעם מופיעים בספר רמזים על מה שעבר עליה, ומדי פעם גם עולה לסצינה העלמה מיליה, הפן היותר משוחרר של גברת ויק המהוגנת, הישרה, הרצינית עד בלי די. 

ואז, הכי לא צפוי, דווקא ביום שאמור להיות מפגש יום רביעי חשוב - היא אינה מגיעה לעבודה.

הספר כתוב מעולה. הוצאות ספרים רבות פרסמו אותו, חלקן שמרו על השם המקורי. השם האנגלי מתייחס למועדון של יום רביעי ואצלנו בחרו להתמקד בשתיקות של גברת ויק. יש לא מעט הערות בתחתית העמוד בספר (בדרך כלל אני פחות אוהבת את זה). יש גם אחרית דבר. כאן, בעיקר בגלל השמות הבלתי אפשריים לביטוי של הפינים, וגם בשל המרחק שלנו מהכרת ההיסטוריה שלהם, זה פותח צוהר מעניין לאָז וּלשַם.

"החבר ללימודים שאל: 'אתה המשורר וקסל, נכון? חשבתי שמַתָּ מזמן.' ווקסל ענה: 'כן, המשורר וקסל מת, אבל הוא עדיין לא מוצא מנוח' ". עמ' 78 

זהו לא ספר קל. לא בכתיבה ולא בתוכן, אבל הוא בהחלט אחד המתגמלים שתרצו לקרוא. גם בשל המידע ההיסטורי - שמבחינתי, לפחות, היה פחות נגיש עד כה, גם משום העלילה המרתקת, וגם בגלל הדמויות העגולות, השלמות. מומלץ מאד.

 

  

  

 

 

 

 

 

נאמנות - הרנן דיאז

Trust - Hernan Diaz

מאנגלית: שרון פרמינגר

הוצאת ידיעות אחרונות, 2023

נקרא כספר מוקרא מאתר עברית

 קריינות: רודיה קוזלובסקי

שמו של הספר הזה באנגלית, כמו שתראו למטה כאן, הוא TRUST, שמשמעו לא רק אמון אלא, ואולי בעיקר סוג של קרן נאמנות ומכאן גם שמו העברי. יש בספר גם פן של נאמנות בינאישי אבל הוא עוסק רובו ככולו בעניינים פיננסיים, בהם אינני מבינה כמעט כלום.

מאד קשה לכתוב על הספר הזה. יש משהו סינטטי, מלאכותי ולא מתחבר בחלק מהדמויות. אפילו לא ממש אמין. אבל כשראיתי אותו ברשימת הספרים שתכננתי להזמין לספרייה היה לי ברור שצריך להיות לו מקום אצלנו על המדף. אין לי ספק שיהיו קוראים שהוא ירתק אותם. לי היו העמודים הראשונים קשים. כאמור, אני מבינה קטנה מאד בענייני פיסקאליים, אילי ההון אינם מוכרים לי ולכן גם לא ממש מעניינים אותי, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהספר כתוב טוב והוא איכשהו מושך מאד לקריאה (או במקרה שלי להאזנה.) פרס פוליצר שזכה בו גם הוא עשה לו "קידום מכירות" מבחינתי. 

יש כאן ארבעה אנשים שמובילים בכספם את העולם הכלכלי באמריקה. אבל כולם מובילים אל דמות אחת שאליה בעצם מתנקז הסיפור הזה. איל ההון אנדרו בוול מזמין את איידה כסופרת צללים לכתוב את סיפור חייו לאחר שסופר אחר כתב עליו סיפור שלא תאם את ציפיותיו. איידה, ביתו של סדר דפוס, פילוסוף מוזר וצייקן, כותבת את הסיפור תוך ניסיון להבין את המוטו שמעלה אנדרו להסבר על התנהלותו הכספית, לפיו מי שעושה טוב עבור עצמו, גם עושה טוב לכלל החברה. אבל זה לא ממש הכרחי, כולנו יודעים, וזה לא משכנע גם כאן. כי בשפל של 1929, למשל, באמצעות טריק מתוחכם שמובהר לקראת סוף הספר, הצליח בוול כשהעולם קרס. 

מילדרד, אשתו האהובה של בוול מצטיירת על ידי בעלה כאשת ספרות, חובבת מוסיקה ואשת חברה לאנשי רוח ואמנים שונים, אך לא מבינה בעסקים. היא תורמת גם פיננסית וגם עניינית לניהול המקצועי של מוסדות כאלה, אך אינה עוסקת בצד הכלכלי שלהם. כך אנדרו רוצה שיכתב בספר שלו. אך האם באמת זו היתה מילדרד, אותה אהב אהבת נפש ככל שאופיו איפשר זאת? האם באמת לא ידעה מימינה ומשמאלה בכל מה שקשור לעסקיו הנרחבים? 

"אינטימיות עלולה להיות עול בלתי נסבל כאשר חווים אותה לראשונה לאחר חיים שלמים של יחידאות גאה ומבינים פתאום שבזכותה העולם נעשה שלם... וכך, כאשר נֵטֶל כל השאלות והדאגות האלה מביא להתכנסות עצמית חוזרת, האושר החדש שנמצא בזוגיות נהפך לביטוי עמוק יותר של אותה בדידות שלכאורה נותרה כבר מאחור."

אם תחילת הספר גרמה לי לפעמים לרצות לנטוש אותו, לקראת הסוף הוא התרומם מאד. אם בחלקים מסויימים בספר יש ממש רשימות: של תכונות, של מקומות, של אנשים - הרי בהמשך העלילה נוסקת לגמרי, זורמת ומעניינת מאד. הכתיבה אכן מיוחדת וגבוהה, ואתם יודעים? יש משהו מושך בניסיון להבין אנשים כאלה שהם סוג של רובוטים חסרי רגש, בניסיון לקלף את הקליפה התבניתית כדי לראות אם ואיזו אישיות יש שם בפנים.

 

 

  

  

 

  

 

 

כל קיץ שיבוא - קרלי פורצ'ן

Every Summer After - Carley Fortune

תרגום: שי סנדיק

הוצאת אריה ניר 2023, 319 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית אינדיבוק

הקיץ כבר כמעט כאן. וגם החופש הגדול מתקרב.

בספר הזה יש שישה כאלה. הסיפור עובר בין הזמנים, הם מתוארים בגוף ראשון על ידי פרספונה. פרספונה זה שֵׁם שיש עימו סוג של מחוייבות, אתם זוכרים אולי את הסיפור הזה מהמיתולוגיה.  פרספונה היפה, אישתו של האדס, אֵל השאול, אשר נחטפה על ידו לשם. רק אחרי מאמצים רבים של אימה החזיר אותה השליח הרמס, אבל היא נאלצה לעבור ולשוב מדי פעם אֶל השאול. 

לא מפתיע שהגיבורה של הספר שלפנינו לא כל כך אהבה את השם שניתן לה ולכן אוהביה קראו לה פרסי. הוריה של פרסי הם אנשים נאורים ומשכילים, ומלבד העניין הזה הם הורים טובים ואנשים מקסימים באמת ובתמים. אבל בינינו, אם ההורים שלי היו מפילים עלי שֵם כזה...

בסיפור הזה פרסי עוברת ממקום למקום, מֵעַבָר להווה, ממקום עבודתה כעורכת מוערכת בעיתון חשוב, אל אותו אגם שבילדותה ובנערותה היה הבית החם השני שלה. היא מגיעה עם הוריה לעיירה בריז' ביי, שם היתה להם בקתה ליד האגם, בשכנות לאישה מקסימה ששמה סו ושני בניה. אחד הבנים, צ'רלי, מבוגר מפרסי בכמה שנים והשני, סם, הוא בגילה, וחברות עמוקה צומחת ביניהם. הם עושים המון ספורט: רצים הרבה ושוחים הרבה (אפשר היה קצת פחות, אם יורשה לי), הם עובדים בבית הקפה האהוב על כולם בניהולה של סו, שטים בסירה ומבלים בנעימים במשך כל הקיץ. בכל קיץ חוזרת פרסי עם הוריה אל הבקתה הזו ואל סם, ומדי שנה צומחת ומלבלבת לה עוד גם האהבה.

אבל עם התבגרותם, כשסם נוסע ללמוד רפואה, נובע קרע ביניהם שאת הסיבה לו עלינו הקוראים לקרוא ולגלות. הם נפרדים בשברון לב לשנים ארוכות. ושוב אנחנו בהווה ועכשיו הם כבר אנשים בוגרים. פרסי מקבלת הודעה מפתיעה מצ'רלי שמעוררת את העניינים מחדש.

כאן הסיפור מתרחב, ועובר מקיץ לקיץ, ומדי פעם גם לזמן הווה, עד הנתק ועד הנגיעה הזהירה במקום הפגוע. 

זהו רומן רומנטי. יש בו מעט סקס, יש בו אהבה נכזבת ותעלומה שמתבררת בסוף הספר, וכמובן, יש תהייה אם יש מקום להזדמנות נוספת. יש גם הומור חביב. 

הסיפור מתאים לקיץ, לא מצריך יותר מדי התעמקות מחשבתית אבל נעים מאד לקריאה. ספר טיסות מוצלח בהחלט לקיץ המתרגש עלינו בקרוב.

 

  

  

  

 

 

סולו - מורן פרידמן

 Solo - Maureen Friedmann

הוצאת שתיים, 2023, 

202 עמודים מודפסים

נקרא כעותק דיגיטלי באפליקציית עברית

לזכותה של הסופרת ייאמר שהספר הזה תפס אותי בגרון ממש מהעמוד הראשון, למרות שהתיאור הראשוני הוא מצוקה של אישה בשמירת היריון. זה נשמע כל כך קשה (כמו שזה כנראה באמת) שהרגשתי מין יובש בגרון. הרגשתי את חוסר האונים של מי שחייב להישאר במיטה ולא לזוז כמעט בכלל. עכשיו, כולנו יודעים שלצאת מהפוך הנעים זו מלכודת. אבל כאן זה נראה כל כך קשה, כל כך בלתי אפשרי...

נלכדתי בעלילה הזו ולא היה לי סיכוי.

ילדות, טיול אחרי צבא, ואז תל אביב של עכשיו. שתי חברות, גילי וסולו. גילי מספרת לסולו הנעדרת את מה שקורה לה ולהן כשאנחנו הקוראים מקשיבים מן הצד. גילי, זו שאנחנו איתה בבית - ולרוב אפילו במיטה הרבֵּה  לאורך הספר, נשואה לנדב וברחמה עובָּר משותף שלהם. היא ילדה טובה ממשפחה טובה, צופים, צבא, טיול להודו, כל הסיפור. סולו - סול - היא בת לאישה חולת נפש, שהיתה פעם מישהו ועכשיו היא מסוממת, שדופה ואבודה, אֵם לא מתפקדת. חיים מן היד לפה. אבל סול היא כריזמטית ויפה, יש לה את העיגול ההוא מעל הראש. גילי והיא חברות נפש מילדות, קשר של נפש תאומה. אבל בטיול ההוא להודו גילי פוגשת את נדב ומתאהבת בו. נדב לא ממש משתף פעולה בכיוון רומנטי למרות שהוא מחבב אותה בהחלט, והם שותפים מצויינים לטרק בנפאל. לסולו יש בן זוג, אביחי, שאותו היא אוהבת, אבל גם עם נדב נחמד לה להיות מעת לעת. 

גילי מתייחסת אל סול בסוג של הערצה עיוורת. לכאורה הן רואות זו את זו בשקיפות נפשית ורוחנית מלאה, אבל אמיתות מסויימות מוכמנות על ידי גילי ולא מובאות אל קדמת הבמה במערכת היחסים שביניהן. התחושה שלי כקוראת היא שגילי מנוצלת ע"י סולו, היא ששה לרצות אותה, גם כשזה חובט בפניה. אבל גם אם זה מתוך סינוור רגשי, או סוג של בחירה, עדיין גילי היא האנדרדוג פה והפגיעוּת שלה מאד כואבת. 

אנחנו מכירות מערכות יחסים כאלה ופוגשות אותן פה ושם, גם כשלאו דווקא גבר הוא מה שנמצא על קו המשווה. זה כל כך מורכב. זה כל כך מעניין. 

מערכת היחסים בין גילי לסולו משתנה עם הנסיבות. סולו נעלמת פתאום, ולאחר שהיא חוזרת, גילי לא בטוחה שהיא רוצה לשוב לאותו סוג של קשר. מצד שני היא לא מרשה לעצמה להרפות. "אני חייבת להפסיק לחשוב עלייך. אני לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך." עמ' 264

מה גרם לסול להיעלם, ומה גרם לה לחזור? ואיך זה ישפיע על מערכת היחסים ביניהן?

אני לא מתכוונת לגלות לכם את כל זה. במיוחד מכיוון שהספר כל כך מושך ונקרא מעצמו, וגם כל כך הרבה תחשבו עליו לאחר הקריאה, שחבל לי לקלקל. אהבתי גם את הכתיבה המיוחדת כמונולוג המופנה אל קהל של אחת. 

מומלץ. מאד מאד. 

 

החיים הבלתי נראים של אדי לה רו - ו.א.שוואב

The invisible life of Eddie Larue - V. E. Schwab

מאנגלית: כנרת היגינס-דוידי

הוצאת אופוס 2022, 574 עמודים

הספר הזה תורגם ל-30 שפות ואני שמתי לכם פה רק חלק מהכריכות בעולם. עימכם הסליחה. חלק מהכריכות דומות מאד לזו שלנו. אבל אלה שכן הנחתי כאן לפתחכם נשאו חן בעיני מאד. חוץ מהכריכות היפות, אנשים בעולם ציירו תמונות יפהפיות בהשראת הספר וחלקן יפות להלל. זהו ספר פנטסטי תרתי משמע. הוא גם מטייל בעולמות שונים, לא אלה שבאים מעולם היום יום שלנו. הוא גם יפה בתיאורים שבו ובעלילה המיוחדת. הגיבורה פועלת ממקום פמיניסטי מה שמחבר אותה לימינו אלה. הסביבה שבה היא חיה משתנה עם ההיסטוריה לאורך שלוש מאות שנים, אבל אדלין  (אדי) לה רו, גיבורת הספר הזה, אינה מתכופפת מול רצון הגברים שהיא חוברת אליהם אלא רק כשהיא בוחרת בכך. היא אינה בוחלת בגניבה ואף בשימוש בגופה כשהנסיבות מתאימות לה לכך.

"אומנם האלים הקדומים נשגבים, אבל הם אינם מיטיבים ואינם רחומים. הם הפכפכים ובלתי יציבים כאור הירח על המים או כצללים בסערה. אם את מוכרחה לפנות אליהם, הישמרי: היזהרי במשאלותייך. והיי מוכנה לשלם את המחיר. ולא משנה עד כמה נואש או מפחיד מצבך, לעולם (ההדגשה במקור) אל תתפללי לאלים שעונים אחרי רדת החשיכה. אסטל מגריט 1642-1719" עמ' 8

אסטל מגריט היתה דמות חזקה ועצמאית, מעין מכשפה אהובה, ודומיננטית מאד בילדותה והתבגרותה של אדי לה רו. הילדה התנהלה לאור עצותיה החכמות. אך ברגע של חולשה התפללה לאל החושך, (שטן?) לוק, ועשתה איתו עסקה פאוסטית. היא תזכה בחיי נצח אבל במחיר היותה נשכחת ונעלמת. הוריה אינם מזהים אותה עוד. אנשים שהיא פוגשת, מתחברים אל הכריזמה והיופי שלה אך אינם זוכרים אותה. היא אינה מותירה שום זכר אצל רואיה אך מי שהיא פוגשת מזהה בה משהו מיוחד. אמנים מציירים אותה, מוסיקה נכתבת בהשראתה. אבל היא נשכחת מיד. 

..." וכשסיימה, היא הסתכלה על השדה סביבה, שעכשיו היה מכוסה בעקבות וסימנים, והתאבלה על סופו. למחרת, שכבת הכפור נשברה, והקרח נמס, וזאת היתה הפעם האחרונה שהיא שיחקה בשלג. עד עכשיו. עכשיו צעדיה מועכים את השלג המושלם, שנסגר מייד בחזרה. עכשיו, היא מעבירה את אצבעותיה על הגבעות העדינות, והן מתיישרות. עכשיו היא משחקת בשדה, ולא משאירה סימן." עמ' 463

המון חשבתי על זה. על כמה שכל אחד מאיתנו ממש רוצה להשאיר משהו שיזכרו, להותיר איזה שהוא חותם. וחלילה לא להישכח, גם לא לאחר זמן רב.

ואז היא פוגשת את הנרי, בעל החנות לספרים משומשים, והוא זוכר אותה. זוכר שגנבה ספר מהחנות שלו. וזה משנה הכל. 

איך יגיב על כך לוק, החי בחושך ומתגנב אליה פעם בפעם ודורש ממנה להיכנע? בכל נקודת זמן בין עכשיו - שנת 2014 בניו יורק, לבין כל אחת מנקודות הזמן והמקום בעבר, החל מסוף המאה ה-17, אדלין צריכה לבחור. לקבל החלטות מהותיות. לעיתים היא מתמודדת עם קור ועם רעב קיצוני ולעיתים עם נוחיות מסנוורת. נושא הבחירה מוצג כאן כך, שכשאנחנו מסתכלים פנימה על ההתנהלויות שלנו, גם אנחנו מתחבטים בסוגים שונים של בחירה, שלכל אחד מהם יש מחיר ועלינו לבחור אם לשלמו ולקבל את מה שרצינו. וכמה עלינו להיות זהירים במשאלות שלנו. בהחלט גורם לחשיבה פנימית עמוקה. 

זהו ספר עב כרס ואולי ניתן היה להדק אותו מעט, אבל כשנכנסים לעולם האפלולי הזה, ולדמות המרתקת של אדי לה רו, וכן, גם לדמותו המיוחדת של לוק, קשה מאד להינתק ממנו. אהבתי גם את תיאור היחסים הבין אישיים שבין האנשים השונים בספר, ואת הכתיבה השוטפת. בקבוצת קריאה שאני חברה בה המליצו לי עליו. תחילה הסתייגתי, כי אני פחות מתחברת לסוגה הזו, אבל, מה אומר לכם? נכבשתי בקסמו, ואני ממליצה עליו בחום לכולכם.