אישה בקוטב - כריסטיאנה ריטר

Eine Frau Erlest Die Polarnacht - Christiane Ritter

מגרמנית: טלי קונס

הוצאת אסיה, 2024, 262 עמודים מודפסים 

כולל הקדמה מאת לורנס מילמן ואחרית דבר של המחברת

"בקתת החורף הקטנה נדמתה לי יותר ויותר קורצת. בתור עקרת בית לא אהיה חייבת לצאת לסיבובי הסידורים המסוכנים בחורף. אוכל להישאר ליד התנור החם בבקתה, לסרוג גרביים, לצייר את הנוף מהחלון, לקרוא ספרים עבים בשלוות הניתוק, ואחרון חביב - אוכל לישון כאוות נפשי." עמ' 18

כן. זה אכן יכול להיות חלום. חוץ מזה, גם ג'ני וגם נירה דיברו על הספר הזה בסופרלטיבים מחוייכים ומוארי עיניים, כך שזימנתי אותו אלי. זהו ממואר קלאסי שנכתב ב ב- 1954 וסוף סוף תורגם והגיע אלינו. הוא מביא סיפור אישי מהצפון הארקטי, שתמיד חלמתי לבקר בו.

הספר מוביל את הקוראים אל הקושי הרב בתנאים של קור קיצוני וחוסר באמצעים אלמנטרים, שהמחברת, שבאה מאוסטריה, נאלצת להכיר, וגם אל היופי והזוהר שבקוטב ואל הרגשות שהוא מציף בה.

כריסטיאנה ריטר טסה - נוסעת - שטה למשך שנה, אל המקום בו בעלה, יחד עם קומץ דייגים ציידים מנהלים חיים סגפנים ונקיים. מי שקורא את הספר מרגיש בעצמו את המעבר מן הפחד המצמית של הישרדות בתנאים בלתי אפשריים - אל ההתעשתות, הצמיחה והתקווה. אור גדול, פיזי ונפשי מאיר את הסיפור הזה, דרך עיניה המשתאות של כריסטיאנה. היא מתמכרת לפשטות והקסם שבמקום הזה.

""אתה יודע, מִיקל, מרוב נצנוץ מלאכותי האנשים שם כבר לא זוכרים מהו אור, איך הוא בא והולך, ואת קסם הדמדומים."...אולי החשכה הגוברת מאירה את עיניהן של החיות, אולי הן רואות אז את פניהם האמיתיות של בני האדם?" עמ' 97

"אבל הסופה מדרום נוגה ורכה. ההמהום מתחיל מרחוק. הוא משתפל מן ההרים מטה בקצה הדרומי של הפיורד, וחולף מעל הבקתה ברוך ובמתינות מוזרים. כאשר הרוח הדרומית מתנגנת בעמקים הרחבים, אנחנו מרגישים את בדידותנו ביתר שאת." עמ' 144

"אור צפוני בעל עוצמה לא תתואר עומד בשמיים. אלומות אור בהירות מבזיקות מטה. הן נראות כמו מוטות זכוכית זוהרים היורדים מגובה לא ישוער. נדמה שהן נופלות עלי בקו אנכי, בהירות ומסנוורות יותר ויותר, מזדהרות בוורוד, סגול וירוק, מחוללות ומסתחררות בריקוד פרוע לרוחב כל השמיים;..." עמ' 147

"ציידי ספיצברגן של היום הם אנשים אחרים. מול המוות הם מציבים את חיותם. הם חוצים לבד את הארץ הבודדה ללא פחד מן המוות, מן הסערה ומן הלילה. הם הולכים למרחקים, מרוויחים את לחמם בקושי כדי שיוכלו שוב ושוב להישאר עוד שנה בצפון הרחוק." עמ' 197

האור הזה, שהוא כנראה מאגי, והחושך האינסופי שגם הוא מסתורי, גורמים למחברת לראות לפעמים חזיונות מוזרים. לפעמים אלה טרולים דמיוניים, לפעמים זוהי מפלצת (שתוארה במדויק גם במסמכים שמצאה בבקתה), לפעמים זהו מחזה פלאי בלתי נשכח שחודר לדם ולנשמה. יממות ארוכות שכולן לילות מכוכבים, כשמסלול דרכו של ההולך בדרכים הוא פרי התנסות בלבד. אי אפשר לסמוך על העיניים, אלא רק על מה שנלמד מניסיון קודם. לעיתים זה מביא את האנשים שם למצבים פסיכוטיים, הם כאילו מכושפים או מהופנטים. גם הבדידות יכולה להיות קשה מנשוא. בזמנים של בדידות קיצונית, כריסטיאנה מעסיקה את עצמה בעבודת פרך, בבקתה ומסביבה, בקיום ובהישרדות בסיסית. אבל ההתמכרות לנוף הזה ולקסמו היא בלתי נמנעת, וכריסטיאנה מתקשה לעזוב.

מעולם לא ראיתי את הזוהר הצפוני. כמעט הגעתי אל הקוטב הדרומי בטיול שערכנו בניו זילנד. היו מופעים של הזוהר שם, אבל בגלל מפולת באיזור לא יכולנו להגיע ולחוות אותו. אני מתעתדת לטוס לפיורדים הנורבגים בעתיד הקרוב מאד. אני מקווה שתהיה לי ההזדמנות לחוות לפחות חלק ממה שמתואר כל כך יפה ומרגש בספר הזה.

זהו ספר שונה ממה שאנחנו מכירים כאן. הוא ספר משם ומאז. הוא יותיר בך חוויה רגשית מיוחדת מאגית, קסומה שתישאר בך. מומלץ מאד.

  

  

  

  

  

  

 

על ארבע - מירנדה ג'וליי

All Fours - Miranda July

מאנגלית: שפרה קורנפלד

הוצאת פן, ידיעות ספרים, 370 עמודים

נקרא כעותק דיגיטלי באתר עברית

הספר הזה גרם לבאזז ענק בסביבתנו הספרותית. קשה למצוא מקום בה שלא התייחסו אליו, לרוב באהדה גדולה מאד. דיברו על אומץ בכתיבה, על היותו עכשווי כל כך ומיוחד, על חוזק נשי, על גיל חמישים החדש, על נשים בגיל המעבר שנמצאות בקדמת הבמה. סקס, סמים ורוקנרול של עכשיו.

הסתקרנתי. גם מה שקראתי על הסופרת סיקרן. אי אפשר להתעלם מהספר הזה ולתת לו לעבור מעל הבלוג שלי.

מדובר באישה בלי שם, נשואה לבעל מקסים ואם לבן, שכּדֵי לא להתייחס למגדר שלו - מדברים עליו ברבים. זה אתגר תרגומי לא פשוט, מן הסתם, גם הקורא/ת צריך/ה להכיל את זה. אני חייבת לומר שלא הבנתי את הצורך בזה לעלילה, אולי, חוץ מהרצון של הסופרת להיות מאד נוכחת בכאן ועכשיו, ואולי - מה שהבנתי בהמשך - כי גם היא לא מאד מוחלטת מגדרית. 

הגיבורה היא אמנית בין תחומית, מפורסמת למדי. היא גרה בעיר במערב ארצות הברית ומחליטה, לאחר שיחה עם בעלה וחברים, לנסוע לניו יורק, ולא לטוס לשם. זה היה אמור להיות מסע של כמה ימים לכל כיוון, תוך נסיעה של כמה שעות ביום. אלא שכשהיא עוצרת למלא דלק, לאחר נסיעה קצרה, ובהחלטה של רגע, היא נשארת במונרוביה, התחנה הראשונה של המסע הזה. היא שוכרת חדר במלון דרכים ומתחילה לשפץ אותו, בעזרת מעצבת, כך שיהיה לה נעים בו, שייראה כמו בית החלומות שלה. היא מסתירה את המקום בו היא נמצאת, כדי שמי שנמצא בקשר איתה, יחשוב שהיא בדרך לניו יורק, ואח"כ גם שהיא שם. מתחיל פלירטוט עם בחור צעיר שנשוי למעצבת שלה. היא מלהטטת בין סיטואציות ושקרים כדי להינות מכל העולמות. 

בחלק השני של הספר היא חוזרת הביתה. חוזרת לשיגרה האפרורית שלה. הרחק מכל הסקס שקרה ולא קרה. היא פוגשת בעצמה את גיל המעבר. כאן יש פירוט של חומרים ותרופות, איך ומה לעשות... יש גם מעין מחקר חברתי על גיל המעבר, ככלל, זה חלק בספר שנקרא לי פחות מעניין, אבל בחלקים הבאים הוא שוב מתרומם ומושך, ולקראת הסוף... טוב, תראו כבר.

יש בו משהו אחר, בספר הזה, הוא פעם מושך ופעם דוחה. בגדול - זוהי חוויה. לא תמיד נעימה, אבל תמיד נחרתת בזיכרון. הרבה נוזלי גוף משתתפים בעלילה, וסקס מכל הסוגים. נראה שהסופרת רצתה להראות שגיל המעבר הוא מן הזדמנות לעשות כל מה שרצית לעשות ולא העזת, ולעיתים נראה לי שהיא פשוט רצתה להדהים, לזעזע, להיות שונה ומיוחדת. לא תמיד התחברתי לזה. הספר הזמין אותי לפרקים, מאד אפילו, אבל בפעמים אחרות גם חשתי כעס. קטעים מסויימים נקראו בשטף ואחרים חיכו לפעמים יומיים. קטעים מסויימים נראו לי מוגזמים, לא אמינים, ואחרים נראו לי אמיצים, חזקים מאד, שוברי מגבלות. אולי זה גם, כי דברים שרואים משם לא רואים מכאן. 

בשורה התחתונה, הייתי ממליצה לכם עליו. הוא לא פשוט, ונראה לי שיש איזו מחוייבות באוויר, מין בון-טון שאומר שנכון לנו לקרוא אותו, לא להיות מחוץ לנושא שעל השולחן. 

אם הוא מרגיז אתכם מדי, שחררו, אבל כדאי מאד לתת לו סיכוי. 

המון הוצאות בחרו להדפיס אותו ונראה שיודפס בארצות נוספות. ההוצאה העברית הוּספה בגודרידס תוך כדי קריאתי אותו. שמתי פה רק חלק מהכריכות כי התמונות דומות. 

  

  

 

 

שוחים בחשכה - תומָש יֶדרובסקי

Swimming in the Dark - Tomasz Jedrowski

מאנגלית: קטיה בנוביץ

הוצאת כתר הסדרה הקטנה, 2025, 262 עמודים כולל תודות

"באותו לילה שכבתי במיטה בחושך... וניסיתי לבחון את הבושה הזאת. היא היתה כמו איבר חדש, מפלצתי ופועם, שצמח בן רגע והפך פתאום לחלק ממני. לא עלה בדעתי שגם בנייק מרגיש כך, לא יכולתי להאמין שיש עוד מישהו במצבי." עמ' 23

 ילד פולני מִוַרשה, לודוויק שמו, גר עם אימו וסבתו בדירה קטנה. אביו נטש. הוא מתאהב בילד אחר, ומרגיש שהוא צריך להסתיר את זה. הוא מסיים את התיכון ומתחיל לעבוד בקטיף סלק כחלק מהחובות בלימודי התעודה שלו. הוא עובד עבודה פיזית קשה ושם הוא פוגש את יאנוש. "הרגשתי שהזיעה שוטפת מעלי את העבר ואת כל המחשבות והפחדים מהעתיד, וכל שנותר הוא עכשיו, נקי וקל ומרקד תמיד." עמ' 37

הוא מתאהב בו אך אינו מעז לגלות לו את זה. עם תום תקופת העבודה הם יוצאים בטרמפ לטיול באגם ומממשים את אהבתם. כל זה קורה כשפולין סוערת פוליטית. אלה הן שנות השמונים של המאה הקודמת. הקומוניזם משליט את חוקיו על העיר והחברה, מי שאינו הולך בתלם נענש או אף נעלם. לודוויק רוצה למרוד. יאנוש מעדיף לזרום כדי לשרוד. 

לודוויק מחליט להמשיך את לימודיו ולעשות דוקטורט על הספר של ג'יימס בולדווין, "החדר של ג'ובאני", שאגב, סיפרתי לכם עליו כאן. אבל כדי לקבל את המשרה המיוחלת, למרות שהכישורים ועבודת המחקר שלו עולים על אלה של מתחריו - הוא צריך קשרים בחלונות הגבוהים. ליבו אינו מתיר לו לחבור ולמכור את נשמתו למושחתים בשלטון, אבל הובהר לו שלא יזכה בה בלי למשוך בכמה מהחוטים הנכונים.

"שתקת רגע בפנים קפואות. "אתה צריך להיזהר כשאתה אומר דברים כאלה. אתה יודע את זה, לודז'ו, נכון?" לא הסרתי ממך את מבטי. "אבל אתה יודע שזאת האמת" אמרתי בנחישות. קמת, הוצאת בקבוק מלא למחצה של מי מזובשנקה מתחת לשולחן ומזגת לכוס. "כן" דיברת בשקט, בגבך אליי. "אבל אין שום טעם לדעת את זה. שום טעם."" עמ' 126

ספר שזורק אור בוהק ומעיק אל שנות השמונים תחת המשטר הקומוניסטי. אנשים בוורשה, במיוחד הומוסקסואלים, נאלצים לבחור בין שתי בחירות גרועות. לודוויק מדבר בגוף ראשון, אבל פונה בלשון נוכח אל יאנוש. הגיבור מספר על ההתלבטויות שלו, על הבחירות שהוא עושה מול הבחירות של אהובו. הספר קריא מאד ומעניין, למרות הנושא המאד לא פשוט הזה והנגיעות בפוליטיקה. ואולי דווקא עכשיו, כדאי לכם במיוחד לקרוא אותו. ממליצה מאד.

 

  

  

  

  

  

  

בחורף נביא רקפות - גל רגב

Cyclamen in the Winter - Gal Regev

ציור העטיפה היפהפה: יהודית מנדל

הוצאת שתיים,2023, 168 עמודים

בספרייה שלנו בגלי ים יש קיר קטן אחד שבו אנחנו מסדרים את הספרים הקטנים שאנחנו לא רוצים שייעלמו בין כל הספרים הגדולים שעלולים לבלוע אותם בין הדפים שלהם. אלה ספרים מהוצאות שונות, מיוחדות ואולי צעירות יותר - שתיים, לוקוס, תשע נשמות, כתר הקטנה, יש עוד... אלה ספרים שהם קטנים פיזית אבל ענקיים בתוכן, כאלה שנשארים לך בלב הרבה זמן. אני קוראת לזה קיר המעדנים. כשיש ספר שחשוד ככזה, מי שמסדר את הספרים במדף שואל אותי בד"כ אם להניח את הספר שבידיו על הקיר הזה. תמיד נעים לעבור שם, ויש רק קוראים מסויימים שלהם כדאי להמליץ על הממתקים בו.

ביום שלישי הקרוב אני מתכוונת להנחות מפגש בוקסרפינג בספרייה בנושא: חלון אל הים. חיפשתי ספרים שיתאימו לנושא, והספר הזה, שהכריכה היפהפייה שלו הזמינה אותי כבר מזמן, קרא לי לבוא.

הספר מספר בגוף ראשון, מפיו של ילד שלא מוזכר בשמו, על התקופה הראשונה שאחרי מות אימו. הוא גר עם אביו שעובד כגנן בכפר קטן ליד הים. שם הספר מתייחס לדברים שהוא ואביו רוצים להביא לאימו המתה של הילד. אביו יודע לספר לו סיפורים מהים, אותם הוא גומע בשקיקה. הילד לומד בבית ספר והמחנך אינו מסוגל להכיל את צערו של הילד ואת אי יכולתו להקשיב בשיעור, את מבטו התמידי בחלון הכיתה. ילדה חדשה, אלכסנדרה, כהת שיער ובעלת מבטא זר מגיעה לכיתה. היא מתקרבת אל הילד בעדינות וברגישות. 

"אבא אומר שאין זמן טוב לקבל מכות, לא מהאדמה כשנופלים עליה ולא מהחיים כשהם נופלים עליך." עמ' 87

הספר כתוב ברגישות נפלאה, במידתיות מדוייקת בין הזמן שבו צריך חיבוק לבין מתי שצריך לעזוב, לנשום.

אהבתי את הספר הקצר הזה מאד מאד. למרות העצב השזור בו - הוא נפלא. 

 

אל תשכחי לכתוב - שרה גודמן קונפינו

Don't Forget to Write - Sara Goodman Confino

מאנגלית: רחל פן

הוצאת פן ידיעות אחרונות, 2024, 359 עמודים מודפסים

נקרא באפליקציית LIBBY

זה הספר השני של הסופרת הזו שאני קוראת. על הספר השני, חסרת תקנה כבר סיפרתי לכם כאן. אצלנו בספרייה חלוקות הדעות לגבי איזה מהם טוב יותר, אבל יש קונצנזוס מוחלט על החיוך המפרגן שכל אחד מהם זוכה לו כשמזכירים כל אחד מהם. 

והם באמת ספרים כייפיים, עם הומור יהודי טוב כזה, ממזרי. הסביבה היא יהודית, עם אישה חזקה מול נשים פחות חזקות שמצפות מהצאצאים ללכת עם המסורת, להקים משפחה, להמשיך את דרך החיים של ההורים. 

מרילין קליינמן עושה מעשה שלא ייעשה בקהילה. היא עושה את זה עם בנו של הרב, בפעם הראשונה שהיא רואה אותו, וזה אפילו מתרחש בבית הכנסת. בלהט האירוע נשבר חלון ויטרינה שם. ההורים שלה, במיוחד אביה, נבוכים מאד מכך וזועמים. למחרת מגיע בן הרב אליה הביתה, מלווה בהוריו, ועולָה ההצעה להשיא את בני הזוג הפוחזים. כעונש, וגם בגלל רצון להחריש  את המקרה נשלחת מרילין, בניגוד לרצונה, אל הדודה שלה, איידה, בפילדלפיה. היא מאד חוששת מהמפגש ומהשהייה בחברתה של הדודה העלומה שאינה מכירה, הרחק מהבית. אבל זה היה תנאי שבלעדיו לא היה מוכן אביה לממן לימודים בקולג' עבורה. 

יש פה איזו תבנית שהיתה מוכרת לי מ"חסרת תקנה". בשני הספרים יש קשישה חכמה, חזקה ומשעשעת, שמנהלת את חייה של הגיבורה ביד רמה. כאן, הסצינה של שנות השישים, ממרחק של זמן נראתה לי קצת מאולצת. הייתי שם כילדה קטנה, אם כי בסביבה פחות עירונית ומעודכנת. לא ניו יורק, אפילו לא תל אביב של אז. ולכן, היו דברים שנראו לי היום - מוגזמים. מקומו של השפתון (האדום) לא זכור לי כמשהו כה חשוב, למרות שכן היו לנו בגדים שלא לבשנו כי זה לא התאים למה שרצינו לשדר. אני אפילו זוכרת דיון בתנועה על מכנסי ג'ינס שלא ראוי שנלבש אותם. אני התנגדתי לכך שלתנועה או למדריכה תהיה זכות לומר לנו מה נכון לנו ללבוש. אבל בפגישת הקבוצה זה נשמע איכשהו לגיטימי. ויכוח נוקב על זוג מכנסיים. כן, יש בזה איזו תמימות שהיום אנחנו מנפנפים בציניות. אבל החשיבות של המראה החיצוני קיימת, הרי, באופן שאינו תלוי בתקופה. נכון?

הייחוד של הספר הזה הוא בפן היהודי, וגם בניים-דרופינג של סופרים, זמרים ואנשי שֵם מהתקופה. לקראת סוף הספר הקורא כבר יודע לצפות את הפאנץ' שיגיח מפיה של איידה, אבל עדיין, זה נחמד ומשעשע. דווקא את הסוף, את הטוויסט הזה בעלילה - ממש לא צפיתי. מה שכן הפריע לי, זו הגלישה לקיטש, והדמויות שחלקן צפויות לגמרי. קשה לי עם זה, גם אם זה התאים לזמן ולמקום שבהם הסיפור מתרחש. 

מומלץ? כן. היו לי פה כמה שעות נחמדות בהחלט, ואם הרוב קובע, גם בספרייה, וגם ב- goodreads, אז למה שלא תלכו על זה גם אתם?